שיקגו בחצי מחיר

מה המזג: 29 מעלות צלסיוס
מה נשמע: Doing the Unstuck by The Cure
מילים: בינתיים 745 ואני מתכננת לסיים את הסיפור הקצר הזה ה-י-ו-ם

הייתי אתמול בסדנה להכנת סושי, או שאולי מוטב לומר סדנה לגלגול, או שאולי הדרך הכי טובה לתאר את זה היא קשקוש בלבוש. לסדנה הגעתי דרך הגרופון, המקבילה האמריקאית המצליחה לכל אתר קופונים שאתם מכירים. הגרופון, שהוא הדרך החדשה והיחידה לרכוש ולבלות בימים אלה, הוא חלק חשוב משגרת יומי, כי הוא מאפשר לי להגיע לכל מיני מסעדות וסדנאות והופעות ושאר ירקות שלא הייתי יכולה להרשות לעצמי ברגיל. כמובן, המקטרגים מדברים על ההקרבה העצומה שהעסקים האלה צריכים להקריב כדי להיות חלק מהחבר'ה ועל הקושי להתקיים בעולם הגרופונים וכן הלאה, אבל אני מקטרגת (ומקטרת) רק על חשבון הבנק שלי, ולכן אני לקוחת גרופון מצוינת.

אז היום, מבחר מצומצם של קופונים שרכשתי השנה, וכמה תובנות ומסקנות מהניסיון הזה. אם אתם גרים באזור, אתם עשויים לצאת מורווחים:

Dunlay's on Clark

אחרי שקנינו את הקופון למסעדת דאנלייז און קלארק, עדכנה אותי בקה שלמסעדה יש אחות בשכונת לוגאן סקוור, שמגישה את תפוחי האדמה הטובים בשיקגו. תפוחי אדמה לארוחת בוקר, כמובן. ואכן עיקמתי את פרצופי - כמי שנושמת ארוחות בוקר ישראליות טריות, קונספט תפוחי האדמה לארוחת הבוקר מעולם לא קסם לי, ובמיוחד לא תפוחי האדמה כפי שהם מוגשים בארה"ב. אבל תאמינו לי - דאנלייז שינו את דעתי. ארוחות הבוקר במסעדה (ביום, בערב גם בר) החמודה הזו בלינקולן פארק מוצלחות מאוד, והלחם המטוגן עשוי באהבה ובבלילה טעימה. אבל הסיבה שאני מגיעה לכאן שוב ושוב היא החברה של הלחם המטוגן - הר תפוחי אדמה העשויים כמו גראטן -בשמנת ובצל מתובלים, מחמיאים למנה שלידם אבל גם קצת דוחקים אותה מהבמה.

BONSOIREE

מסוג המסעדות שאין בכיסי לסעוד בהן בדרך כלל, אלא אם כן בדיוק מכרתי ספר. בונסווארה היא מסעדה שמספקת אוכל שאני בדרך כלל רואה בקלוז-אפ רק בטופ שף - על צלחות קסומות נערמים גושים קטנטנים של ירקות, דג, ציר ושאר קישוטי צלחת, והדרך היחידה שבה אני יכולה להתמודד עם זה היא להגיד לעצמי שזה רק יפה אבל בטח ממש מגעיל. אז לצערי הרסתי לעצמי את שיטת ההתמודדות הזו בכך שטעמתי בעצמי וגיליתי שטעיתי טעות מרה. האוכל בבונסארה היה בונבון. בשיטת הפרי-פיקס הובא האוכל הקטן לשולחן, מנה אחר מנה, וסיפק לנו חוויית אכילה מדהימה לאורך שעתיים וחצי שבהם ליקקנו את האצבעות מכל ביס וביס. גרופון סיפקו לנו את הקופון שכיסה בערך מנה אחת שלנו, ואנחנו דיברנו עליו אחר כך במשך שבועות. שווה לכולם.

מוזיאון הילדים בנייבי פיר

באזור שיקגו יש מספר מוזיאוני ילדים, אבל מוזיאון הילדים בנייבי פיר ממוקם במקום האסטרטגי מכל, בלב ליבו של הנייבי פיר, הפינה התיירותית ביותר בשיקגו, בין סירות ענק, לונה פארק קטן, קולנוע איימקס, תערוכות וזיקוקין דינור פעמיים בשבוע לרווחת הקהל. כך או אחרת, מוזיאון הילדים בשיקגו הוא מתוק, סביר בגודלו ומספק שעות ארוכות של הנאה לכל ילד שאוהב להתנסות בדברים, לגעת וליצור או סתם להעמיד פנים. כרטיסיה של 10 ביקורים הניבה מנוי שנתי. שווה.

Phoebe's Cupcakes

בוטיק המתוקים הזה צמח בלייקוויו לפני כשנתיים ומאז הוא מרפד את בטני תכופות בחמאה וסוכר נימוחים וקסומים. הקאפקייק'ס של פיבי (שהיא גם הבעלים) הם מגוונים ומיוחדים ואם תחליטו ללכת על קאפקייק שוקולד וחמאת בוטנים, רד וולווט או בננה ספליט, זו זכותכם המלאה, אני אדבק לי בגוש החום שקרוי Death by chocolate, ואמות לי כאן בשקט.

Standard India

סטנדרד אינדיה היא מסעדה הודית קטנה ולא ידועה, שעושה קסמים עם תפריט הבופה שלה, עשרה מטעמים אותנטיים שיגרמו לכם להרגיש שאתם בפושקאר. יש גם תפריט רגיל, זה ברור, אבל הבופה היה הצלחה מסחררת, ולו רק בזכות העובדה שבין צלחת לצלחת הסתובבו סביבנו מלצרים וחילקו לנו נאן חם, סמוסות ומרקים חריפים ומהבילים שמילאו לנו את הבטן בטעים. הבעלים הוא בחור סופר סימפטי שמסתובב במקום ומקשקש עם הסועדים וגרם לנו להרגיש חלק מהקאסטה. ברור שנחזור. כבר מצאנו עוד קופון.

Gymboree Music & Play

בעקרון, הקטנה שלי כבר גדולה מדי לכאלה. היא רוקדת בלט, שוחה בבריכה, משחקת עם חברים בגן שעשועים. היא כבר גדולה מדי לג'ימבורי, גם כשהם מציעים שיעורי מוזיקה. ולכן, כשקניתי את הקופון לארבעה שיעורי מוזיקה במחיר סמלי בג'ימבורי פליי אנד מיוזיק, היתה לי תחושה שאולי אני עושה טעות, אבל זרמתי עם זה. אחרת איך אדע?
ואמנם, היא היתה גדולה מדי. שיעור המוזיקה שהיא קיבלה שם היה סביר (אבל לא ממש לגילה) והקופון איפשר לנו כניסה למשחקייה החופשית מתי שמתחשק לנו, אם כי גילינו שהיא יכולה לעשות שם בייביסיטר לחלק גדול מהילדים. המקום נקי וסימפטי והצוות ממש נחמד, ואם רק היתה לי תינוקת בת שנה וחצי, אני מניחה שהקופון הזה היה מושלם.

Time out Chicago

שוס. אין מילה אחרת לתאר את זה. גם ב-20 דולר המנוי השנתי לעיתון הטיים אאוט המקומי מתומחר סביר לחלוטין, אבל ב-8 דולר היה מדובר ממש בגניבה, וכך יכולנו ליהנות שנה נוספת מהעיתון המצוין. הרבה מידע מגיע מהשבועון הזה, הרבה מסעדות חדשות ופסטיבלים שמחים, ואפילו כמה כרטיסים חינם פה ושם להופעה, אבל בסופו של דבר, מה שמשאיר אותנו מנויים הוא העובדה שהעיתון מחבר אותנו לעיר יותר מכל דבר אחר, מעדכן אותנו על התרבות המקומית ואפילו על פוליטיקה (שכנעתי אתכם? כי אני קוראת שם בעיקר על מסעדות).

I Wish - Roll it sushi class

אויה אויה. לא תמיד נחלנו הצלחה עם הקופונים ועם זה נפתח הפוסט ועם זה הוא גם ייסגר: הסדנה הפתטית להכנת סושי שבה נכחנו אתמול. השף השמן והזחוח היה בחורצי'ק צעיר ומשועמם שדיבר בעיקר על עצמו, ההיגיינה היתה עלובה והמיקום היה בר סליזי בשם Rebel על קלארק, שאינו מחמיא לרול משום סוג. לא לימדו אותנו להכין את האורז כי אם רק קשקשו קצת על סדנאות אחרות שלהם ולימדו אותנו לגלגל מלפפון בתוך אצה אפוצה. לא אשוב לאיי-וויש, ולמעשה הם איבדו אותי כקליינטית לכל סוג של קורס שהם עשויים לרצות ללמד אותי. הבטן שלי עדיין כואבת. מזל שסיימנו את הערב בבלדוצ'ה, וואפליה מוצלחת מאוד בהמשך הרחוב, שהצליחה לחפות ואף לפצות על האורז המתוק מדי והדג הישן מדי. אין לי קופון לבלדוצ'ה, אבל זה היה שווה כל גרוש. גרופון, לידיעתכם.