מה המזג: 30 מעלות
מה נשמע: Especially in Michigan by Red Hot Chili Peppers
כמה מילים: גמרתי את הסיפור הקצר על סוף העולם. חוזרת לספר הארוך
דובדבן אמיתי. מישיגן צילום:Thinkstock
מג וגם ג'יימס נולדו שניהם במישיגן. ההורים של שניהם גרים בחורי תחת באחת המדינות הכי יפות במידווסט, והם בעצמם אנשים יפים מהמידווסט, שכבר שנתיים רוצים להראות לנו את מישיגן דרך עיניהם האוהבות, ואנחנו לא אומרים לא להצעות כאלה, למרות שכבר היינו במישיגן בעבר.
מג היא השכנה הקרובה והמקסימה שלנו, ותמיד מסבירה לנו פנים. נסענו דרכה בחיפוש אחר קנדה, דגמנו את החופים שלה, טעמנו את האוכל השמנוני שהיא מציעה והצצנו בחצר האחורית שלה, יערות וחוות על כבישים מבודדים ומרוחקים, נסענו בשומקומים, רק אנחנו והבמבים. כולם חייכו אלינו במישיגן, למרות שאולי אין להם עבודה, ולמרות שהם צריכים לנסוע לפעמים שעה כדי להגיע למכולת. הם חייכו כי הם יודעים שיש להם את אחת המדינות הכי יפות בארה"ב והם לא מספרים לאף אחד. קמפיין התיירות הנוכחי של מישיגן הוא "פיור מישיגן" – Pure Michigan, והם מנסים דרכו להביא מטיילים ותיירים למדינה. אבל באמת שאין להם מה להוכיח, אם תשאלו אותי. מי שפעם אחת היה שם, לא יכול שלא לחזור.
מיוערת ויפהפיה. דרך אופיינית במישיגן צילום:Thinkstock
מג וג'יימס אמרו שכולם מגיעים בשלב זה או אחר לחלק הדרומי של המדינה – הוא קרוב לאינדיאנה, אוהיו, פנסילווניה, אילינוי. אבל האזור הצפוני, מרחק 7-8 שעות נסיעה מהגבול הדרומי הוא אזור פראי, קסום וטהור. פיור מישיגן, כאמור, ואנחנו חיכינו שיהיה יומולדת לאמריקה, ומיד נסענו לראות על מה הם מדברים.
אין על המישיגנאים
הדרך אל האושר
כמו שכבר אמרתי בעבר, ההיי וויי הוא שממון סרוח ושטוח, וחכמים תהיו אם תנסו להימלט ממנו. עם זאת, כשבמושב האחורי יושבת קטנה בת 3, ההיי וויי יכול לעשות עמכם חסד ולהביא אתכם קרוב יותר ומהר יותר. ירדנו ממנו בדרך ללילה הראשון שלנו אצל ההורים של מג, אבל לא הרבה. בדקנו את ניו באפלו, עיירה מתוקה ממש בכניסה למישיגן, ואז נסענו עוד קצת ועצרנו בבנטון הרבור, עיירת חוף קטנה בדרום המדינה, שמציעה את כל מה שכל העיירות הקטנות מציעות, עם נוף של סירות וכחול שלא נגמר. בנטון הרבור היא מערב תיכונית לכל דבר, ומציעה מבחר מסעדות קטנות, גלידריות וחנויות פיצ'יפקעס, וכולן הובילו אותנו לעבר המרינה הקטנה, לידה התיישבנו ב-Tim’s Too, ממש לא מסעדה שמציעה אוכל מקומי, אלא פועלת יותר בשיטת הגריל המונגולי. ומה זה בעצם משנה. מה שבעיקר התרשמנו ממנו היתה העובדה שהצלחנו לאכול ארוחה מידווסטרנית שאינה שמנה ואי אפשר להוסיף לה קטשופ. אחרי מנת ירקות ואיטריות, היינו מוכנות להמשיך לעבר היעד שלנו ללילה, שרלוט, מישיגן.
Tim's Too, בנטון הרבור. לא גורמה, אבל ממלא
בעמוד הפותח של האתר של עיירת שרלוט מופיע שעון ומעליו כיתוב: זמן שרלוט. ואכן, בשרלוט יש זמן אחר, איטי יותר, ישנוני יותר. אם מעולם לא הייתם בעיירה קטנה בלב ארה"ב, דמיינו את מה שראיתם בסרטים. רחוב אחד ארוך, המיין סטריט, ובו כל העסקים הקטנים של העיירה. מצדדיו רחובות קטנים ועליהם בתים גדולים יותר או פחות, עלובים יותר או פחות, עם חצרות ענקיות ואנשים מתנדנדים על כסאות הנוח שלהם במרפסת. כך זה בסרטים וכך זה במציאות, ואנחנו זכינו לאירוח שמקבלים רק בעיירה קטנה, עם ארוחות ערב ובוקר אמריקאיות, עם רכבת שצופרת ברקע בחצות הלילה, ועם המון דגלי ארה"ב (אמריקה פלאג! הקטנה מדגישה) שמציינים את סוף השבוע הכי חשוב במדינה.
לא חסר מה לעשות כאן. צילום: Thinkstock
מחוז חפצנו - ההר, הקרנבל, הפוקסטרוט
היעד: אזור העיר טרוורס סיטי, מעין בירת צפון מישיגן. עם זאת, בחרנו למקם את כובעינו דווקא באתר נופש שמצוי כ-40 דקות מהעיר, ויאפשר לנו ביקור בו, אבל גם קצת שקט וגישה למקומות מעניינים נוספים. ההחלטה המוצלחת -קריסטל מאונטן ריזורט אנד ספא נשמע הרבה יותר פנסי ממה שזה באמת. למעשה, במהלך שהותנו שם חשבתי ללא הרף על ריקוד מושחת, וחיכיתי לשמוע ברמקולים את הכרוז מעדכן שבעוד 3 דקות יתחיל שיעור פוקסטרוט ליד חדר האוכל. אבל שמעתי בעיקר את צווחות הילדים בפארק המים המקומי ואת הצרצרים מצפצפים מחוץ לבקתה שלנו שנמצאת בתוך הריזורט שפועל סביב השנה, ומשמש גם כאתר סקי בחודשי החורף. מעליות סקי העלו כל דיכפין אל קצה ההר ומגלשה ענקית הביאה את הדיכפין בחזרה למטה במשך סופשבוע שלם של נופש וחופש וקרנבלים וחגיגות יומולדת לדוד סם. במהלך סוף השבוע חגגנו עם זיקוקים, עם קרנבל אמריקאי מסורתי, מסע אופניים מקושטים, והמון מוזיקה אמריקאית, קרי: בון ג'ובי. אם להרגיש מקומי, זו כנראה הדרך.
מקינאק איילנד היפהפה והמרוחק. שווה סופשבוע קצר צילום: Thinkstock
הטבע, השקט, המים
צפון מדינת מישיגן הוא אזור מקסים ביופיו, ואין להתבלבל בינו לבין הפנינסולה העילית של מישיגן, האצבעות הצפוניות שלה, שהיא גם אזור מדהים. ככל שמצפינים במדינה מגיעים לאזורים פחות מתוירים ויותר פנטסטיים, בעיקר בזכות העובדה שיותר קשה להגיע אליהם. הטבע הוא סבוך וירוק ונוזלי ושוצף ובאיזור מלאי נחלים לקיאקים וגבעות לטיולים רגליים. בהנחה שאתם מטיילים בקיץ, ובהנחה שאתם לא רוצים להצפין יותר מדי (טיול לאזור הפנינסולה העילית של מישיגן הוא ארוך יותר ושווה פוסט מפורט ונפרד) אחד המקומות שאתם לא רוצים לפספס הוא סליפינג בר דיונס - Sleeping bear dunes, שמורת טבע מקסימה של דיונות טבעיות ולבנבנות המשתפלות לתוך האגם הכחול, כחצי שעה מסיעה מערבה מטרוורס סיטי. האזור המטויל יאפשר לכם גם לטבול במים וגם לעשות טיול רגלי, להזרק או לשוט בקיאקים, הכל לפי החשק.
כאן ישן הדוב. סליפינג בר דיונס. צילום: Thinkstock
האזור עמוס לעייפה ביערות, שמורות טבע וחופים מקסימים, וכל שעליכם לעשות הוא להיכנס לאוטו ופשוט למצוא את המקום שיעשה לכם נעים – אבל אם תצפינו לעבר האי מקינאק, מרחק שעתיים וחצי נסיעה מטרוורס סיטי, תזכו לעוד הרבה מאלה – האזור אומנם מטויל אך פראי ויפהפה, ובאי עצמו תוכלו להתרווח ולנוח או ליהנות מטבילה, מנסיעה אופניים סביב האי או כל דבר אחר שאתם מחשיבים חופשה.
העיר, החנויות, האוכל
טרוורס סיטי היא עיר מתוקה בסגנון ארה"ב, עירנית ותוססת בתקופות המתוירות, ומשולגת וקרירה אוף סיזן. אנחנו נחתנו בה בלב לבו של הארבעה ביולי, קרי: היום המתויר ביותר בשנה, ואף באופן רשמי: פסטיבל הדובדבנים, ועם זאת, מאסות האדם לא צבאו עלינו. נהנו ממטס אווירי א-לה יום העצמאות, יריד אמנות ארוך וצבעוני מלא דוכנים וכל טוב, ואפילו קנינו מתנה וחצי בחנויות החמודות בעיר. אמריקן ספון (קרי: American Spoon), למשל, היא רשת חנויות-מעדניות מישגנאיות, שמייצרת ריבות, ממרחים ושאר משומרים מתוצרת מקומית סביב השנה, ומקום מצוין לקנות בו מזכרת שתספיק לכם לאורך זמן, ותשאיר לכם בפה טעם של עוד. למקרה שהתעניינתם.
אזור טראוורס סיטי המקסים. משמאל: אמריקן ספון
החופים סבירים, אורבניים, ולא סיבה לבקר בעיר, אבל בסך הכל, בילוי חמוד ליום נעים, עם שלל מסעדות מצוינות, קונדיטוריות וגלידריות. האופציות רבות מאוד, אבל נסו את The Cook’s House המוצלח (הזמינו מקום זמן ניכר מראש, במיוחד אם אתם מגיעים בתקופת השיא), שהיא מסעדת שף המשלבת בין הרכיבים המקומיים ובישול עילי. מחפשים מקום לנשנוש ליד הקפה? אתם מוזמנים לנסות את מורסלס Morsel’s, קונדיטוריה המספקת עוגיות ומתיקות בטעימות קטנות ועשירות. שווה.
דובדבני מישיגן. הכי טעימים שאכלתם, ברצינות. צילום: Thinkstock
הלהיט - אדום, בשרני ומתגלגל בפה
צפון מישיגן הוא מקום יפהפה, אבל מה שהאדמה הזו מתמחה בה במיוחד היא דובדבנים ודובדבנים ועוד דובדבנים. כן, נכון, באזורים מסוימים מגדלים גפנים ליין, ויש דיבור גם על אוכמניות ועל תותים, אבל עזבו אתכם מחובבנים – אם אתם רוצים להבין מה מניע את המישיגנאים, נסו את הדובדבנים שלהם. ויש מה לנסות ועוד איך: בכל חור באזור מוקמים דוכני דובדבנים, מוגשים פאי דובדבנים וקינוחי דובדבנים, סלטי דובדבנים ושאר דובדבנים מדובדבנים לרוב. מקומות כמו צ'רי האט Cherry Hut, בביולה, מישיגן, מוכרים בכל רחבי ארצות הברית, ומגישים המבורגר דובדבנים, פאי דובדבנים, רטבי דובדבנים וכמובן, כל מזון אחר שאתם יכולים למצוא במסעדה, עם טוויסט. ואמנם, הדובדבנים גדולים, בשרניים ומתוקים מאוד, מכבדים את מגדליהם וגם את מנשנשיהם.
ובסך הכל, מישיגן. גדולה, שקטה ונחבאת אל החופים, אבל המדינה הזו הרבה יותר שווה מסך חלקיה. ואם תחליטו לנסוע לצפון, תחמו לעצמכם שבוע רגוע, רצפו אותו באורבנה ובטבע, ואכלו הרבה דובדבנים. כי מישיגן גדולה, וצריך להשאיר מקום גם לחלקים האחרים שבה. מג וג'יימס כבר הבטיחו לקחת אותנו לשם שוב. הפעם למזרח המדינה. אנחנו כבר אורזים.
ובל אשכח! תודה רבה לטל על כל ההמלצות המצוינות – גם אם יכולנו לדגום רק מעט מתוכן, היה לנו המון ממה לבחור.
