פתאום עלה בדעתי לפני כמה ימים שבטח רוב האנשים לא נתנו את הדעת על המילה אביב. אז קודם כל אביב היא חיטה ירוקה.
זו המשמעות המילוליות של אביב, ואם כבר הגיע הקציר, ראוי להזכיר ש"כרמל" היא המילה לדבר הזה קלוי.
כדי לא לגלוש בטעות לתחומים של ערוץ האוכל, קפיצה לכיתה י’: משקל של עונות (ופעולות) חקלאיות -קציר, בציר, מסיק, גדיד. וגם, אחת מארבע העונות. אביב. והשורש של האביב הוא כשורשם של אותם עלים ירוקים, איבים, וביחיד אב. כמו בשיר ההוא שהלחין שלמה ארצי "שמה בין איבי הנחל", וכמו בביטוי "בעודו באיבו".
צאו החוצה, פקחו עיניים, (פה זה ערוץ הטיולים ככלות הכל), וראו: אביב בארץ. סוף האביב ותחילת הקציר.
היופי הוא שאביב בארץ לא רק בשדות החיטה והשעורה (אלה כבר בטח יבשים לגמרי), אלא בטבע שלה, שיבולי הבר הירוקות עוד פה. ראו אפילו את שיבולי השועל, בשולי הדרכים הן כבר יבשות טיכו, אבל השדות עוד ירוקים, והדגנים הפורחים (כמו הכל) בעונה הזו שיבולים שיבולים, שיבולים. אביב בארץ.
אז איך כל זה מתסתדר עם הקציר? שהרי כל ילד יודע שכבר סופרים את העומר מליל פסח. העונות החקלאיות עולות בהגדרה זו על זו. כך לפחות במקורות. וזה מה שאני אוהב בשילוב של השפה שלי והארץ שלי (ושלא יהיו אי הבנות, אני שייך לארץ ולא היא לי. ויום עצבנות שמח גם לכם), ככל שנותר ממנה משהו - השיבולים היבשות כבר פה, וגם הקומביינים והמגלים, וכמובן כל אתרי התיירות החקלאית שמציעים פעיליות נושאיות בעניין. רק לצאת החוצה ולראות: אנחנו אכן אחרי תחילת הקציר וממש לפני סוף האביב. בין אביב לקציר.
בדיוק הזמן להזכיר, היזהרו מנחשים
