זה שנים ארוכות אני מגדיר את עצמי כפאסיביסט. לא הולך להפגנות, לא יוצא לרחובות לצעוק שהכל בסדר, לא נשכב לפני שום בולדוזר. לא פעיל סביבה, לא פעיל שלום, לא פעיל בכלל. לעתים אני עוד מודה ליושב במרומים שאני עוד פעיל מינית, אבל זה לא שייך לכאן. עם זאת, אם להודות על האמת, ההגדרה העצמית שלי כסביל, היא נגזרת של אקטיביזם.
מי שהצליח להיכנס לי ללב בעניין הזה הוא דווקא גארי יורופסקי, פעיל לזכויות בעלי חיים, שאמר באחת ההרצאות המעניינות ביותר שתורגמו לאחרונה לעברית: "אני לא שמאלני, אנרכיסט, או איזה היפי עם ארון מלא בחולצות צבעוניות. אני לא ימני, סוציאליסט, או פאשיטס. אני אקטיביסט". הנה כאן
כמוהו גם אני לא כל אחד מאלה. להבדיל ממנו אני דווקא חושב שללבוש חולצת שלום ואהבה, לענוד את אחד מאותם צמידי מסר או לתלות על המכונית סרט כתום, צהוב, שחור, או ירוק (רק לא זה), ואפילו לעשות לייק בפייסבוק זה דווקא להיות מעורב. להיות מעורב בעיני זה בעיקר לרכב באופניים במקום להניע את המכונית, לקנות מוצרים שלא מנצלים את משאבי העולם ואת העובדים ללא הכרה, ולהכריע נכון את ההכרעות היומיומיות הקטנות (בעיקר כשפותחים את הארנק). זה -- ולא להיקשר לאוניות הפחם. אם כי אני חייב להודות שזה מדגדג לי לפעמים.
אם גם לכם זה מדגדג לפעמים, שימו לב לפסטיבל אקטיביזם 2011 המתקיים בסוף השבוע הזה ביער הזורע: שלושה ימים של פעילויות, הופעות סדנאות, סיפורים, מעגלים, סרטונים. מיועד לכל הגילאים, פתוח לקהל הרחב על בסיס כובע הקסמים בו כל אחד שם לפי יכולתו וראות עיניו. משעמם לא יהיה שם.
הנה שוב הקישור: פסטיבל אקטיביזם 2011
