1. אז מה את עושה בתשע?
תקראו לי חשדנית, אבל התגובה היחידה שנראית לי הגיונית במצב הזה הוא: "למה אתה שואל?". ובאמת, זה מחשיד. למה אתה רוצה לדעת? אתה מתכנן שוד? לא רוצה להגיד לך. לא מגלה.
כששואלים אותי מה אני עושה בתשע אני מיד נכנסת למוד הישרדותי והופכת להיות חשאית כמו מחסל בק.ג.ב גם אם תוכניותי מסתכמות בלשבת על הספה ולראות שוות בקליבלנד.
הקטע המוזר הוא שבדרך כלל הם סתם באוטו והם מתקשרים סתם כדי להעביר לעצמם את הזמן בעוד את נכנסת לסרטים (ועל זה בכתבה הבאה: "דברים שגברים חייבים להפסיק לעשות").
אישית, רק כשאני רוצה להפיל על מישהו משהו מבאס, אני מנסה לברר (בחשאיות, לא כמו מפגרת) האם הבן אדם פנוי בשעות בהן אני רוצה לסנג'ר אותו. כשאני מזמינה מישהו למשהו כיפי זה נראה ככה (סמס): "תשאיר את ה-17 לחודש פתוח אני לוקחת אותך לאירוע ואז לסרט." ואז עוד סמס מאחר ומדובר בתימני: "כן, זה חינם".
2. למה את לא מאשרת אותי בפייסבוק?
שיואו, איזו שאלה מרגיזה ומביכה. מה עונים על כזו שאלה? את האמת? כאילו, איזה אופי סאדו מזוכיסטי מביא בן אדם לשאול מישהו שהוא לא מכיר למה הוא לא מאשר אותו בפייסבוק?
נגיד שהצעת למישהו חברות בפייסבוק לפני שנה ועוד לא אושרת. זה אומר כנראה שהוא לא רוצה לדבר או לראות או להיפגש או להתכרבל או כל התשובות נכונות, אז תבין את הרמז. הרי אתה לא באמת חושב שהבחורה השטחית שמצולמת בפרופיל שלה רק בבגד ים זזה מהאייפון שלה מתישהו, נכון?
אז גם היא מכירה את תיקיית ה-Other. כשלא מאשרים אותך בפייסבוק,שזו בערך הדחיה הכי משפילה שיכולה להיות, אתה עוד מזכיר את זה?
עכשיו גם אם בטעות אולי היא שכחה שהיא פעם חשבה שאתה לא מספיק מעניין בשביל לאשר בפייסבוק, שגם ככה רמת הציפיות שם נמוכה להפליא, אז אתה מזכיר לה? דביל! שתוק או תדחיק, כמו שאנשים נורמליים עושים.
3. אבל למה את כבדה?
איכשהו, כל סירוב, גם המוצדקים וההגיוניים שבינהם גוררים אחריהם את השאלה המעצבנת "אבל למה את כבדה?".
זה קורה ברחוב, זה קורה גם בפייסבוק. שלשום, שתיים בלילה, צליל הודעה. פותחת את תיבת ההודעות שלי. מוצאת לינק יוטיוב לשיר של טיילור סוויפט ואת המילים: "מה קורה?". מרגש. התעלמתי, כמובן.
למחרת עוד הודעה: "שומרת על זכות השתיקה? טוב עוד שיר אחד". התעלמתי, כמובן. אבל הבן אדם לא קולט שצריך לשחרר ויום למחרת: "הי, זה אני" (כאילו אנחנו באינטימיות. זה אני) ותמונה של חיפושית מעוצבת (האוטו, לא החרק. מה קשור?). כבר לא נעים, אז אני עונה לו שאני לא רוצה לקשקש, אבל תודה על השירים. עם סמיילי. הוא: "פששש...איזה דרמה...לא בא לך לענות או לדבר?" אני: "לא". עם סמיילי. עכשיו זה ממש ברור, נכון?
אז מסתבר שלא.
שניה אחר כך עוד לינק לשיר, מליון אייקונים של כלבים ולב. כאילו, קשה תפישה ברמות על. אני: "טוב, אז ביי" הוא: "די.... למה את כבדה?" כבדה? אין בעיה. יצאתי עליו. מה אני מנסה להגיד? אל תתבלבלו בין כבדות שנובעת משתיית יתר של יין אדום לבין חוסר רצון לתקשר איתכם.
אל תטעו לחשוב שהבחורה חוששת לשמה הטוב וצריכה שתשקיעו בה עוד כמה משפטים עילגים עם שלוש נקודות אחרי כל מילה כדי שהיא תבין שהיא בעצם ממש רוצה להיפגש ולהתכרבל. ואם תהיתם, זו הסיבה שלכל כך הרבה רווקות יש חתול: כי אפשר להתכרבל איתו. ובאופן עקרוני הוא גם סותם את הפה שלו.
4. למה את צריכה עוד צלליות? (או- זה חדש? לא ראיתי את זה)
תוריד את העיניים שלך מהצלליות שלי, קודם כל.
דבר שני, אתה אפילו לא יודע למה משמשת צללית. ככל שאתה יודע צללית יכולה להיות משהו נורא חשוב שאפשר להחליף באוכל במקרה של מצור. דבר שלישי, סליחה, זו צללית שאין אותה בארץ! אז הזמנתי מאי ביי!
מה, אני יושבת לך על הראש "קודם תסיים את הויסקי שיש לך ואז תזמין בדיוטי פרי"? לא! אז שחרר ממני.
חוץ מזה, ביום שבו מישהו שאתם מכירים יקנה רק מה שהוא צריך- דברו איתי. אני מתערבת איתכם שכולנו יכולים לחיות וטוב מאד אפילו, עם שני זוגות נעליים ונעל אצבע אחת, ארבע מערכות בגדים ובלי 90 אחוז מהאוכל שאנחנו גורסים. אז אני אוהבת צלליות, מה קרה?
אגב, אח של המשפט המאד מרגיז הזה הוא "זה חדש? לא ראיתי את זה" המוכר והידוע, שגם אותו אני לא רוצה לשמוע יותר לעולם. יודעים למה? כי אל תשחקו אותה שזה מעניין לכם את הביצה השמאלית אם קנינו משהו חדש. אתם סתם מנסים להבין כמה כסף בוזבז, ואנחנו מאד לא מעריכות את ההליכה מסביב.
ממש כדאי להפסיק לשאול את זה, כי התשובה לשאלה הזאת היא: "אה, יופי שאתה שם לב באמת! אתמול כשישבתי מולך והעיניים שלי התמלאו דמעות לא שמת לב. כבר שבוע אני במצב רוח רע ולא שמת לב. אז שמת לב עכשיו לחולצה שלי. נהדר. למה שלא תלך להיות מעצב במקום בעלי?" במהלך משחק מונדיאל. אז תיזהרו.
5. אז מה עם ילדים?
כן, זה בהחלט אחד החזקים שלכם. כל נהג מונית עושה לי פאפ-סמיר. מה זה השאלה הזאת? מה אתה רוצה שהיא תסביר לך איך היא הגיעה לגיל 37 ולא מצאה מישהו כי כל מי שהיא פגשה עד עכשיו הוא אדיוט? אתה מצפה שהיא תספר לך שהיא עקרה? שיש לה ציסטה בשחלה? מה אתה רוצה, איש הזוי?
אז אחת ולתמיד: זו לא שאלה הגיונית לשאול בדייט, או במונית, או בשיחה קלילה בבר. ובטח ובטח שזה לא הגיוני לשאול שאלה כזאת מישהי שעברה את השלושים, ושכנראה חוסר הילדים שלה הוא נושא רגיש, פצוע ומדאיג.
למה? כי הרוב רק יתבאסו, וכמעט אף אחת לא תגיד לך שזה הדבר שהכי קשה לה איתו, ושהיא מפחדת שנגמר לה הזמן, ושלמעשה היא בכלל בבר הזה כי יש לה תוכנית לגנוב למישהו זרע ושברגעים אלה ממש היא מתפללת לאלוהים לישו ולבודהה בו זמנית שמישהו אחר ייגש אליה כי עם הכל היא יכולה להתמודד, אבל לא עם ילד שדומה לך. או שאלוהים ישמור- עם ילדה שדומה לך.
6. ערה?
הראשון שכתב "ערה?" היה סוג של גאון לא מודע, אני מסכימה, אבל מאז כולם כבר קפצו על העגלה הזאת, כבר נשים משתמשות בזה כדי לעבוד על עצמן שהן קלילות נורא, כבר כותבים את זה אחד לשני בצהריים, כבר אימהות כותבות את זה לבנות שלהם, ואפילו את השלב שבו סמס ערה הפך להיות אירוני, עברנו מזמן.
לא יודעת, נראה לי שעשר שנים אחרי שמישהו התלהב מזה בפעם הראשונה הגיע הזמן שנעבור הלאה. מספיק. כולן כבר הלכו לישון מזמן, והטלפונים שלהן מושקטים. להתראות לך, 2009, ליילוש טובוש.
