מה: פריחה של חמש אצבעות
איפה: מקורו במקסיקו, ואנחנו פוגשים בו בכל מקום ואתר
חבל"ז: כוסית אחת ודי
אגבה לעת ערב
אוגוסט בפתח. חם, לח, שמשי. חגיגה לאגבות, וחגיגה לטקילות.
אתהאגבה פגשנו בילדותנו בקיבוץ, בגינת הקקטוסים שליד חדר האוכל. לימים למדנו שהוא שייך למשפחת הסוקולנטים (הדומים לקקטוסים, רק עדינים יותר, ללא קוצים). אלה גם הצמחים המועדפים על שכנתנו הגננית, כיוון שלא צריך להשקות אותם הרבה, והם היחידים כמעט ששורדים כאן את הקיץ.
עמוד הפריחה של האגבה, שהוא בעצם גבעול, מתרומם מתוך שושנת עלים נמוכה, ומתנשא לגובה של חמישה מטרים ויותר. מהגבעול נפרשות כפות עלים ועליהן פריחה.
שורו, הביטו וראו - ביציאה מאילון לכיוון ירושלים, בכניסה לכביש חמש מצומת מורשה לכיוון הכפר הירוק, בירידה ממוצא, ואפילו, במושבה הגרמנית בבירה – גבעולים ירוקים ופורחים עכשיו.
סיפורו של האגבה, אגב, מרגש ונוגע ללב: אורך חייו של הפרט הוא כשבע שנים, ואחרי בגרותו ופריחתו הוא נובל ומת. מזרעיו מתחדשים פרטים חדשים וחוזר חלילה. חיים שלמים בשבע שנים.
זוג אגבות ירושלמיות
אחרי שניגבנו דמעה, אפשר להוריד דרינק קטן, ולחייך. הידעתם? הטקילה, חביבת הברים התל אביבים, מיוצרת מזן האגבה הכחולה? ושתיהן אכן נולדו במקסיקו ובדרום אמריקה, ויובאו לכאן במהלך השנים.
אז בואו נרים כוסית, ידידינו, לחיי האגבות שבדרך (ונוסיף שגם לחיי מחאת האוהלים, הקוטג', והמתמחים).
נשתה לחיים
