לא ברור אם מדובר באקט מכוון או לא, אבל ההולכים ברחובות ניו יורק לא יתקשו לשים לב לשני שלטי ענק שמכסים בימים אלו את העיר לקראת עונת הסתיו בטלוויזיה האמריקאית, שיריית הפתיחה הרשמית שלה נשמעה לפני כשבוע. השלט האחד מציג תמונת ענק של ריקי ג'רוויס ומתחתיה הכיתוב "היוצר של 'המשרד' חוזר בסדרה חדשה לנטפליקס". כמה בלוקים ליד יש שלט שמכריז על התוכנית החדשה של סטיבן מרצ'נט באייץ'.בי.או, שזכתה לכיתוב האטרקטיבי: "היוצר השני של 'המשרד' בסדרה חדשה". וזהו. היוצר לא מוזכר בשמו, בחלק מהמקרים אין אפילו תמונה. רק "היוצר השני של 'המשרד'". וגם אם מדובר בבדיחה פרטית, שני השלטים הללו מספרים טוב יותר מכל דבר אחר את סיפור חייו של סטיבן מרצ'נט.

לא תגידו, חלילה, שקל להתעלם מהנוכחות של מרצ'נט, המתנשא בימים כתיקונים לגובה אדיר של 2.01 מטרים. ובכל זאת, לפחות אם שואלים אותו, מרצ'נט הוא בלתי נראה. אחרי שנים בצילו של ג'רוויס, ובעיקר אחרי שנים שניסה למצוא בת זוג - או אפילו דייט ראוי - ולא ממש הצליח, יצר מרצ'נט את מופע הסטנד-אפ הקורע (שקישור למופע המלא צירפנו לכם למעלה, כי אנחנו כאלה טובים) "הלו ליידיז" שהפך להצלחה מסחררת. שנתיים אחר כך גם קיבל הצעה מאייץ'.בי.או לעבד את מופע הסטנד אפ לסיטקום, והתוצאה הושקה אמש (ראשון) על המסכים בארצות הברית. "חשבתי שאם אני אהיה בטלוויזיה", אמר מרצ'נט בראיון לסטאר טריביון, "זה בוודאי יעזור לי עם בנות. בפועל גיליתי שזה שאתה בטלוויזיה אומר שעכשיו אני יכול לקבל סירובים גם מנשים במעמד גבוה יותר".

כלום מהיידי קלום

הדרך לתהילה של מרצ'נט לא הייתה סוגה בשושנים. בתמונה הראשונה שלו אי פעם בעיתון, שצולמה לאחר שהוא וג'רוויס זכו בגולדן גלוב על "המשרד", הוא מופיע קטוע ראש, משום שהצלם לא הצליח לתפוס את דמותו הענקית. הראיון הגדול המשותף של השניים יוחס לריקי ג'רוויס ו"סטיבן מיטשל". המסיבה ההוליוודית הראשונה שהוזמן אליה - ועוד באופן אישי על ידי שרה סילברמן - הסתיימה באסון קטן, כשאכל חופן עוגיות שמאוחר מדי התגלו כעוגיות חשיש, ואת הערב סיים כשנכנס באחת מהזכוכיות הגדולות בביתה של סילברמן וניפץ אותה לעיני 300 מהשחקנים הבכירים בהוליווד. תוסיפו לכך את העובדה שהוא מקבל אינספור הערות והקנטות על צורתו החיצוני ומראהו, ותגיעו למסקנה שלא ממש קל להיות סטיבן מרצ'נט, גם עכשיו, כשהוא סוף סוף מקבל את הבמה לעצמו.

צפו בטריילר לסדרה החדשה של מרצ'נט

אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח כשזה מגיע למרצ'נט: הוא קורע מצחוק. מופע הסטנד אפ שלו, שבו הוא מגולל שרשרת דייטים שהייתה לו, יביא כל אחד לסף דמעות. בכלל, עושה רושם שמרצ'נט עושה קריירה בימים אלו מדייטים גרועים, ונו, גם זו פרנסה ראויה. אם אתה הרווק הגרוע בעולם - כדאי שלפחות תעשה מזה כסף.

"אני חושב ש'הלו ליידיז' לא צוחק רק עלי, הוא צוחק על כולם, כי לדעתי יש רק שני סוגים של גברים", אומר מרצ'נט בראיון לבאזזפיד. "הסוג הראשון הוא גברים שטוב להם במערכות היחסים שלהם, שתמיד רצו למצוא לעצמם אישה טובה ונחמדה ולהקים משפחה. הסוג השני של גברים הוא הגברים שתמיד מפנטזים. ישבתי פעם בבית קפה והייתה ידיעה בעיתון שג'ניפר גארנר התחתנה, ואיזה בחור שקרא את זה אמר בשיא הרצינות 'אוף, לעזאזל, עכשיו היא מחוץ לשוק'. כן, כאילו היה לך סיכוי איתה! זו התרבות הפופולרית וכל הסרטים שדוחפים לנו בגרון שאם רק היית במקום הנכון בזמן הנכון, זה היית אתה שנשוי להיידי קלום. ובכן, הרשו לי להרגיע אתכם: אני במקומות הנכונים, ואני חושש שהיידי קלום עדיין לא שמה עלי".

אבל "הלו ליידיז", הרשו לנו להרגיע אתכם, צוחקת הרבה גם על מרצ'נט עצמו. הוא מציג עצמו כ"חסכן", מגושם להחריד, זה שאומר תמיד את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון ובאופן כללי, הכי רחוק שאפשר מהדימוי על גבר החלומות האולטימטיבי. או גבר החלומות בכלל. למעשה, סטיבן מרצ'נט, למרות המראה החנוני להחריד שלו, הוא כנראה הסיוט של כל בחורה שרצתה אי פעם להביא איזה בחור נחמד הביתה. וזו בדיוק הסיבה, דרך אגב, שאתם הולכים להתאהב בו.

ד"ש מפירס ברוסנן

בשלב הזה, הרשו לנו התנבאות טלוויזיונית קטנה: "הלו ליידיז" לא תצליח לשחזר את ההצלחה של מופע הסטנד-אפ. הביקורות בארצות הברית בינוניות להחריד (במקרה הטוב), ולמרות שהוזמנו מראש רק שמונה פרקים יש סיכוי שאפילו הם לא ישודרו עד הסוף. האמריקאים, כך נראה, לא ממש מבינים את ההומור הבריטי של מרצ'נט, או כפי שהוא עצמו טרח להבהיר: "בסיטקומים באמריקה יש את העניין הזה שצריך להיות סוף טוב, שצריך לסיים עם איזה חיוך. באנגליה לא. לנו לא אכפת שתצאו מהסיטקום מדוכאים רצח". תוסיפו לזה רייטינג לא טוב ותקבלו כשלון ידוע מראש. מצד שני, ככה בדיוק התחילה "המשרד" (שנקטלה לחלוטין על ידי המבקרים בעונה הראשונה, וכמעט לא חזרה לשנייה עקב נתוני רייטינג נמוך), ותראו לאן היא הגיעה.

סטיבן מרצ'נט, ג'וזף לויט-גורדון וג'ימי פאלון בקטע מבריק

אבל ההצלחה או אי ההצלחה של הסדרה כמעט לא משנים, שכן אין ספק שזו לא תהיה הפעילות האחרונה של מרצ'נט בטלוויזיה האמריקאית בפרט ובטלוויזיה בכלל. מרצ'נט וג'רוויס צפויים לחזור ולשתף פעולה לאחר שנכוו כל אחד מהם בדרכו בטלוויזיה האמריקאית (גם "דרק" של ג'רוויס זוכה לביקורות איומות) ואין ספק שהאיחוד המשותף ביניהם יוליד משהו קטלני. יש רק לקוות שאת הסדרה החדשה שלהם לא יקדם שלט החוצות הנושא את הכיתוב "סדרה חדשה מאת ריקי ג'רוויס וההוא". עם המזל של מרצ'נט, זה עוד עלול לקרות.

אבל עם כל הכבוד לטלוויזיה, את עיקר המאמץ משקיע מרצ'נט המתקרב ל-40 בלפגוש בחורות. הוא יוצא, לטענתו, לדייטים ללא הפסקה ו"כל אחת שמוכנה לצאת איתי בשלב הזה של חיי היא מספיק טובה לי. זרקתי את כל הסטנדרטים שהיו לי מהחלון, וזה לא שהחיים אפשרו לי אי פעם סטנדרטים גבוהים מדי. אני גבוה מדי וחיוור מדי ואת רוב החיים ביליתי בלהרגיש כמו חייזר. זו אחלה נקודת פתיחה לסטנד-אפ, אבל זו נקודת פתיחה מאוד בעייתית כשזה מגיע לדייטים".

אבל מעבר לבדיחות, למרצ'נט יש גם שכבה עמוקה יותר. בראיון נוגע ללב שהעניק לרויטרס לפני עליית הסדרה, בין בדיחה לבדיחה, יצא לו גם קצת כאב אמיתי: "הסדרה הזו היא סיטקום, אבל בבסיסה היא עצובה", אמר. "אני תמיד מוטרד מהעניין הזה של 'מה יקרה אם אני לא אגשים את החלום שלי?'. אני רוצה משפחה ובית בפרברים של לונדון, זה מה שתמיד רציתי. ובחיים אנחנו מקבלים רק הזדמנות אחת, ומה יקרה אם נפשל בה? בגלל זה הרבה גברים שנתפסים כחארות הם בסך הכל גברים נורא מפוחדים. הרכבת הזו עוברת, ואין דבר יותר מאיים מאשר הידיעה שאולי לא תספיק לעלות עליה, ואין הזדמנות אחרת".

כך או כך, מוטב לא לחפש פילוסופיה גדולה מדי ב"הלו ליידיז". אחרי הכל, ולצערו הרב, מרצ'נט צבר קילומטרז' של בדיחות דייטים שנדחסו לתוך שמונה פרקים, אך בהחלט היו יכולות לפרנס גם שמונה עונות. האיש שחווה כל אלמנט השפלה אפשרי ("חשבתי שאחרי שאני אצור את 'המשרד' דלתות יפתחו בפני. לא ראיתי את הסנריו שבו אני מגיע למועדונים ולמסיבות סגורות ואף אחד לא מאמין לי") באמת רוצה, יותר מכל דבר אחר, מערכת יחסים. "אני צ'ארמר אמיתי כשזה מגיע לנשים", אמר לעיתונאית בבוסטון גלוב. "כן, בעצם לא, תמחקי את זה. זה הדבר הכי רחוק מהמציאות שאפשר להגיד עלי".

ובכל זאת, עוד לא אבדה תקוותו של מרצ'נט למערכת יחסים נורמלית, אם כי קשה להגיד שהסדרה העלתה לו את הציפיות. "היינו באיזו פרמיירה", הוא משחזר בראיון לסטאר טריביון, "ופירס ברוסנן עובר לידי ואני חושב לעצמי 'וואו, הוא נראה ממש טוב', ואז הרגשתי שאני נראה ממש טוב, ובאותה שנייה ממש הסתכלתי למטה וראיתי שכמה כפתורים במכנסיים שלי נשברו והתפרקו וחשפתי לעיני פירס - כמו גם לעיני שאר הוליווד - את התחתונים שלי. לקחתי מהחברה של ריקי (ג'רוויס - מ.י) סיכת ביטחון ורצתי לשירותים, ותוך כדי שניסיתי להשחיל אותה למכנסיים חשבתי לעצמי 'לפירס ברוסנן זה לא היה קורה'. זה ההבדל הגדול בין האדם שאני רוצה להיות לאדם שאני באמת, ואני לא בטוח שזה פער שאפשר לסגור, אבל אני אקדיש את חיי כדי לנסות".