בסוף השבוע החלטתי שהגיע הזמן קצת לתת צורה לעציצים (נו, החלטתי. המנכלית הכללית הודיעה שזה עובר כל גבול ושיש אורחים לחג). גם צמחים צריכים לאכול מדי פעם, והגיע הזמן לחפור קצת מתחת לקומפוסטר ולהוציא דשן שהיה פעם שאריות מטבח.
אחרי 5 שנים שאני מפריד פסולת מטבח (וליתר דיוק לא מערבב בין סוגים שונים של זבל), נדמה לי שאני יכול לכתוב ספר בעניין, אבל מה שמביא אותי למקלדת הוא מה שמצאתי בתוך הקומפוסט: חיתולים, כלים חד פעמיים, שקיות נילון, עטיפות של תה, כל מיני הפתעות.
הקומפוסטר בפינת גן הירק
ישנם שני מקורות לפלסטיקייה בקומפוסטר: אני, והשכנים שלי. תאמינו או לא, לפני שנתיים הצלחתי לשים קומפוסטר בחצר הבניין המשותף, ליד גינת הירק (המשותפת אף היא). חלק מהשכנים אפילו הביעו נכונות להפריד את הזבל האורגני. הדפסתי הוראות שמצאתי באינטרנט המסבירות מה שמים בקומפוסטר, ותליתי בלוח המודעות של הבניין.
בין היתר הוזכר שאפשר לשים קרטון ונייר בקומפוסט, מה שפתח פתח לצרות. מתברר שעם כל הרצון הטוב, השכנים שלי (ואני לא מדבר על אלה שממשיכים לזרוק את העיתונים ובקבוקי הפלסטיק לפחים הגדולים כאילו אין מחר) לא כל כך מבדילים בין חומרים טבעיים לכאלו שאינם טבעיים.
קופסאות סיגריות ושאר עטיפות (נייר, אבל מצופה פלסטיק), עטיפות של תיונים (נראות כמו נייר, אבל אלומניום צבוע), ועוד כל מיני דברים שרק אלוהים יודע למה עושים אותם ככה. הגדיל לעשות אחד השכנים שזרק את הפסולת האורגנית שלו אסופה בשקית הניילון. בקיצור, קשה לומר שאני מצטער שרוב השכנים הפסיקו לשים שם את הזבל האורגני שלהם ברגע שנתקלו בכמה מעופפים קטנים תחת המכסה.
אבל מה שמטריד אותי במיוחד הם לא השכנים שלי או מה שהם הכניסו לקומפוסטר, אלא מה שאנחנו הכנסנו לתוכו: כל אותם מוצרים שמכרו לנו (בדרך כלל ביוקר) תחת הכותרת "מוצרים מתכלים", "חיתולים אקולוגים" או כלים חד פעמיים "מחומרים טבעיים".
זה המקום להזכיר שאמנם לקח לי קצת זמן ללמוד את העניין, אבל אני דווקא יודע מה אני עושה, ובאופן כללי מדובר בערימת קומפוסט שמתבשלת היטב, חמימה כראוי ומריחה כמו שצריך- כמו אדמת יער אחרי הגשם. זה לא שיש בעיה בקומפוסט או בקומפוסטיזציה, אלא בצלחות שפשוט מתעקשות להישאר בצורתן המקורית.
נדמה כי כל אותם משווקי מוצרים ירוקים/מתכלים/טבעיים/אקולוגיים סומכים על כך שהעובדה שהם אומרים שאפשר לשים את זה בקומפוסט, לא אומרת שהלקוחות באמת יעשו את זה. נו, הם בטח אומרים לעצמם, חבורת פלצנים עשירים שרוצים למרק קצת את המצפון שלהם.
במחשבה שנייה, מה גרם לנו להאמין מלכתחילה למושג הזה, "ביו-פלסטיק"? ביו-פלסטיק זה כמו מלחמת שלום. נורא רצינו להאמין שאפשר ללכת עם ולהרגיש בלי, עד שהאמנו לאקרובטיקה הסמנטית הזו. זה רק לא כל כך עובד. שהרי אם זה פלסטיק, זה כנראה לא באמת יכול להיות ביו.
ובשורה התחתונה, בפעם הבאה שאתם יוצאים לטייל ולוקחים אתכם כלים חד פעמיים מתכלים, קחו בחשבון שאולי זה עוזר למצפון, אבל בכלל לא בטוח שזה מועיל לסביבה.
