מריאנה קרמון, בת 92, ופרופ' דן שפירא, 81, כבר חשבו שלא ימצאו יותר אהבה. אבל בחיים כמו בחיים, איפה שצרות באותו בשלשות, דברים טובים באים בצמדים.
היא:
מריאנה קרמון, 92, שרטטת מפות, קרטוגרפית, מפענחת צילומי אוויר ופעילה גם בגיאוגרפיה וגם ביחסי גרמניה ישראל
הוא:
דן שפירא, פרופ' למיקרוביולוגיה ומומחה למלאריה, אב לשלושה ילדים וסב לתשעה נכדים
לפני:
"שנינו היינו נשואים לפני כן", מספרת מריאנה. "דן התאלמן מאשתו, שנפטרה בגיל יחסית צעיר, כבר לפני יותר מעשרים שנה, ואני הייתי נשואה פעמיים. פעם ראשונה התחתנתי בשבדיה, לשם ברחתי מהנאצים דרך תנועת הנוער, ונשארתי שם עשר שנים. אחר כך עברנו ביחד לקיבוץ. נולדה לנו בת אחת, שהיום היתה צריכה להיות בת 66 אבל נפטרה בגיל 55 מסרטן. יש לי שתי נכדות ונינה אחת והן חיות בחו"ל.
"הנישואים הראשונים היו טובים, ועד ליום מותו בעלי הראשון ואני היינו בקשר של קרובי משפחה. אבל היינו בני 22, עלינו ארצה יחד, ובסוף נפרדנו. אמנם בתנאים נהדרים, אבל זה לא התאים. פעם שניה התחתנתי עם פרופסור לגיאוגרפיה, איש נהדר שנתן בית לביתי שאז היתה בת שבע והיה לנו הרבה מהמשותף. היה לנו טוב, אבל משהו היה חסר, משהו בסיסי. עד שפגשתי את דן".
הפגישה:
דן הגיע להתגורר בדיור המוגן "בית בלב" ברחביה שבירושלים בגפו לפני כשמונה שנים. מריאנה כבר הייתה שם, ומן ההתחלה היא שמה עליו עין.
"הסתכלתי עליו כעל איש מדע, הוא נתן פה הרצאות נהדרות, ומאד התלהבתי מאיך שהוא יודע להעביר חומר מסובך לאנשים שאין להם מושג על הנושא. אני לא חיפשתי, וגם דן לא חיפש, אבל זה קרה לנו. אני הייתי גרושה כבר הרבה שנים, והייתי לבד ושלמה עם זה, אבל הייתי עצובה".
מחזיקים ידיים:
"יצאנו לקונצרט ביחד וישבנו לפעמים לקפה ולצהריים בעיר באיזה מקום. באיזשהו יום אני הזמנתי אותו אלי לחדר ואז פתאום היינו בידיים אחד של השני ומאז לא הפסקנו. יש לנו אהבה שנותנת לנו המון. זה קשה להאמין, אבל זו אמת.
"בגיל הזה, פתאום קרה לנו הדבר שלא קרה לנו עד אז עם אף אחד אחר. יש לנו אהבה, ואני התקבלתי במשפחה שלו בצורה יוצאת דופן. עכשיו יש לי הכל".
ומה עכשיו:
"עכשיו אנחנו גרים באותו בניין, הוא גר כמה קומות מתחתי. למזלי הוא יותר צעיר והוא עדיין מסוגל לעשות דברים שלי כבר קשים. הוא מבשל מצוין. אני מריחה את הריח מהמטבח בזמן שאני מדברת עכשיו. טוב לנו ככה, בדירות נפרדות. זה מצוין שכל לילה כל אחד מבלה בדירה שלו. לכל אחד מאיתנו יש מנהגים של 80 שנה של חיים, להתחיל עם 'אוי הוא לא סגר את המשחת שיניים' זה לא נחוץ. טוב שיש קצת חיים פרטיים. אנחנו זוג לכל דבר, מבלים ביחד, נהנים ואוהבים מאד, אהבה שלא חשבתי שאפשר למצוא כל כך מאוחר בחיים.
"אמנם אנחנו זקנים ויש דברים שזה לא מה שהיה פעם, אבל קרבה וחום יש, וזה נהדר. אי אפשר לבקש יותר מזה. אני חושבת שאהבה לא צריך לחפש, כי זה עניין של מזל. לחפש לא עוזר, אבל צריך לדעת לתפוס מה שבא בדרך כדי לא להתחרט על מה שלא קרה. לא צריך לעשות מזה עניין. אבל כשזה בא, זה בא. לגורל יש את הדרכים שלו להפגיש אנשים שנועדו זה לזו".
