אני מירב, בת 35 וקצת. חודש בדיוק לאחר יום הולדת 35 ושנה וחצי בדיוק לאחר שאבא שלי נפטר מסרטן גיליתי שיש לי סרטן השד. באותו היום הבנתי כמה דברים: הבנתי שוב כמה החיים יכולים להשתנות בשנייה, הבנתי שגילוי מוקדם באמת יכול להציל חיים והבנתי שוב כמה אני ברת מזל. מה שלא באמת הבנתי באותו היום הוא שיש לי סרטן השד ומה זה אומר.
בעצם אתחיל שוב – אני מירב, בת 35, רווקה, ללא ילדים (מלבד ההולכת על ארבע) ומבריאה מסרטן השד – שזה אומר ששני ניתוחים מאחורי, שהשד שלי נותר, אך הצלקת עלי ושיש עוד טיפולים לפניי. אני צריכה לעבור הקרנות וטיפול הורמונלי ובגלל גילי והחלום להיות אימא, אני גם הולכת לעבור הקפאת ביציות (בשביל הסרטן אני צעירה, בשביל הביציות כבר לא).
בניגוד למה שהייתם חושבים, התגובה הראשונית שלי לא הייתה לשבת ולמרר בבכי. אני באה ממשפחה צינית מאוד, אז כל התגובות היו בהתאם. ההתמודדות עם המחלה הייתה עם הרבה צחוק וחיוכים. אך נאלצתי להתמודד גם עם תגובות של אנשים שפחות עשו לי טוב, כמו אלה שבהו לי בשדיים – אולי בציפייה למצוא שם רמז לסרטן, או כאלו שריחמו עליי.
איך יגיב הבחור החדש שאכיר?
הסרטן נגע לי בכל הנקודות הנשיות האפשריות. מאז ומתמיד הייתי גאה בשדיים שלי, אבל לאחר שהורידו לי את התחבושות אחרי הניתוח, בכל פעם שהסתכלתי על השד רציתי להקיא. הצלקת עשתה לי רע, לא בגלל גודלה או צורתה אלא בגלל מה שהיא סימלה עבורי. פתאום האיבר בגוף שלי שבאמת הייתי גאה בו נהפך מקור לבושה. פתאום יש הרבה מחשבות על איך יגיב הבחור החדש שאכיר: האם אני צריכה להזהיר מראש? האם הוא בכלל ישים לב?
ידיד שלי רצה להכיר לי מישהו לא מזמן. שאלתי אותו אם באמת יש לבחור המדובר כוח לתיק הזה? כי להתחיל לצאת עם מישהי שהולכת לעבור הקרנות מדי יום במשך חודש וחצי, ובדיוק תהיה בתקופה של הסתגלות לכדורים ותופעות לוואי – זה לא קל.
היה לי חלום שאכיר בקרוב את מיסטר רייט שלי, המהמם וטוב הלב. זה שמוכן לזוגיות ולא בקטע של משחקים. נצא כמה חודשים, נתאהב עד מעל הראש, יהיה לנו כיף וטוב ביחד, נבין שאנחנו רוצים ילדים, נגיד שאנחנו מתחילים לנסות, אבל כמובן שיהיה לנו מזל כי אכנס להיריון מיד.
אבל פנטזיה לחוד ומציאות לחוד. הבעיה היא שעם הכדורים שאני אמורה להתחיל לקחת, גם כשהחלום על מיסטר רייט – זה שלא ייבהל מהטיפולים ומהכדורים ומהטייטל החדש שלי – יתגשם, לא אוכל להיכנס להיריון ספונטני. ההיריון יצטרך להיות מאוד מתוכנן, כי אצטרך להפסיק את הכדורים ולהמתין כמה זמן. ומה לעשות, ביציות אולי אפשר להקפיא אבל את הגיל שלי לא.
הסרטן התגלה, הבחור נעלם
אבל יש גם יתרונות במצב הזה.
ראשית, כנראה שזכיתי בלוטו של הסרטן, בעיקר בשל הגילוי המוקדם. גיליתי שלא רק שהוא מציל חיים, הוא גם מסנן מצוין לאנשים בחיים, כמו הבחור הבאמת מקסים שהייתי איתו בקשר כשגיליתי שיש לי סרטן. הוא היה הכי מתוק בעולם כשסיפרתי לו, אבל זו גם הייתה גם הפעם האחרונה ששמעתי ממנו. אז הבנתי גם שמגיע לי מישהו הרבה יותר טוב.
נוכחתי שוב לדעת שיש לי את המשפחה והחברות והחברים הכי טובים שיש. גיליתי שאני חזקה יותר ממה שחשבתי, וזה גם הוכיח לי שאנשים באמת מקבלים דברים שהם יכולים להתמודד איתם וגם בזמן שהם יכולים להתמודד איתם, כי הטייטל של יתומה, שאני עדיין מנסה להתרגל אליו, הרבה יותר כואב מבחינתי מלהיות חולת סרטן.
הסרטן גם פתח וחשף אותי להרבה אנשים, ובעיקר לנשים חדשות, כאלה שנלחמות במלחמה הזו בגבורה, כאלה שניצחו ועכשיו עוזרות לאחרות וכאלה שלצערנו היו טובות מדי לעולם הזה והמשיכו הלאה. אני נדהמת בכל פעם מחדש מהתמיכה ומהחום שהנשים האלה מעניקות זו לזו.
בזכות הנשים האלו, ובעיקר בזכות מתנדבת מעמותת "אחת מתשע" (תודה שרה), הבנתי שוב כמה בורכתי ולמדתי כמה המודעות לסרטן השד בקרב צעירות הינה נמוכה וזאת על אף שסרטן בגיל צעיר הוא יותר אגרסיבי. אני מאמינה שצריך לקחת את הסטירות שאנחנו חוטפים בחיים ולהפוך אותן למשהו טוב, ובשל כך חשפתי את עצמי כדי לעודד מודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד בכל גיל- כי גילוי מוקדם משנה את כל ההבראה ויכול להציל את חייך.
אז נכון יש בפניי עוד דרך ולא כל הדברים קלים ונעימים אבל אני בוחרת להתמקד בחיובי ויש הרבה ממנו. סרטן השד לא חייב להיות סוף העולם, זה אפילו יכול להיות התחלה של משהו חדש. אבל תעשו לי טובה: משום מה כל האיחולים עבורי בתקופה האחרונה הם רק בריאות. אז נכון שבריאות היא דבר מאוד חשוב, אבל תוכלו לאחל לי גם אהבה?
