.."זה כבר לא חלום
זה כבר אור זה כבר חום
הביטי אל תוך האש
כמה היא נפלאה
משעה לשעה
וכמה שעות כבר יש.."
אתמול יצא לי לדבר בתוכנית סביבנו ברדיו קול הגליל העליון. זהר לידר, האישה מאחורי התוכנית שאלה איך זה שאני בעד מדורות.
הסאב-טקסט מוכר: כאילו אתה ירוק, ומדורות זה עשן ומסריח ומזהם את הסביבה. אז מה פתאום אתה בעד? תוך כדי שידור הבנתי: מדורה היא חיבור לטבע. אני לא רואה איך אפשר בכלל להיות ירוק ללא החיבור לטבע, והחיבור לאש, מהיסודות החזקים ביותר בטבע, הוא יותר מחיוני כדי להיות ירוקים באמת.
ויש פה עוד פן סביבתי חשוב: הישיבה סביב האש מלמדת על אנרגיה, חום, חומר וכל מה שבינהם, הרבה יותר מכל הנוסחאות שתקעו לנו לראש בשיעורי הפיזיקה.
אי אפשר שלא להדגיש שוב, שהכוונה אינה לאותן מדורות אימתניות המתרגשות עלינו בימים אלה, שנראות כמו עוד ניסיון של עמישראלחי לשרוף את היושב במרומים באמצעות הבערת תחליפי עץ פלסטיים מסרטנים, אלא למדורות טובות וראויות. מדורה איטית וטובה. גם במדורות זה לא משנה מה אתה עושה, או למה - רק איך. נכון, זה קונצעפט בודהיסטי, אבל בכל זאת: האיכות זה מה חשוב. יש אש טובה, ואש רעה. ול"ג בעומר הוא הזדמנות להתקרב לאש הטובה.
אצלנו זה כבר לא יקרה. על מדורת ל"ג בעומר הכיתתית של הבן הפרטי אני מוותר. תודה. קפצתי בשתי ידיים על ההצעה של אימא לקחת אותו בלעדי. למזלי הגדול יש לי מספיק הזדמנויות לעשות עם הילד מדורה טובה.
ירח מלא, אוהל, מדורה טובה
