ובדיוק בנקודת השפל היומית הזו, אין טיימינג טוב יותר להרהורי שנה חדשה.
ראש השנה זה כמו יום הולדת, את שניהם אני שונאת. שניהם, בין אם ארצה ובין אם לא, מכריחים אותי להסתכל על השנה שעברתי, לעשות ספירת מלאי של הדברים שהשגתי, להתמודד עם מה שלא, להציב מטרות חדשות וליישם. והכל נחמד ויפה, עד שאני קולטת שאני ממש טובה בלהציב לעצמי יעדים, אבל פחות טובה בליישם אותם.
לפני בערך ארבע שנים כתבתי רשימה של דברים שאני חייבת להשיג לפני גיל 30. הזמן עבר,והשנה היא 2014, ובאורח פלא,מבלי ששמתי לב, את רוב המטרות המקצועיות בחיי השגתי, או לפחות אני בדרך. אבל איך סבתא שלי הייתה אומרת ״ומה עם אהבה?״או, אז זהו. בתחום הזה יש איזו תקלה.
ובכל זאת, מסורת היא מסורת ואיך אוכל לשנוא את ראש השנה הבא אם לא אציב לעצמי מטרות חדשות שלא איישם לשנה חדשה?
להרפות
מה שלא עבד עד היום, כנראה שגם לא יעבוד מחר. בניגוד ליתר הסביבה, אני דווקא מאד מעריכה את העקשנות שלי ואת הנטייה לדעת יותר טוב מכולם. אבל לפעמים מגיע השלב שצריך להודות בתבוסה. כן, גם עבור זו שרגילה להשיג את כל מה שהיא רוצה,מסתבר שלא כל דבר שארצה בחיים אקבל.
אני מאחלת לי שהשנה אלמד לשחררולשחרר ממנו. לשחרר מגברים שלא עושים לי טוב, מאנשים שלא עושים לי טוב. כאלו שלא ראויים להישאר ולו עוד דקה אחת בחיי השנה החדשה שלי. מאחלת לעצמי לפנות מקום לאלו שכן.
לא להתפשר
המלכה האם ריטה פעם שרה ״אנשים מתחתנים סביבי, גם אני רוצה קצת לנוח״.
אז זהו, שפנקס הצ׳קים שלי יעיד שאני מאד שמחה בשמחתכם ואיזה כיף לכם שמצאתם האחד את השנייה, אבל אני טרם מצאתי את שלי. וזה בסדר. אז כן, אמן וה״בקרוב אצלך״ באמת יהיה קרוב, אבל מה אני אגיד לכם, גם אם הוא מעט רחוק עכשיו, הכול טוב. כזו אני, פחות חשוב לי להדביק את הפער ושזה יהיה עכשיו, יותר חשוב לי שזה יהיה עם הבחור הנכון.
לא עברתי את כל מה שעברתי רק כדי להתפשר
נכון, הסביבה לפעמים לוחצת והשעון מתקתק. אני לא נהיית צעירה יותר, ונזקי השמש והסיגריות כבר עושים את שלהם על עור הפנים שגם ככה נמצא בסיכון גבוה. אבל השנה, השנה אני מניחה את השעון בצד. קרוב, רחוק, הוא יגיע כשיגיע. יש לו פנצ׳ר בסוס, הוא מתעכב מעט, אבל הוא ילד גדול, בסוף הוא ימצא את הדרך. אין לי ספק בכך, ואין שום סיבה שלאחרים יהיה.
להאמין
אין דבר יותר נורא מרווקה נואשת שאיבדה אמון ותקווה. סבבה, נצא מנקודת הנחה שהלב הזה עוד ידע סדקים ואכזבות. הוא עוד יפול לידיים לא נכונות ויתמסר לאנשים לא ראויים. אבל הכל בסדר! כל עוד בשניה שאסיים לנגב את הדמעות, לשיר בקולי קולות עם ברידג׳יט ג'ונס את all by myself ואשליך טישו מלא נזלת ורחמים עצמיים לפח, אדע שזו רק עוד טעות בדרך ל״מר נכון״, הכל יהיה בסדר.
מאחלת לעצמי שלא אפסיק להאמין, גם ברגעים שאהיה קצת פחות גיבורה ויהיה קצת יותר קשה.
ליישם
לטעות זה בסדר, כל עוד מפיקים מכך לקחים. אני אוהבת את הטעויות שלי, כל אחד ואחד מהם. הם לימדו אותי שיעורים חשובים ובזכותם הפכתי למי שאני היום. ואמנם קצת משוחדת, אבל נראה לי שאני די סבבה.
בכל אופן, לטעות זה אחלה של דבר, כל עוד יודעים לקחת את הטעות בשתי ידיים ולעשות ממנה לימונענע. רצוי עם קצת וודקה.
אז מה היה לנו? להרפות, לא להתפשר, להאמין וליישם. והשנה, השנה אני מאחלת לעצמי לקחת את כל הטעויות, את כל הלקחים, את כל המסקנות וההבטחות, לקחת את כולם וליישם. למען בחירות טובות יותר, למען הסיכוי לאהבה בריאה וטובה יותר.אז מאיפה מתחילים? כנראה שמההתחלה. כנראה שבדיוק בשביל זה שנים חדשות נועדו. שנה חדשה,התחלה חדשה! העיקר שתהיה טובה.
