מה המזג: 29 מעלות
מה נשמע: Big Yellow Taxi sung by Counting Crows
כמה מילים: אני קוראת. זה גם נחשב?

אז מה אם הכסאות היו שבורים, היה כיף. קולנוע לוגן

הידעתם? השריפה הגדולה שהיתה בשיקגו ב-1871 השמידה חלק נכבד מהעיר, את רוב הבניינים החשובים וחלק גדול מהבניינים הלא חשובים, כך ששיקגו היום היא עיר ישנה-חדשה, ואפילו הבניינים העתיקים ביותר נולדו ממש לא מזמן. לכן נחמד לי לגלות שבעיר שלי, שמברכת את הבנייה והקידמה, יש לא מעט מבנים ישנים שאבד עליהם הכלח, כאלה שאם היו בעלי ממון היו מניחים עליהם יד, הם כבר מזמן היו הופכים לגבוהים ונוצצים. אבל הם לא.
אחד מהם הוא קולנוע לוגן בלוגן סקוור, מבנה ישן ומיושן, מסריח ואולד-פאשן, שממשיך להציג סרטים חדשים וישנים לתושבי השכונה. חסרי המזל האלה יושבים על כסאות שבורים שסיימו מזמן את הקריירה, ובטח מקללים את העובדה שאין להם קולנוע חדש בסביבה, אבל אנחנו ניצלנו יום חופש מהגן והתמוגגנו מהכרטיסים המיושנים שקיבלנו בקופה העתיקה, מריח הפופקורן (שנראה עתיק כמו המבנה) ומהידיעה שחייו של הקולנוע בוודאי כבר לא ארוכים. הקטנה ראתה סרט ראשון באורך מלא בקולנוע, ואני זכיתי לנמנם על כסא שראה ימים יפים יותר. מה רע.

הבחורה בקופה הוציאה לנו כרטיסים מ-1964

אגב, יש לא מעט בתי קולנוע כאלה בשיקגו, לחובבי הז'אנר והניחוח. ביניהם המיוזיק בוקס (MUSIC BOX) המקסים בסאות'פורט, המציג סרטים ישנים; הדייוויס (DAVIS THEATER) בלינקולן; וכמובן, קולנוע ויק (THE VIC), שמציע את קונספט BREW AND VIEW, להלן: לשתות ולצפות - אלכוהול וסרט במחיר כרטיס. אם תצליחו לסבול את הסרחון ואת הכסאות הלא נוחים, תוכלו ליהנות מלוק וינטג' וממחירים נמוכים במיוחד לכרטיס, כמו גם אנשים מעניינים שישבו לידכם בשורה.
ותתפנקו על העבר עם קאונטינג קרואוז, כי אין סיבה שלא בעצם: