השום, עונתו קצרה אפילו מעונת המשמש. הוא מבליח אי שם בין פורים לפסח, זכר למצריים (השומים והבצלים, יו נואו), ונגמר בשווקים עד לחג.
אצל הירקן ביישוב חורה
כמעט פיספסתי השנה, מכיוון שהתעלמתי ממנו לרגע אצל היקרן השכונתי. למזלי הזכירו לי ערימות השום על הכביש הראשי בחורה (אשר על צומת שוקת) שמי שמתמהמה עם זה נשאר בלי. העלים כבר היו יבשים (ממילא אנחנו לא אוכלים אותם אלא רק קולעים צמה), אבל הצטיידתי לשנה.
אתם בטח יודעים שזה הרבה יותר ידידודתי לסביבה לצרוך שום מקומי.אבל נדמה לי שיותר משכנע להזכיר ששום יבש עולה פי 5 ויותר ממה ששילמתי אני (כ-35 שקלים על כ-100 ראשים), ואת החשש לכלור בשום המולבן. ובינינו, אין כמו צמת שום שמתייבשת במרפסת המטבח, במזווה, ואפילו מחוץ לדלת הבית. זה בריא, טעים, מחזיק כל השנה, וכמובן טוב נגד מרעין בישין בכלל ועין הרע בפרט. מניסיון, זו גם מתנת פסח נהדרת למי שיש לו הכל.
אפשר להרחיק בדיבורים על השום הסיני, והשפעתו על שוק השום. אבל בסופו של דבר, מי שקונה שום טרי גורם לכך שיהיה פה יותר שום מקומי. והכי משמח? סוף סוף מצאתי איך קולעים את הצמה שלו כמו שצריך. עכשיו הוא כאן, לעוד ימים ספורים. למהר לפני שייגמר.
צמת שום במרפסת הבית
