חוויה מעניינת עברנו בסוף השבוע - לילה בחוף אכזיב.
האמת היא שכמו שכתבתי, באמת התכוונו לנסוע לדבורת התבור ומשם לנחל כזיב, עם עצירת לילה בגן הלאומי חוף אכזיב. סיכמנו על קימה מוקדמת ומסלול משפחות במורד הנחל, בנחת, עם הרבה עצירות קפה בבריכות. אבל כידוע הבנאדם עושה תוכניות ואלוהים צוחק.
הרוח שחיכתה לנו על גבעת הכורכר, שעליה פרושות מדשאות הגן הלאומי, לא הייתה בכלל בתכנון. אחרי שגמרנו להיאבק בה ולייצב בקושי את האוהלים בצל המבנה הממלוכי, הבטחתי למתלוננים שלכל היאוחר עד השקיעה היא תשכך. זה קרה עוד קודם, אבל צרות מזג האוויר רק התחילו.
בתחילה היה נדמה לנו שרק נדמה לנו, אבל מהר מאוד התברר שאכן מטפטף. סוף מאי או לא סוף מאי, התחממות גלובלית או לא התחממות גלובלית. ירד עלינו גשם של ממש מסוג מוזר למדי: מצד אחד גשם, מצד שני לא קר בכלל, והאוויר יבש וגורם שנישאר יבשים. רוב החבר'ה נשארו בחולצות קצרות.
היובש והגשם נאבקו כל הלילה, והטיפות טופפו על האוהלים. לפנות בוקר הגשם ניצח, וקמנו לבוקר אפרורי, גשום, ומוזר. מילא לבלות את הערב והלילה הגשומים כך, אבל לקפל את המאהל הרטוב ולצאת למסלול הרטוב כבר היה גדול עלינו. החלטנו לחכות עד יעבור זעם. ניצלתי את ההזדמנות לאחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות: לשחות בים בגשם.
אמנם תמונה מלפני 5 שנים, אבל בינתיים, רק בינתיים, חוף אכזיב ללא שינוי
בסופו של דבר, עד שיצאה לה השמש במחצית הבוקר, הלך המומנוטום, ותוכניות הטיול הוחלפו ברביצה בבריכות הרדודות שבמפרציו היפהפיים של חוף אכזיב. טיולים על הסלעים לחפש סרטנים, ועוד קצת סתלבט על החוף, לפני שבונים עליו איזה מגדל.
זו בעיקר הזדמנות להמליץ בחום על לינה בגן לאומי חוף אכזיב, ולומר מילה טובה ליוסי, מנהל הגן. מעבר לעובדה שהמקום מדהים כשלעצמו, ומתוחזק כמו שצריך, מותר לומר מילה טובה על היחס של הצוות שבין היתר מסייע להכניס את הציוד למקום (החנייה בחוץ) ובעיקר על השינויים שעוברים עליו לאחרונה: אין יותר אירועים פרטיים במקום (לא סיפרתי לו שהיה לי חלק בזה), אסור להשמיע מוזיקה (כך שאפשר לשמוע את הים כשהגשם מפסיק), ועתה גם אסור למתוח כבלי חשמל לאוהלים.
יש אולי מי שלא מתאים לו השקט, וחייב גרלנדה או קומקום חשמלי במאהל שלו - לחבורת המשפחות שלנו זה מאוד מאוד התאים. אולי אפילו ננסח מכתב תודה.
