לא מזמן צלצלה אלי מישהי שרצתה לברר פרטים על האופציה לטיפול לפני גירושין.
היא נשואה רק שנה, הגברת, ומתוכה חצי שנה היא הולכת לפסיכולוג. לא בנושאים שיש להם קשר לזוגיות שלה, חלילה. יש דברים חשובים יותר לדבר עליהם, כמובן. הזוגיות היא רק זוגיות.
אחרי שנה של סבל היא התקשרה אלי, התחבטה האם לבדוק את היחסים והאם כדאי ללכת לטיפול או להמשיך לחיות ככה. אמרתי לה שאלו הם חיה, ולבנות קשר זה דבר קשה שלוקח זמן ולהרוס ולהיפרד אפשר ברגע. אבל מבין שתי האופציות האלה, אני באמת חושב שאופציית עצימת העיניים היא אולי הגרוע מכל.
זוגות רבים מבלים יותר ממחצית חייהם - ולפעמים, עיניכם הרואות, מהרגע שיצאו מהחופה - כשהם חיים בשקר, ואז עסוקים בעיקר בלהחיות את השקר. מבלי להרגיש, או עם להרגיש כל צעד וצעד, אנחנו בונים לעצמנו את המסכה ומספרים לעצמנו ולסביבה שאצלנו הכל בסדר.
תגידו, לא נמאס לכם לחיות ככה?
אז תגידו לי רק את האמת, אם אתם יכולים. יד על הלב, לא נמאס לכם לשקר? לעצמכם? אחד לשני? לילדים שלכם? להורים שלכם? לסביבה שלכם? לא נמאס לכם להדחיק ולשקר שיהיה בסדר, ומתישהו זה יעבור ומתישהו זה יסדר?
בעבודתי כמטפל אני פוגש ונתקל בכל כך הרבה זוגות שחיים בשקר אחד גדול ומתמשך. חלקם מדחיקים את העניין כל כך חזק עד שהם לא מודים באוזני עצמם שהחיים בשקר הם סבל טהור. הם אומרים ש״זה בסדר״. הם אומרים שהם ״התרגלו״. הם מתממים ואומרים ש״ככה זה אצל כולם״ וש״אנחנו לא מכירים זוג אחד שמאושר באמת״. שקר ועוד שקר ועוד שקר, ומתישהו לא תשימו לב ותקומו בבוקר ותמצאו את עצמכם ברשת של שקרים שבלתי אפשרי להימלט ממנה, ולא היה לכם את השכל והאומץ לעשות את זה כשעוד היה אפשר.
לפעמים אני מזדעזע לראות כמה אנשים מתכחשים למצבם. אנשים סובלים שמתחילים לתעב את בני הזוג שלהם, אבל לא עושים דבר. אני לא יכול - ויותר מזה, לא רוצה - להגיד לאנשים חלילה מה לעשות. יש זוגות שהפרידה תהיה טובה להם, ויש זוגות שבעזרת טיפול יצליחו לשים את כל המשברים מאחור. אבל הזוגות הגרועים ביותר בעיני, ולצערי יש כל כך הרבה מהם, הם אלו שבוחרים לא לקחת החלטה. נשים וגברים שמעדיפים את השתיקה הרועמת, את הקיטורים עם החברים והחברות על פני זוגיות תקינה, גברים ונשים שמזמן הפך הבית עבורם למקום שאליו הם מגיעים וממנו הם יוצאים ויש המון ריק באמצע. ואני באמת מרגיש וחושב שמכל הסיומים שיכולים להיות לזוגיות שרובן החלו באהבה גדולה, זה כנראה הסוף העצוב מכולם.
אני נתקל בהמון גברים ונשים שחושבים - או אפילו מפנטזים! - על גירושין, אבל לא יעשו טיפת מאמץ כדי לנסות ולתקן ולגשר על הפערים. נשים שמספרות לי שהן עוצמות עיניים בסקס, לא כי כך הן נהנות, אלא כי כך הן פחות סובלות. ובכל זאת הן לא יגידו מילה.
אני מטפל בגברים שעוצמים עיניים למראה דו״ח כרטיס האשראי, למרות שמצבם הכלכלי הולך ומדרדר, כי כך, למראית עין, הוא שומר על שלום בית.
שקרים לבנים, שקרים קטנים, שקרים גדולים, וכולם יודעים. הוא קונה לה רכב חדש על מנת שיהיה שקט, היא מפרגנת לו נסיעה לחו״ל עם החברים רק כדי שיתחפף לכמה ימים. הכל כדי להרוויח זמן, אלוהים יודע למה, ובמקום לעשות משהו, במקום לקבל איזושהי החלטה, הם רק מחייכים אחד לשני את החיוך המזוייף ביותר שהצליחו למצוא בארסנל ומספרים לעצמם שהם נורמליים.
כל כך הרבה זוגות עסוקים בלייצר זמן איכות לעצמם, בלטוות את זמן הלבד שלהם, עד שהם שוכחים שיש גם ביחד. אלה הזוגות שכולנו מכירים, אלו שמגיעים למסיבה או לארוחה המשפחתית עם חיוך, שמאחוריו אין כלום ושום דבר, ובמקביל הם שומרים באדיקות על הרכוש שהצטבר, מחביאים כספים בחשבונות ישנים ויש להם בסמארטפון, למקרה הצורך, טלפון של עורך דין מוצלח.
ויש את אלו שכבר לא מחייכים, רק שומרים בקנאות על הקשר. חיים שנים בבית, מגדלים ילדים, מפסיקים לראות אחד את השני, סובלים ומשקרים. אין החלטה, לא לטוב ולא לרע, מלבד ההחלטה להמשיך ולשקר בכל מחיר. לסבול, רק לא להתמודד עם האמת.
אז תגידו, לא נמאס לכם לחיות בשקר?
