מה המזג: ימים של סתיו. נעים, קריר, נעים, צונן.
מה נשמע: Beth Orton מזמרת את Stolen Car הנהדר
מלים: ספר ילדים שלם
מרילין מונרו בכיכר. האם שיקגו הפסידה בהתערבות?
זה הסתיו, עם הענן (אף רפרנס לשירי סתיו לא ישכח בפוסט הזה) ושבועות עמוסים עברו עלינו לאחרונה. אירחנו והסתובבנו, ואכלנו ורכשנו והתפנקנו ועכשיו אנחנו חוזרים לשגרה, לפחות לכמה ימים, עד האורחים הבאים, כולם אהובים ומעייפים. אבל האורחים מאפשרים לנו להכיר מסעדות חדשות, לראות מקומות חדשים, לפחות מזוויות שלא ראינו אותם קודם. כך או אחרת, הנה סיכום קצר וללא ממצה בכלל של הדברים הנחמדים שעשינו לאחרונה.
סיור מודרך
התחלנו ממרכז העיר. הרי שיקגו המהממת מצטיינת בארכיטקטורה שלה ומרשימה ובדאונטאון שלה. מישיגן אווניו, שבחלקו הראשון מוכר כמגניפיסנט מייל (המייל המופלא) מרשים את כל מי שבא לבקר. עשינו סיבוב קצר ליד הנהר הקרוי על שם העיר, ושמנו פעמינו אל הפארק. אולי אכתוב בהזדמנות פוסט שלם על הצ'ק ליסט המלא של התייר בשיקגו, אבל כרגע אעדכן רק שהארועים במילניום פארק כמעט שהגיעו לסיומם (סתיו, כמעט שבא עכשיו), אבל הפארק עדיין מרהיב כתמיד, והאטרקציות לא הולכות לשום מקום. הפסל הגדול שבכיכר פיוניר, ליד מגדל הטריביון, שמוחלף כפעם בשנה, הוחלף לאחרונה בפסל ענק של מרילין מונרו, הישר מתוך הסרט "חטא על סף ביתך", והדעות עליו חלוקות. האם הוא משפר את פני העיר או גורם לה להיראות צ'יפית? לא ברור, אבל אלפי תיירים חושבים שהפסל מספיק שווה כדי להצטלם לידו, אז אתם מוזמנים לעמוד בתור.
הדשא שליד הבמה במילניום פארק. גם בסתיו כיף לשחק כאן כדורגל
כולסטרול לוורידים ופיצה לפנים
את חברנו דביר ולורי לקחנו לג'יורדנו'ס. זו היתה הדרישה שלו – דיפ דיש פיצה, מה שמוכר בפינו בעיקר כפיצה פאי, להלן: עוגת ענק שחושבת שהיא פיצה. את התוספות דוחסים כאן לבפנוכו של הפאי, וכמויות הגבינה שנחות באהבה על הפאי מלמעלה, יכולות לחמם הומלס גם בלילות הקרים של שיקגו. שווה פעם אחת בחיים, רגע לפני ניתוח המעקפים.
ללא מלים
מה כל כך שווה בבונגו רום
בסך הכל מדובר בבית קפה מסעדה בשכונת וויקר פארק הטרנדית, בסך הכל. אבל איכשהו, תמיד יש בבונגו רום (BONGO ROOM) תור, תמיד עומדים אנשים בחוץ ותמיד יש עוד אנשים שרוצים להיכנס. איכשהו הם לא לוקחים הזמנות ואיכשהו תמיד רציתי לבדוק מה כל כך שווה שם. ובכן, גיליתי. האוכל. האוכל שווה בבונגו רום, ואת זה גיליתי בביקור משפחתי במקום באחד הבקרים באמצע השבוע בשעה מוקדמת יחסית, יעני, המנעו משעות הבראנץ'. אכלתי סנדוויץ' מופתי עם אבוקדו, עוף עם סלסת אננס שהיה צבעוני וטעים ואפילו אמא שלי נהנתה מבוריטו ארוחת הבוקר שלה. השירות ביצ'י למדיי. אבל לא יכולתי לצפות למשהו אחר ממסעדה שאין מקום לשבת בה רוב שעות היום. טעים.
סנדוויץ משובח בבונגו רום. רק אל תנסו להתיידד עם המלצרית
אנשי הקש הממוחזר
ואם כבר בוויקר פארק עסקינן, הרי שהיא שכונה ממוחזרת שהחלה כאזור די מפוקפק והמציאה את עצמה מחדש. לכן נעים לדעת שגם חלק גדול מהחנויות שם ממחזר את עצמו על בסיס יומיומי. השכונה מתמחה בחנויות יד שניה, וינטג' ובגדים ממוחזרים למכביר. כמה מהחנויות החביבות עלי ממוקמות על רחוב מילווקי, והן קרוסרודס טריידינג (CROSSROADS TRADING - בעיקר בגדים יד שניה, חלקם הגדול מאוד לביש, כולם באיכות טובה), באפלו אקסצ'יינז (BUFFALO EXCHANGE – רשת של בגדים יד שניה, מחירים מצוינים והרבה אקססוריז) ולני אנד מי (LENNY AND ME – חנות שמגישה הרבה וינטג' ורטרו, בגדי מעצבים יד שניה לצד רהיטים ואביזרי בית ישנים ומיושנים). המחירים נעים לפי היושן, האיכות והביקוש, שרה קנתה כאן שמלת פאייטים ורודה של בטסי ג'ונסון ואני התפנקתי במעיל עור ומגש מתכת סירקה 1950, שאוכל להגיש עליו כנראה, רק רקיקים. שווה ביקור.
רהיטים, בגדים ואקססוריז לבית. לני ואני
קפה זה כל כך 1985
בית קפה חמוד שכיף לשבת בו ויש בו קפה נורמלי שמנסה לגעת בסטנדרטים של בלתי-אמריקאים כמונו, הוא הוורמהול (WORMHOLE), שכשמו כן הוא- מעין חור תולעת אל העבר. לצד הקפה הטעים מציג בית הקפה הזה מבחר מזכרות מסרטי אייטיז אהובים שאפילו אח שלי חייך כשראה אותם, וזה לא שכיח. בכניסה לבית הקפה תוכלו ללטף את הדה-לוריאן הכסופה מ"בחזרה לעתיד", מאובזרת בפלאקס קפסיטור ושאר האקססוריז הנחוצים למסע בזמן, ועל הקירות מיטב פוסטרים ואייקונות ידועים, שמנציחים תקופה בחיינו שבה הקולנוע היה נפלא, השיער קצת פחות. מומלץ לגיקים ו/או חובבי הקפה. הי מקפליי, פנק אותי באיזה מקיאטו כפול.
אפילו הפלאקס קפסיטור שם. הדה-לוריאן בבית הקפה וורמהול
והנה האוטו הגנוב והזמרת המאגניבה:
