מה המזג: מינוס 2 מעלות צלסיוס
מה נשמע: China Girl by David Bowie
נסיכה נסיכה, אבל למסיבת התחפושות הבאה עלינו לטובה החלטתי שהבת שלי תהיה פמיניסטית דור 4.0, תעיף מעליה את הכתר ותלך על טראש מייד אין צ'יינה - היא תהיה סינית מסינלנד עם בגד סיני מבריק ושיער סיני ושחור סיני בקצה של העין כמו שחשבנו שסינים נראים באייטיז כשגם אנחנו התחפשנו לסינים. אז קפצנו לצ'יינהטאון בבוקר צונן ופריך, כדי לדגום את התחפושות הכי אותנטיות שאפשר למצוא מחוץ לטרגט.
מייד אין צ'יינה. השער לפלסטיק
צ’יינהטאון גרסת שיקגו הוא כמו רוב הדברים גרסת שיקגו, לאט לאט ועם ריח של אוכל. מדובר בכעשרה בלוקים מפוזרים מאוד שביניהם רחובות מגורים, קניונים פתוחים ואפילו רחוב אחד קטן עם שער גבוה ואדום שרוצה לומר למערבי הסתום, קרי: אנחנו – "זה כאן, ממש פה, זה צ’יינהטאון. אתם מוזמנים בכיף להכנס לאחת מחנויות מייד אין צ’יינה שלנו ולבזבז כסף". כל קשר לצ’יינהטאון הניו יורקי הלוהט הטעים והמכויס הוא מקרי בהחלט. צ’יינהטאון שלנו מדוללת למדי, ובעיקר מדובר בשכונה שגרים בה הרבה סינים, להלן: צ’יינה טאון.
היה קשה למצוא חניה הבוקר באזור. מן הסתם מדובר בבוקר רגוע גם לתושבי האזור והם מצאו את עצמם מתהלכים באפרוריות של היום, מציצים בחנויות וסתם משחקים בחוץ עם הילדים. לא נרשמה תכונה ערה, אבל חניה לא היתה ונאלצנו לשלוף את התל אביביות שלנו מתא הכפפות ולשמור חניה משל היה שבע בערב ביום חול במרים החשמונאית פינת אנטיגונוס. נקיפות המצפון הזעירים שעלו בי התפוגגו כשהמבצע הושלם ולא נדרסתי ולו על ידי סיני אחד. במקום זה התהלכנו לעבר הפינה האותנטית-תיירותית ביותר בטאון, אזור חנויות המתנות.
רחוב וונטוורת’ בין סרמק ורחוב 24 משמש כמעוז העיקרי של המאפיות הסיניות, חנויות הקשקושים ומסעדות האוכל הסיני שארוחת צהריים בהם תפיק הפתעות בשירותים. הבלוק האחרון הוא גם ביתו של סניף ספריה עירונית של השכונה, בה חלק ניכר מהספרים הוא בשפה שמיליארד איש מדברים. אנחנו לא חלק מהמיליארד הזה, אז במקום זה שוטטנו בין הדרקונים והסמלים ברחוב ועשינו מה שאנחנו יודעים לעשות היטב – שופינג. מצאנו באחת מחנויות השמונצעס את התחפושת המרשרשת הנכספת ואחרי התלבטות זריזה בחרנו במייד אין צ’יינה הסגול ובנעלי הבובה בצבע זהב לבובה-זהב שלי. אה, ומניפה. איפה ראיתם פעם סינית בלי מניפה. בסין, כנראה.
סינית מדוללת
הלכנו על האספלט המלוכלך והנעליים שלנו השפריצו ברד לכל עבר. הקרח המרוסק והנמס הרטיב את המכנסיים של הנסיכה הסינית שלי יותר מהר ממה שיכולתי לומר אי אר סון אבל האוויר הקפוא והאדים שנשפנו הזכירו לנו שאנחנו תיירים בכל מקום, ולא ניתן למזג האוויר ההפכפך להזיז לנו. צ’יינהטאון של צ’יי-טאון היא אפרורית רוב הזמן, תעשייתית ויומיומית ותקועה אי שם בחור התחת הדרומי של העיר, לא צבעונית ומתובלת כפי שהייתי רוצה שתהיה. אבל איט איז וואט איט איז ובפניקס, מסעדת הדים סאם הענקית שהתרסקנו לצד אחד משולחנותיה אחרי המתנה של כחצי שעה, היה טעים. כשבחוץ קר ובתוך הדים סאם מתכרבלים להם שרימפס חמימים אנחנו מתלוננים הרבה פחות על האפרוריות. במקום זה דגמנו כמה באו ססגוניים, מרק וונטון עשיר ודים סאם מתקתק שחלמון מטוגן קבור בתוכו. אולי בסוף מצאנו בכל זאת את הצבע של צ’יינהטאון ואולי סתם היה לנו נדמה. מה שבטוח, כשחזרנו הביתה היה כבר הרבה פחות קר.
My little china girl. photo: Joseph Keshet
