כולנו מבלים את חיינו בעיון, מחיקה והוספת פרמטרים לרשימה דמיונית שמאגדת את הציפיות של הסביבה שלנו ואת אלה של עצמנו מהמציאות ולפיה אנחנו גם תרים אחרי בן הזוג המושלם. אבל איך אומרים, האדם מתכנן ואלוהים צוחק? זה כנראה מדויק, הסברה הזאת שאנחנו הסטנד אפ של אלוהים, כי ככה עתליה מצאה את עצמה מתחתנת עם בחור ששם המשפחה שלו הוא טונג טונג, ואנחנו מתערבים אתכם על מה שאתם רוצים שזה לא היה ברשימה שלה.
היא:
עתליה פורמבה, בת 27, מנהלת משמרת בקפה קפה
הוא:
צוריה טונג טונג, בן 28, צלם אירועים
לפני:
טוב, הפעם ברשותכם אנחנו נלך הרבה אחורה. כמה הרבה? הרגע שבו צוריה נולד בתאילנד. "אמא שלי התחתנה עם בחור ישראלי ועלתה לארץ כשהייתי בן שלוש", הוא משחזר, "נשארתי עם הסבים שלי ואחרי שאחותי נולדה, שנתיים אחר כך היא באה חזרה לקחת אותי לארץ ומאז אני מושבניק ישראלי. עתליה גם מושבניקית ונפגשנו לפני שש שנים כשהיא היתה מנהלת משמרת בבית קפה שעבדתי בו בתור ברמן. היא היתה בדיוק אחרי פרידה טריה מחבר שלה של שלוש שנים, ודי מהר כבר הייתי דלוק עליה".
הפגישה:
"עבדנו ביחד חודשיים-שלושה, ובסילבסטר אחד יצאנו בסוף משמרת רק אני והיא", נזכר צוריה. "הלכנו לבקר חבר לעבודה שגר באזור. ישבנו איתו קצת, ואז נתקענו ברכב לשיחה שנמשכה שעות. בזריחה לקחתי אותה להראות לה איזה תל שצופה על כל איזור גדרה, ובגלל שהיה כבר נורא מאוחר, או מוקדם, תלוי איך מסתכלים על זה, שאלתי אותה אם אני יכול לנמנם עליה קצת כי עוד שעה אני צריך לקום לעבודה. היא אמנם הייתה בהלם, אבל זרמה".
אוקיי, ומה קרה כשהוא התעורר?
"לא קרה כלום באותו היום, אפילו לא נשיקה", חושף צוריה ומוסיף שלמחרת יצאו לדייט רשמי בבית קפה באשדוד. "הייתי קצת ביישן ומאד פחדן, אז כשישבנו ברכב אחרי הדייט, היא כתבה על האדים של החלון 'תנשק אותי'. זה כל מה שהייתי צריך- הוראה ברורה. אחרי כמה חודשים אינטנסיביים ביחד התחלנו ללמוד ביחד באותו מקום, היא תקשורת ואני צילום, ועברנו לגור ביחד".
ההצעה:
"אחרי חמש שנים וחצי ביחד, לפני שלושה חודשים בדיוק, ואחרי הרבה מאד רמזים בנוסח 'מתי אתה מציע כבר?' החלטתי לעשות את זה", אומר צוריה. "תכננתי לעשות את זה בטיול השנתי הקבוע שלי לתאילנד למשפחה ושאלתי אותה אם בא לה לטוס איתי, היא הסכימה. עתליה תמיד אמרה שהיא רוצה חתונה תאילנדית מסורתית אחרי שראתה את זה באלבום משפחתי שלי, וחשבתי שזה יהיה מגניב. אז לעתליה אמרתי שאנחנו גם נלך לחתונה תאילנדית, רק לא סיפרתי לה שזו תהיה החתונה שלה. לאמא שלה מיד התקשרתי וסיפרתי לה שאני הולך להציע לבת שלה ולהתחתן איתה שם ושאני רוצה שכל המשפחה תבוא גם".
אבל זה לא היה כל כך פשוט:
"במהלך התקופה הזאת היו מלא פאשלות", צוחק צוריה. "אמא שלי חסרת הטאקט פלטה כל מיני דברים על שמלות שהיא קנתה וכולם כמעט פלטו לידה דברים, ואנחנו גם הצלחנו לפספס את הטיסה ביום, והיינו צריכים להזמין עוד פעם כרטיסים ולנסוע יום למחרת. בהתחלה היינו לבד שבוע וחצי, שם גם קניתי את הטבעת בסתר. חמישה ימים לפני החתונה, בקופנגן, אחרי טיול על הטוסטוס וכמובן תאונה, כי אחרת זה לא טיול בתאילנד, הגענו לאיזה חוף נסתר. אני העמדתי את המצלמה על סלע, שזה לא חריג כל כך כי אני מצלם הרבה, אז היא לא חשדה, והיא נכנסה למים עם שקית על הרגל כדי לא להרטיב את הפצע שנגרם לה מהתאונה. ממש רציתי שהיא תעמוד כדי שאוכל לכרוע ברך אבל היא לא יכלה להכניס את הרגל למים, אז נשכבתי במים ביחד איתה ושאלתי אותה אם היא רוצה להתחתן איתי. אחרי שהיא אמרה כן שאלתי אותה אם היא זוכרת שאמרתי לה שאנחנו הולכים לחתונה תאילנדית כאן, ושזה נכון, זו רק תהיה החתונה שלנו. היה הרבה דמעות ושמחה אבל היא אמרה שאין מצב שהיא מתחתנת בלי המשפחה שלה, ואז גיליתי לה את ההפתעה הנוספת: שהם מחר מגיעים לכאן להיות איתנו".
החתונה:
"החתונה היתה מגניבה ברמות. קצת הזויה כי אף אחד מאיתנו לא באמת היה אף פעם בחתונה תאילנדית", מסביר צוריה, "וזה אמור בעיקרון להימשך שלושה ימים, ואנחנו דחסנו אותה עם כל הטקסים ליום אחד. קמנו בשתים בלילה (שעתיים אחרי שההורים שלה הגיעו, ואיבדו את המזוודות, והלכו חמישה ימים עם בגדים מוזרים להפליא) והלכנו אחרי שיער ואיפור לטקס תפילות של נזירים שהזוג צריך להיות נוכח בשביל הברכות. בשבע בבוקר התייצבנו בבית של סבא וסבתא שלי, ולשם הגיעו גם 12 נזירים לתפילה של שעה, יחד עם כל אנשי הכפר, שלמעשה כולם דודים ובני דודים שלי. הכפר שנולדתי בו הוא כפר פסטורלי שמגדלים בו אננסים ויש בו שדות אורז. אחרי זה החתן אמור לבוא לקחת את הכלה, אז הלכתי לבית של דוד שלי, 500 מטר משם יחד עם כל קרובי המשפחה שלי, והלכנו בתהלוכה של שתי שורות עם מוזיקה וצעקות טרזן כשהם מחזיקים תשורות- פירות, תכשיטים, וכל מיני, כשאני בסוף, כאילו המתנה העיקרית, לבית משפחת הכלה. כשהגעתי הילדים של הבית עושים לי חידון מסורתי, בשלבים, שאם אני מנצח בו אני יכולה להגיע לכלה. נגיד לנחש באיזו יד מוסתרת אבן, ואז אני עובר לשלב הבא וככה עד שאני מגיע לכלה. בטקס עצמו הכלה צריכה להשתחוות שלוש פעמים בפני החתן, שזה היה לה קצת קשה והיא אמרה שזו תהיה הפעם האחרונה שדבר כזה יקרה, ואז שמים את הטבעות אחד לשני. לסיום יושבים בתוך פרגוד עם פרחים והשמות שלנו בתאילנדית על הפרגוד, ממש כמו מלך ומלכה, כשלפנינו יש מעמד לידיים ששם אנחנו צריכים לשים את יד שמאל שלנו וכל אורח שמגיע מברך אותנו וקושר לנו חוט לבן מקודש מיוחד סביב היד שאסור להוריד שלושה ימים. היו עלינו המון חוטים, ושמרנו אותם הרבה יותר משלושה ימים. אחר כך מתחילה מסיבת החתונה, שזה בעיקר הרבה אוכל, הרבה אלכוהול והמון קריוקי. שלושה ימים. היה פסיכי. בגלל שאין קייטרינג, כל הכפר התגייסו לבשל ולהביא דברים, וכל הזמן כולם עבדו ועשו, אז כשהכל הסתיים לקחנו חלק מהכסף של החתונה והחזרנו לכל המבשלים והמבשלות את מה שאפשר. משם המשכנו לחצי ירח דבש חצי חופשה משפחתית".
אחרי:
"בינתיים נוספו לנו כלבה וחתולה למשפחה, כולנו גרים ליד ההורים שלה במושב, שם בנינו בית, ואנחנו מתכננים חתונה יהודית בקרוב. זה, כמובן, בנוסף לחתונה התאילנדית שלנו, שהיתה חוויה מדהימה".
- רוצים לדעת עוד על חתונות, או סתם לקבל השראה לקראת החתונה שלכם? היכנסו ל"בלוג חתונות",
בלוג החתונות המוביל בישראל
>> גם לכם יש סיפור אהבה מדהים? צרו איתנו קשר במייל
