לפני כעשור, פחות או יותר, הסעירה פרשת אונס את מדינתנו הצעירה. בימים שבהם לא היו כאן פרשיות אינוס כל שני וחמישי נער בן 15 לקח את החוק לידיים, ואנס וביצע מעשי סדום בחברתו בת ה-14. כולם ציפו לעונש חמור, עונש מרתיע, עונש שיוכיח לנערים שבמדינת החוק היהודית יש דין ויש דיין. גזר הדין? שישה חודשי עבודות שירות. הטיעון? ״לא לסגור שערי תקווה ושיקום לעתיד״.
הלאה. שנתיים אחר כך. צעיר בן 26 עקב אחרי צעירה לביתה, התפרץ לשם בכוח וניסה לאנוס אותה, תוך כדי שהוא מאיים לרצוח את אחותה הצעירה, שזעקה לעזרה. הן הצליחו להבריח אותו. הוא נתפס. על פי החוק, אגב, אונס שלא צלח שווה לאונס. עורך דינו של הצעיר ציין ש״אלו היו עשר דקות של מעשה מטופש״. העונש? שישה חודשי עבודות שירות.
עוד? בבקשה. בחור בן 30 אנס את אחותו במשך כחמש שנים, מגיל שמונה עד גיל 13, אונסים שעל פי גזר הדין כללו התעללות מינית של ממש (כאילו שיש אונסים שלא כוללים התעללות מינית, כן?) המתלוננת, כך נכתב בכתב התביעה, ״הביעה רצון כי על הנאשם יושת עונש חמור שיהווה מסר… עבור החברה לחומרת המעשים״. אז רצתה. בית המשפט החליט להתחשב בעובדה שהנער היה קטין באותה תקופה ושלחו אותו לשנתיים מאסר בלבד והשיתו עליו גם קנס כספי. עכשיו תורידו מזה שליש על התנהגות טובה, ואת המתמטיקה העצובה הזו ניתן לכם לעשות לבד.
אתמול חוקק חוק הסרטונים, הקובע עונש מאסר של חמש שנים למי שיפיץ תוכן מיני באינטרנט ללא ידיעת המצולם, ויגדיר את המצולם או המצולמת כנפגע עבירות מין. אני תוהה אם ח״כ יפעת קריב מ״יש עתיד״, שביממה האחרונה רצה עם חיוך מאוזן לאוזן כדי לחגוג את נצחונה ה״ערכי והמוסרי״, כפי שהיא מגדירה זאת, טרחה אי פעם לעבור על גזרי דין בכל הקשור למעשי אונס - ובמיוחד בכל הקשור למעשי אונס של קטינים - כדי לראות מה באמת קורה בפועל עם החוקים הללו. אני מניח שכן. וגם החיוך האדיר של ח״כ קריב על ההישג הבאמת מרשים הזה לא יסתיר את האמת העצובה: עם הניירות שהחוק הזה נכתב עליו כבר ינגבו את הדמעות של הבנות של מחר.קריב רחוק
שיהיה ברור ומובן וכתוב: אני בעד החוק הזה, וגם בעד ח"כ יפעת קריב. כמובן שאני בעד. איך אפשר להיות נגד? מצידי, כשזה מגיע לאנסים ומטרידים מינית תשלחו אותם לשישים שנה בכלא ללא אפשרות חנינה. אבל כשנשיא המדינה לשעבר מורשע בשתי עבירות אונס, עבירת מעשה מגונה בכוח, והטרדה מינית בשתי בחורות, כמו גם בשיבוש הליכי משפט ונכלא לשבע שנים בלבד, מישהו באמת מתכוון להגיד לי שנער בן 14 שהפיץ סרטון וואטסאפ ילך לכלא לחמש שנים? או ילך לכלא בכלל?
כן, חשבתי ככה.
חוק זה יופי. זה מתבקש, זה מביך שלא היה עד עכשיו אחד כזה (בכל זאת פייסבוק חגגה עשור השבוע),ברכות ותודות מכל הלב לח"כ קריב שעכשיו יש לנו אחד כזה, אבל אם מישהו חושב שעכשיו זה הזמן לנוח על זרי הדפנה ולתת לחוק לעשות את שלו, הוא טועה בענק. הנה, רק היום בבוקר, מקריאה אירעית בחדשות, גיליתי שמפקד כיתה במג"ב הודה כי נגע בירכה של חיילת והטריד אותה מינית. העונש? נזיפה חמורה והורדה בדרגה לשלושה חודשים. מרתיע לאללה, אין ספק.
חוקים זה טוב ויפה וחשוב והכרחי, אבל הם לא הפתרון, ובוודאי לא "התערבות חקיקיתית הכרחית שתעזור להילחם בתופעה המזעזעת של 'אונס וירטאולי'", כפי שאמרה ח"כ קריב. עד כמה שאני יודע, ויכול להיות שאני טועה בעניין הזה, יש במדינתנו המתוקנת גם חוק נגד דקירות סכין. לא ראיתי שזה מנע מבני הנוער שלנו לרצוח אחד את השני בסופ"ש האחרון.
החוק הזה היה צריך להיות מחוקק לפני שנתיים, שלוש או ארבע. שוב, טוב שהוא חוקק עכשיו כי עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, אבל מפה ועד חגיגות האושר הספונטניות של ארגוני הנשים וחברות הכנסת המרחק גדול כמזרח ממערב. כי מה שאין, עדיין, אלו פעולות הסברתיות בבתי הספר. פרסומים בטלוויזיה. משהו שיבהיר לילדים שבעצם זה לא ממש בסדר. יש חוק, וזה אחלה, אבל עדיין אין את הפעולה האמיתית שתעצור את הסרטון הבא.
דור שלם דורש
דור הילדים של היום, ואני לא אומר את זה להגנתו אלא כעובדה קיימת, נאלץ להתמודד עם דילמות שההורים שלו, הסבים שלו, או כל דור שהיה לפניו לא היה צריך. אם בחורה בת 15 הייתה רוצה לשלוח תצלומי עירום לחבר שלה לפני עשור היא הייתה צריכה לצלם את עצמה במצלמה, לחכות שהפילם יסתיים, להיזהר לא לשרוף אותו בשמש, לשלוח אותו לחנות הצילום, לחכות שלושה ימים עד שיואילו בטובו לפתח אותו, ללכת לקחת אותו מהחנות לסרטי הצילום ולהגיש את התמונות לחבר המאוהב כשהיא בת 53, בקירוב, כי זו כמות הזמן שזה היה לוקח.
היום? קליק. סנד. הגיע. אין זמן להתחרט. אין זמן לחשוב פעמיים. אין אפשרות לבטל.
הנושא הזה כבר נמצא, תודה לאל ולח"כ קריב, על סדר היום הציבורי. וזה נושא חשוב. וכמובן שאף אחד לא ינצל את הגל הזה כדי לומר את מה שחשוב באמת: הילדים שלנו מבולבלים לאללה, וההורים שלהם מבולבלים לא פחות. עידן המידע הזה תפס את כולנו בהפתעה, זה נכון, אבל לא לדבר על זה לא יעזור לאף אחד. בטח לא לבני ה-14 הבאים שמופעל עליהם לחץ חברתי ללחוץ על סנד.
חוקים זה טוב ויפה וחשוב והכרחי, אבל הם לא הפתרון. עד כמה שאני יודע, ויכול להיות שאני טועה בעניין הזה, יש במדינתנו המתוקנת גם חוק נגד דקירות סכין. לא ראיתי שזה מנע מבני הנוער שלנו לרצוח אחד את השני בסופ"ש האחרון
את הפער הזה צריך לסגור משרד החינוך. כן, ברור, קצת קשה לצפות למשהו ממשרד שבבתי ספר מסויימים עדין מלמד עם לוח וגיר, לא שמע על ספרים דיגיטליים או מצגות ועדיין מבקש מתלמידים לסכם כאילו זה אמצע שנות השבעים כאן. אותו משרד חינוך שהשר שלו - מאותה מפלגה של ח"כ קריב, אגב - התגאה בקול גדול בלימודי שואה מגיל 6, אבל קצת שכח את לימודי החינוך המיני, אלו שאמורים ללמד את בני הנוער שלשלוח תמונות "סלפי" שלך חצי ערומה בגיל 14 זה לא ממש בסדר או לשלוח תמונות של החברה שלך בגלל שאתה כועס שהיא נפרדה ממך זה רחוק מלהיות תקין.
אבל לא מלמדים אותם. למעשה, דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שבדק את החינוך המיני במערכת החינוך ב-2010, מצא ליקויים קשים בתוכנית. "בחינוך העל יסודי", נכתב בדו"ח, "אין תוכנית חובה לחינוך מיני. יישום התוכנית... בבתי הספר הוא חלקי, וגם בבתי הספר שבהם היא פועלת לא תמיד נכללים בה שיעורי חינוך מיני. ליחידה לחינוך למיניות אין סמכויות פיקוח, והיא איינה מנהלת מעקב אחר מידת ההטמעה... לפי מחקרים, מרבית התלמידים לא קיבלו חינוך מיני כלל או למדו חינוך מיני שעות מעטות בלבד".
זה היה המצב לפני שלוש שנים. יש להניח שהוא הדרדר עוד יותר, שכן מה שיה עדכני ב-2010 נחשב למיושן בתחילת 2014. ואם המצב, כפי שכתוב בדו"ח, "איננו מאפשר דיון משמעותי בנושאים המטרידים בני נוער", אז עד כמה באמת יהיה החוק אפקטיבי? רמז: הוא לא.
חוק הסרטונים (המוערך והערכי וכל מה שבאמת צריך להגיד עליו ומכל הלב) הוא חשוב, אבל בוודאי לא הישג. הוא, לכל היותר, תיקון של המעוות. הוא יריית הפתיחה במלחמה קשה וכואבת וארוכה, ובוודאי לא מהלך הנצחון הגדול שעושים ממנו. זהו צעד ראשון בדרך, אולי, למנוע הישנות מקרים כאלו. כולי תקווה שזהו רק תחילתו של מהלך הכרחי וערכי לא פחות שיעזור להוריד את הסטטיסטיקה המבחילה. זה יהיה חטא של ממש שלא לעשות את זה ולהכות בברזל כשהוא עוד חם. וזה יהיה חטא גדול הרבה יותר אם מישהו בכנסת חושב שהחוק הזה זהו הצעד האחרון במלחמה הזו.
