אתמול יצא לי סוף סוף להיות בכרמל. מגזין מסע אחר שלח אותי לחי בר כרמל על מנת להכיר מקרוב את פרוייקט גרעין הרבייה של העופות הדורסים שמתנהל שם בשנים האחרונות. מאוד מעניין למען האמת (בעיקר למי שמתעניין באקולוגיה. כתבה בגיליון מאי), ואפילו התמזל מזלי לראות נשר בוקע מביצתו. אך כרגיל - לא על זה אני רוצה לכתוב.
בשעה טובה הייתי בכרמל, פעם ראשונה מאז הביקור מיד אחרי השריפה הגדולה. בשתי מילים: סעו לכרמל. באופן צפוי מאוד, ההר הירוק תמיד פורח אחרי האש הכרמל באופן בלתי רגיל.
שלא על מנת להזכיר שהטבע לא צריך את הקרן הקיימת, או אותנו, על מנת להחזיר את הירוק לכרמל, ומבלי להרחיב על הקמפיין השערורייתי של קק"ל בעניין החזרת הירוק לכרמל, אי אפשר שלא לספר שהאש "פתחה" את היער, ואפשרה להמון מיני צמחים שנחנקו על ידי האורנים שנים ארוכות ללבלב ולפרוח .
עתה, משהתפנה מרחב המחיה והצמחייה זכתה למנת שמש הגונה (וגם לדשן שמקורו באפר), ומשנעלמו כמעט לחלוטין מחטי האורן החומציות, רק זכרון בני האדם שקיפחו חייהם באש מעיב על חגיגת הפרחה שבעיצומה. גם העצים כבר מפגינים את יכולותו המופלאה של הטבע להתחדש.
לצערי, טיול של ממש לא הספקתי, אבל בעצירה אחת ליד כביש בית אורן עשרות מינים של פרחים: סייפנים, ופרגים ודמומיות, וקטנים ומיני תלתנים ופרפרנים לרוב. באדום ובסגול ובוורוד, ולבן, וצהוב וכתום וכחול והרבה ירוק. את רוב השמות שלהם אני לא באמת מכיר, וזה גם ממש לא משנה. אבל היופי, היופי. איזה יופי של יופי. סעו. סעו לכרמל.
