מיתוס 1: טוקבקיסטים אף פעם לא אומרים דברי טעם
לא נכון! אמנם זה לא קורה הרבה, אבל מדי פעם טוקבקיסטים מדברים לעניין או לפחות שואלים שאלות טובות.
השאלה שחזרה על עצמה בשני הטורים האחרונים על הדייט הרע בעולם (לקריאת החלק הראשון, לקריאת החלק השני) היתה של נשים שהתעניינו איך עדיין אני עדין מעיזה לצאת לדייטים, כי הן איבדו תקווה מזמן.
ואני שואלת, מה הקשר בין תקווה לזוגיות? תקווה היא הדבר האחרון שרלוונטי לנושא הזה, וגם לא התערבות אלוהית. זה הרבה יותר פשוט. אין לי זוגיות כי אני לא מספיק רוצה, וברגע שארצה, תהיה לי. וזה נכון לגבי כל מי שאין לו זוגיות.
עכשיו, את השיחה הזאת ניהלתי הרבה עם חברים שטוענים "אני לא מוצאת" כי "אין לי מזל", או מתבכיינים ש"למה רק לי זה לא קורה". "אם היית באמת רוצה, היתה לך זוגיות", אני עונה, ומקבלת בקביעות את מטח הצדקנות הבא: "אני כן רוצה, אין לך מושג כמה אני רוצה, איך את יכולה להגיד את זה?"
אז קודם כל, נסו לעצור אותי. דבר שני, יש לוגיקה מאחורי הטיעון הזה, בטח שיותר חזקה מ"אין לי מזל בזוגיות".
מיתוס 2: למצוא זוגיות זה מסובך
לא נכון. איך לעזאזל זה יכול להיות מסובך אם כל העולם מצליח לעשות את זה? איך האנשים הכי טפשים, הכי מכוערים והכי לא מוצלחים מקימים משפחות של שבע נפשות? אה, אז כנראה שלא צריך להיות מדעני גרעין.
אני יודעת את זה בוודאות, כי אם זה היה מסובך, רוב האוכלוסיה לא היתה מתחתנת לפחות פעם אחת, ונמצאת במגוון מערכות יחסים זוגיות רוב הזמן. סטטיסטית, מעטים האנשים שנשארים לבד יותר משנה, וכמעט לא קיימים אלה שבוחרים במודע להישאר לבד לפרקי זמן ארוכים. יוצא מזה, שאם רוב העולם עושה את זה, וחייבים לקחת בחשבון שרוב העולם הוא ממש לא סיפור הצלחה מבחינת כישורים, תכונות או מראה חיצוני ואינטליגנציה, זה כנראה ממש ממש לא קשה.
ואם רוב האנשים הם בעלי משפחות או יהיו מתישהו בקרוב, אז אל תגידו לי שאתם, אנשים חכמים, מעניינים, מלאי השראה, יפים, עם חוש הומור ושכיף להיות איתכם "לא מצליחים" להתחתן.
מיתוס 3: בשביל למצוא זוגיות צריך הרבה מזל
לא נכון. רק רצון. ואתם לא רוצים מספיק.
כשאני אומרת "לא רוצים" אני לא מתכוונת שאתם לא רוצים להרגיש אהבה וביטחון או שאין לכם חלום ורדרד שכולל השכמה בבוקר בזמרה כשציפורים מלבישות אתכם והנשמה התאומה שלכם רוקדת לצידכם (בגבריות, עם גולדסטאר ביד).
אני רק אומרת שלא במודע, על המאזניים הדמיוניים שלכם, מול הצד של הרצון בזוגיות, מכביד משקל נגד של כוחות אחרים כגון פחד ממחויבות, בעיות אינטימיות, גירושים מכוערים של ההורים, חוסר אמון, או רשימת דרישות שתוכננה בקפידה ככה שלעולם לא תוכלו באמת להפסיק לתור אחרי האדם המושלם כי אתם מעדיפים את התחושה של להיות מאוהבים בחיפוש ואכולי כמיהה מאשר את הסאונד של טריקת הדלת של הבאסטה, טריקה שאם היינו מתרגמים אותה למילים היינו שומעים: "ברוכים הבאים לסוף החיים שלכם. היכונו להרגיש חידלון תמידי. בבקשה זכרו להוציא את הזבל ולהביא חלב".
ואולי אתם סתם חושבים שאתם בני זוג רעים. לא משנה מה הסיבה שלכם, אם תסתכלו טוב מתחתיה, תמצאו שם את "אני מפחד להיפגע" הישן והטוב, שהוא אבן היסוד של כל שאר התירוצים. כן, אני יודעת שזה נדוש מאד, אבל אנחנו לא באמת מיוחדים כמו שאנחנו חושבים.
הגיע הזמן להתעורר מהאשליה ש"כל אחד הוא מיוחד בדרכו שלו". שיקרו לנו. האישיות היא לא יותר מתוסף שהותקן על החומרה, תוסף נזיל למדי, שמשתנה לפי הצורך עם כל משב רוח חולף, לפי הסיטואציה ובהתאם לאנשים שנמצאים לידינו. בסופו של דבר אנחנו בסך הכל אמבות קטנות עם משקפי מעצבים.
את מעט הדברים הקבועים שאינם תלויי נסיבות חיצוניות, זהים לגמרי אצל כולנו. אז לא משנה בדיוק מה הסיבה של כל אחד, תהיו בטוחים שהן לא ממש מגוונות, וש"פחד להיפגע" המשעמם והטוב תמיד נמצא שם. אם תבדקו טוב תגלו שלכל אחד ש"לא מוצא" ו"אין לו מזל", יש עוד כמה דברים שמעסיקים אותו חוץ מאשר זוגיות, וללא ספק רווח משני מהרווקות, שחזקים יותר מהרצון. זאת בעיה, כי כדי להכריע את הכף צריך שהרצון יעלה על השאר לפחות באחוז אחד.
מיתוס 4: זוגיות היא זכותינו הטבעית והאלוהית, מלידה
לא נכון. זו מטרה שדורשת ויתורים והקרבה. לדוגמה, מי שרוצה לעשות כסף מעבר לכל דבר אחר, יודע שהוא צריך לעשות ויתורים בשביל להשיג את המטרה שלו. הגיוני. הוא יוותר על חיי חברה, על עקרונות, הנאה, זמן פנוי, ולפעמים גם על חלק מהאנושיות שלו (תלוי כמה כסף הוא רוצה), אבל אם זה באמת קריטי לו הוא יעשה כסף. ארגזים של כסף, ויפצה את עצמו על החסר כשיגיע למטרה שלו.
מצד שני, כל מי שרוצים כל כך אהבה משום מה חיים בסרט שבשביל אהבה הם לא צריכים לוותר על כלום, ומתרעמים למשמע הרמז הראשון לעבודה קשה והקרבה. תהיו בטוחים שמי שרוצה ומוכן להקדיש את שעותיו לחיפוש זוגיות ומיגור כל מה שעומד בדרכה, ימצא לפחות משהו קרוב מספיק וידמיין את השאר. "נמוך" יהפוך ל"ממילא נמאס לי מעקבים", "קמצן" פתאום יהיה חסכן ושקול, "מבוגר" יהפוך להיות רציני ומנוסה ו"ידיים קטנות" יהפכו להיות "רגיש ויצירתי". תאמינו לי, מתאים שמלאמתאים, כשרוצים, מעלימים את כל מה שלא מסתדר כמו פאקינג הודיני.
מיתוס 5: צריך תנאים מיוחדים כדי למצוא אהבה
לא נכון. לפעמים אפילו לא חייבים לצאת מהבית. פעם כשעברתי דירה התאהבתי בשיפוצניק שהובא על ידי בעל הבית להוריד את האסבסט מהגג. היינו די הרבה זמן ביחד, תאמינו או לא.
בכלל, אם תסתכלו על העבר שלכם תגיעו למסקנה שאפשר לפגוש את בן הזוג הבא בכל חור. יצא לי לפגוש מישהו שהייתי איתו שנים ביומולדת שלי (שהוא לא היה מוזמן אליה), פעם אחרת עם שכן שגר מולי, ופעם אפילו פגשתי מישהו בארוחה משפחתית (לא לדאוג, אין קרבת דם).
כל מה שצריך זה לרצות באמת, להיות במצב רגשי שמאפשר פתיחות וחיבור, ולהיות מספיק החלטי כדי להתעלם מדברים שלא מוצאים חן. זה לא מעט. ההחלטה לגרום לזה לעבוד הוא פקטור משמעותי מאד וצריך כוחות נפש רציניים כדי להתעלם מהעובדה שאת יוצאת נגיד, עם בחור חמוד אבל פאקינג ליצן, או מישהו שאת לא באמת מסוגלת לדבר איתו מספיק לעומק, או מישהו שהסקס איתו בעייתי.
יש מיליון ואחד דברים שאנשים נאלצים להתגבר עליהם כל יום ויום בתוך הזוגיות הקסומה שלהם. שלא לדבר על השעמום, הבגידות, וכל כור ההיתוך הרגשי הזה שיכול להעמיד במבחן את עצם הרצון להמשיך לחיות. אז מי שלא מוצא, לא מספיק רוצה, נקודה. גם אם הוא חופר על זה מבוקר ועד ערב.
יודעים מה? במיוחד אם הוא חופר על זה, כי מי שבאמת רוצה, עושה, לא יושב בבית עם ג'וינט ומדבר. וגם כל התירוצים שקשורים למזל, להיצע, לכמות היציאות בערב, לזמינות, לוורקוהוליזם ולרמת הפניות בגילאים מסוימים, הכל קשקושים. אחריות אישית, מוכנות להקריב, ורצון לעבוד, זה מה שאסור לאבד. תקווה? תקווה זה לחלשים.
