יש טרנד לוהט חדש בתחום הזוגי-רומנטי. אמנם הפייסבוק, אבינו המאמץ בעל הגישה הליברלית שמטיל את האחריות על גבולות המוסר למצפונו האישי של כל אחד, אפשר לנו חופש עצום לתקשר בכל נושא עם כל מי שנרצה ומתי שרק נרצה, אבל עוד רבות ידובר בנזקים שהחוקים החדשים האלה גרמו.
בדיוק כמו שהאבא הוירטואלי המגניב שלנו העלה על עמדת הדי-ג'יי כל ילד דחוי והפך אותו לכוכב רוק, כך הוא גם ביטל לחלוטין את הסלקציה בכניסה למועדון. התקשורת הבין אישית אמנם התרחבה, אבל גם הפכה שטחית, ארעית ומונחית לייקים, וממקום שבו צריכת התרבות שלנו היתה מוגבלת וסלקטיבית, כיום אדם מן השורה צריך לפלס את דרכו במקלות בינות לשרכים, אבנים ועשבים שוטים על מנת למצוא, פעם בירח כחול, איזה פרח יפה, וגם זה רק בעונה.
אבל מילא. הדבר הכי גרוע שקרה לנו הוא שפייסבוק הפך לזירה הראשית לסגירת חשבונות מכל הסוגים. זירה חמה, אלימה ואכזרית כקרבות כלבים. הכוח עלה לנו לראש, ובגדול, ובגלל הקלות הבלתי נסבלת, אנשים נוקמים זה בזה כאילו אין מחר.
לא עשיתי ספירה מדוייקת, ואני בספק אם אפשר להוציא סטטיסטיקה על דבר שכזה, אבל לפחות אצלי בפיד אחד לעשרה פוסטים הוא פוסט "שיימינג", החלופה המודרנית המבישה לסקילה הפומבית של ימי הביניים.הדברים שאנשים מרשים לעצמם להגיד בלי להתבלבל הם מרושעים, מיותרים, אכזריים ומזיקים, ואופציית ה"שיימינג" משמשת אותם לכל דבר: החל מהגשת קובלנה למוסד כלשהו או חברה שמשירותיה אנחנו לא מרוצים מספיק, המשך בביקורת נוקבת וחד צדדית על אנשי ציבור מכל הסוגים, פוליטיים וא-פוליטיים כאחד, וכלה ב"שיימינג" הרומנטי, שמשתמשות בו בעיקר - שלא לומר באופן בלעדי - נשים.
לא יודעת אם שמתם לב, אבל לאחרונה פרסום תמונה וסטטוס החלו להחליף את הפניה למשטרה במקרים בהם הדבר נדרש. רק שני דברים אפשר להסיק מזה: או שהדיווחים האישיים באשר לחומרת הפגיעה מוגזמים מאד, או שהרשויות מתפקדות עוד פחות טוב ממה שנדמה. ואולי שניהם נכונים. בכל מקרה יש לנו סיבה לדאגה. הגבול היטשטש, כתוצאה כל הזבל נשפך למחראת הענק שהיא הפייסבוק, וממש מתחילים להריח את הסירחון.
לייקים זה כזה מנחם?
תסכימו איתי (או שלא, אולי אתם עושים לייק לכל בחורה שמעלה פוסט כזה) שלא צריך להאמין באופן עיוור ובטח שלא לפעול על פי דבריה של בחורה שהחליטה להעלות לפייסבוק את תמונתו, כתובתו, ומספר הטלפון של הבחור האחרון ששכבה איתו, כי לטענתה הוא עשה ככה או אחרת?
תסכימו איתי שאם האיש אנס אותה, אז למען עצמה וגם למען קורבנותיו העתידיים, על אחת כמה וכמה אם היא יודעת בדיוק איפה למצוא אותו, היא אמורה להתחיל בלפנות למשטרה, ואם זה לא עובד, אז לעשות להם שיימינג? וגם, בינינו, מי יודע איזה חלק מהגרסה שלה הוא
אמת אובייקטיבית ואיזה הוא הגזמה פרועה, השמטת פרטים, או סתם רצון עיוור בנקמה?
אני לא יכולה לדעת, אתם לא יכולים לדעת, ועל אי הוודאות הזאת מתבסס כל מהלך השיימינג, כמובן. אולי העולם אכזר, אבל על דבר אחד אפשר לסמוך: ברגע שתפורסם עוולה, אמיתית או דמיונית, מיד יתחילו הדעות להישמע, הוויכוחים להתלקח, והמהומה להתעורר. רבע שעה אחר כך היא תקבל טלפון מאורלי וגיא, אמנון לוי, אילנה דיין או איזו תוכנית טלויזיה או רדיו שייעודה להגן על הקורבנות התורנים (ובין לבין להכניס גם סרט יוטיוב שמככב בו כלב שיודע להגיד "מעמ", שלא יהיה כבד מדי. בכל זאת, השעה תשע בערב). ובתוך כל זה, גרסתו של הבחור המסויים לא נשמעה, ואין לו אפילו דרך לדעת שהוא מיורט עקב הבלוק, כך שזה מגיע אליו מחברים של חברים של חברים שלו.
אולי הוא עשה את מה שהיא טוענת, אבל גם יכול להיות שהבחורה שכבה איתו בהסכמה כשהיתה שיכורה ובבוקר לא זכרה בדיוק מה קרה. כמובן שאסור להגיד על בחורה שטוענת שמישהו תקף אותה שאולי היא שכחה, משקרת או סתם מטורללת, כי תלונה של בחורה על תקיפה מינית היא דבר רגיש וגם קדוש, ועל זה אני אומרת: לא נראה לי.
אם זה היה רגיש כל כך היא לא היתה מעלה ססטוס וחושפת את עצמה לעוד תקיפות. אבל היי, אולי זה רק ההיגיון שלי בתור אחת שהותקפה מינית פעמיים או שלוש. כי הדבר האחרון שקורבן תקיפה מינית רוצה לעשות הוא לשים את עצמו במקום שבו חבורת זרים יכולים להשתלח בו ללא אבחנה.
למעשה, סטטיסטית, הרבה מאד קורבנות אפילו לא מתלוננים במשטרה, אז אתם מצפים שאני אאמין שמישהי הותקפה מינית, לא הלכה למשטרה, ובמקום זה העלתה סטטוס על הנושא? למה, כי לייקים זה כזה מנחם? מצטערת, לא קונה את זה, ואתם יכולים לטקבק לעצמכם את הראש מהמקום מצידי.
מלבד זאת, בדיוק בשביל אי הסכמות כאלה קיים החוק, קיימים בתי משפט וקיימים פרוטוקולים שלמים שכל מהותם היא בירור האמת בסיפור שיש בו יותר מגרסה אחת. בכל מקרה, עד שלא יורדים לעומק העניין, מבחינתי העובדה שהיא שקרנית או נקמנית או מטורפת והעובדה שהוא אנס או הטריד או פגע בה הן שתי תיאוריות שיש להם את אותו סיכוי להיות האמת, כי כולנו יודעים שמספר ה"אמיתות" הן כמספר האנשים שמדברים עליהן. מבחינתי, עד להודעה חדשה, הפשע היחיד שאני יכולה להצביע עליו בבירור הוא השיימינג עצמו.
לפעמים הטרדה היא לא יותר ממחמאה
ב"שיימינג" משתמשים הרבה. לא רק במקרים שהם חמורים לכל הדעות, אלא גם במקרים שבהם לא היתה פגיעה פיזית או אפילו מגע פיזי. משום מה זה נראה לנשים מסוימות לגיטימי לפרסם תמונתו של בחור שמציק בפייסבוק בהודעות מטרידות כי הוא דביל, או כי הוא סתם נודניק חרמן שלא יודע מתי לשחרר, ולצערו הוא לא חתיך מספיק (סיכוי טוב שאם הוא היה חמוד למראה, גם אם היה עילג וחצי אילם, ה"הטרדה" במייל היתה נראית יותר כמו מחמאה חיננית). וזה קורה המון. וזה קורה קצת יותר מדי, וזה הופך להיות אלים ביותר.למעשה, יש אפילו קבוצות פייסבוק מיוחדות לצורך העניין.
מדי פעם, במיוחד בעולמנו הנשלט על ידי אבא פייסבוק שמרשה לכולם הכל, פונים אלינו גם אנשים שלא באים לנו טוב, ולפעמים, גם אחרי שאנחנו אומרות להם לא, מסתבר שהם נהגי אוטובוס בקו שבו אנחנו נוסעות והוא אומר לנו "הי, איזה קטע, פעם התחלתי איתך". אז מה? זו סיבה לארגן לו סיוט מהגיהנום שבסופו אולי יאבד הבן אדם את עבודתו ויוציא את דיבתו רעה בעיניו של כל דביל שקרא את הפוסט? למה? מה פשעו בדיוק? שהוא מנסה שוב? אז מה, כל הקיטורים שלנו על זה שאין כבר גברים שמחזרים ומתעקשים הם סלקטיביים ורלוונטיים רק לגברים בגובה מסוים שפניהם עומדות בקריטריונים של חתך הזהב?
לא משנה כמה התקדמנו בענייני השוויון בין המינים, העקרון היחיד שבכוחו לגרום שינוי משמעותי לא טופל. התפישה שלנו את עצמנו כקורבנות מיעוט חלש וחסר אונים, ועל כן בעלות דפוס החשיבה הטיפוסי למיעוטים: המחשבה האווילית שמותר לנו לעשות דברים שאנחנו שונאות שעושים לנו, כמו ילד עני שחושב שזה בסדר לגנוב מהסופר, כי לו יש מעט ולהם יש הרבה ומגיע לו.
מיעוטים לאורך כל ההסטוריה חיים תחת אותה אשליה: שלהם מותרת פגיעה ב"חזקים", שלא לאמר נקיטה באלימות ובטרור. וכן, בדיוק: שיימינג הוא טרור סייבר, ואינו מוצדק ברוב המקרים, אם לא בכולם. אם אנחנו חיים בעולם שבו כל אדם זכאי למשפט הוגן בפני החוק, אז נראה לי שגם בפייסבוק אפשר לאמץ את זה, במיוחד כי פעולת השיימינג מעידה יותר על מבצעה מאשר על הסובל ממנה, והיא בעיקר מדגישה את חולשת הטיעון, את חולשתו של המשתמש בה, ואת חולשתו של הג'נדר שאליו הוא משתייך.
זה לא פותר כלום ולא מקדם את המטרה. להיפך. כל שיימינג כזה פוגע בנו, כנשים, יותר מאשר בגבר שאליו הוא מופנה. הצורך לנקום, או להעלות את קרנך בעיני עצמך דרך עדת צרכני תכנים פורנוגרפים במדיה החברתית הוא צורך עלוב שיש להשתלט עליו ולהחליפו באחת מתוך האופציות השפויות וההוגנות שקיימות להתמודדות עם מצבים כאלה: למשל להגיד הכל בפנים וללא קהל, לחתוך, להתעלם, לעשות בלוק.
תארו לכן שכל אחד שפגעתן בו אי פעם, ויש כאלה, היו עושים לכם שיימינג? אחרי הכל, בדיוק כמו שאני האקסית הנודניקית של מישהו אבל אישתו המהממת לעתיד של מישהו אחר, גם נהג האוטובוס הנודניק שלי הוא אהבת חייה הפוטנציאלית של אחרת. החיים שלו מספיק מסובכים גם בלי שבגלל שיימינג נמהר הוא יפסיד לא רק אותי אלא גם נשים שאישיות נחושה ופנסיה של דן הן פסגת שאיפותיהן. שיימינג, שיימינג על כולנו.
