מה המזג: 30 מעלות צלסיוס, ושמש, או גשם, תלוי איך מסתכלים על זה
מה נשמע: Brown eyed girl by Van Morisson. בנוהל - למטה.
אין כמו בבית. של מישהו אחר
נסענו לגלינה. סופ"ש של ממוריאל דיי, שהוא יום הזכרון האמריקאי, ולשמחתנו, שלוש וחצי שעות משיקגו האורבנית והשטוחה גרה לה בכיף גלינה, אילינוי. גבעתית וכפרית, ירוקה ומזמינה, גלינה נותנת טעימה של משהו שלא טעמנו כבר הרבה זמן, מין מתיקות של הגליל העליון, משהו מוכר ונעים, מינוס כרטיס טיסה.היא מקסימה, ירוקה ולא יותר מדי רחוקה, וכך היתה ליעד המושלם לסוף השבוע הארוך.
גלינה היא עיירה קטנה והיסטורית שחיים בה היום כ-3000 איש על גדות המיסיסיפי, מי באיזור הכפרי של העיירה ומי במיין סטריט שלה, קרי: מרכז העיירה על רחובותיה הקטנים והחנויות הקטנות והכבישים המתפתלים בין בתים עם לוק וינטג' אותנטי. היא מושלמת לסופ"ש ארוך, עם משפחה או בלי, העיקר שיהיה מספיק זמן כדי להזרק עם עצמכם ועם האנשים שאתם אוהבים.
נסענו עם חברים טובים, שארזו בנוסף למזוודה גם את בנם בן השלוש ובתם בת החצי שנה, והתמקמנו ביחד בבקתה ששכרנו באמצע השומקום הגלינאי, בקתת עץ גדולה עם 3 חדרי שינה וערימות של ספייס וחצר ויערות מסביב לחצר. למרות הפיתוי להישאר בבקתה המפנקת ורק לאכול, לשמוע מוזיקה ולעשות הרבה שום דבר כל היום, נאבקנו בחרקים ויצאנו לעשות סיבוב בעיירה.
הבקתה. פינוק באמצע היער
מגוון מסעדות טעימות יותר או פחות בזוקות ברחוב הראשי של גלינה, ממסעדת סושי ועד ביסטרו גרמני/צרפתי ועבור באינספור אוכליות בטעם של אמריקה, דיינרים ובר אנד גרילים. אנחנו דגמנו בזריזות ממרכולתם של הגלינאים, ואפילו ביקרנו בחנות הגלידה הקטנה שלהם (חנות גלידה ולא גלידריה, כתרגום יאה ל-ice cream parlor), שמתיימרת להיות שיעתוק של חנות גלידה של פעם, אבל את ההצלחה האמיתית נחלנו בחנויות הקטנות שמוכרות את הפיצ'יפקעס המקומי, ובמיוחד בחנות צנצון (CANNING), שמוכרת את המוצרים של Galena Canning, להלן רטבים, סלסות ושאר דברים טעימים בצנצנות קטנות כגדולות. לצערי לא צילמתי, (היה טעים מדי), אבל מבטיחה שעזבנו את המקום עם חרדל-חזרת, סלסה-תותים ורוטב ברביקיו הלפיניו-דבש מתוק-חריף טעים. עוד באותו בלוק: חנויות גורמה, ייקב מקומי, ולפחות שלושה מקומות שמציעים מוזיקה לייב כל יום.
המפל הקטן בגלינה
אבל מיין סטריט גלינה ממצה את עצמו מהר מאוד, ולא נותר לנו אלא לחפש אטרקציות נוספות מהסביבה הקרובה והרחוקה, בין אם אורבנית או טבעית. מפלים קטנים שמצאנו במקרה לא רחוק מהבקתה שלנו עשו את העבודה. המפלים שיוצאים מאגם גלינה הסמוך וממשיכים לערוץ נחל חינני אפשרו לנו לטבול את הרגליים ולהרגיש איך נראה טבע אמריקאי כשלא ממש נוגעים בו. הילדים השפריצו, ההורים עצמו עיניים בשמש והזבובים חגגו סביבנו.
דוביוק, איווה. אמריקנה
יש הרבה אטרקציות משעשעות בגלינה כל עונות השנה. פסטיבל בסתיו, סקי בחורף ובנוסף ליקב ולמסעדות, לטבע ולשופינג תוכלו להתפנק בפארק מים, לעשות סיור בתים רדופי רוחות (כן כן!), לבקר בבית של הגנרל יוליסס ס. גרנט, או שלא. אבל אנחנו אוהבים מים, אנחנו. והמפלים, מקסימים ככל שיהיו, היו אמורים להיות רק סיפתח לגוף המים הגדול שגובל בגלינה, שאנחנו מפנטזים עליו כבר כמה שבועות. וכך מצאנו את עצמנו נוסעים לעבר נהר המיסיסיפי, שזכור לנו כנהר שוצף קוצף, גועש ומרשים, מהמפגש שלו ושלנו ברוד טריפ קודם בין ויסקונסין למינסוטה. אך נחלנו אכזבה עם המיסיסיפי אילינוי בואך איווה - הנהר גדול ורגוע באזור הזה, והיה ישנוני למדיי באזורים שבהם אנחנו פגשנו אותו. קפיצה קצרה לדביוק, העיר השכנה במדינת איווה, היתה גם היא מעציבה. דביוק, עיר תעשייתית מפוארת לשעבר, היום משדרת גם היא עליבות ועייפות, אפורה ומרירה.
חזרנו על הגשר לגלינה הקטנה והירוקה ולבנו כבד. ידענו מה אנחנו צריכים לעשות. לחופש נסענו והחופש הוא חובתנו, ולכן שמנו פעמינו למקום שבו הלב שלנו נמצא. הביתה. או לפחות לבית הזמני שלנו, הבקתה, לקצת על-האש והרבה שום דבר.
הנוף מזמין ישיבה על המרפסת ובהייה בשפנים
