"אתה יודע", אמר פרשן הבי.בי.סי ג'ון אינוורדייל והתייחס למריון ברטולי, מי שעוד כמה שעות תהיה זוכת הווימבלדון החדשה, "אני תוהה אם אבא שלה אי פעם לקח אותה בגיל 12 או 13 או 14 ואמר לה 'תקשיבי, את אף פעם לא הולכת להיות, את יודעת, יפה. את אף פעם לא הולכת להיות מישהי כמו שראפובה, את אף פעם לא הולכת להיות מטר שמונים, את אף פעם לא הולכת להיות מישהי עם רגליים ארוכות ויפות, אז את תצטרכי לפצות על זה".
המשפט הזה, שנאמר רגע לפני פתיחת גמר הנשים, זעזע את בריטניה, ולאחר מכן את העולם כולו. ההערה הסקסיסטית הזו נקלטה היטב במאות אלפי בתים באי הבריטי, וגרמה למאות צופים זועמים להתקשר לתחנה ולדרוש התנצלות בשמה של ברטולי. המסר היה כמעט אחיד: היא אולי לא מלכת היופי, אבל ראבאק, באנו לראות טניס, ואת זה יש לילדה הזו בכמויות היסטריות.
ברטולי, כמובן, היא לא הראשונה שנאלצת להתמודד עם ביקורות על המראה שלה. קדמו לה אינספור דוגמאות בעולם הטניס (ובעולם האתלטיקה בכלל), שהבולטות שבהן הן קים קלייסטרס והאחיות וויליאמס, שנאלצו גם הן להתמודד עם הביקורת הציבורית הנוקבת שכועסת, כועסת מאוד, שלא כל הספורטאיות נראות כמו אנה קורניקובה, ולעזאזל עם רמת המשחק שלהן. באנו לראות פה בחורות בחצאיות קצרות, כך מסתבר. הטניס הוא עניין משני.
אלא שההערה של פרשן הבי.בי.סי (לפרוטוקול, לאחר שהתנצל והבהיר את כוונתו כשאמר "כל מה שרציתי לומר היה שלברטולי אין את המראה האתלטי הקלאסי, והיא מהווה מודל נפלא לילדות שאינן גבוהות או עם גוף ספורטיבי טבעי" אנו בהחלט רוצים להאמין שמדובר בפליטת פה אומללה שבאמת אין שום דבר סקסיסטי מאחוריה) פתחה פתח לעולם אפל וקודר הרבה יותר. הרשתות החברתיות החלו להיות מוצפות בביקורות קשות, נוקבות ומכוערות על המראה של ברטולי שהראה שלמרות שאנחנו ב-2013 ורוצים להאמין שאנחנו מתקדמים ונאורים, אנחנו רק הולכים אחורה בצעדי ענק.
אין מראה, אין כסף
למקרה שפספסתם את ההתקפה העולמית חסרת התקדים בטוויטר על ברטולי, הנה כמה פנינים של גולשים: "למישהי מכוערת כמו ברטולי לא מגיע לזכות", צייץ וויל שאוורס. "ברטולי, יא חראית שמנה. אני לא רוצה שמישהי כל כך מכוערת תזכה", צייץ הסטיפלר של לונדון. "רחמי על מגישי הגביעים שהיו צריכים להחליף נשיקות עם השמנה המכוערת המזיעה והחזירה ברטולי", כתב סומן דוטה. הפנינים נמשכות ונמשכות, אבל אתם מבינים את התמונה. ההתקפה הפכה לחסרת תקדים אחרי שברטולי נעמדה ליד סאבין ליסיצקי הגבוהה והבלונדינית לצילום המשותף, ואז התחילו ציוצים שאותם אפילו האינטרנט לא סובל.
שני דברים גרמו לכל העולם לדבר על ההתקפה על מריון ברטולי: האחד, מדובר באמת בבליץ חסר תקדים. השני, אף אחד עדיין לא מצליח להבין מאיפה ועל מה מגיעה כל השנאה הציבורית הזו. נכון, ברטולי לא גבוהה או בלונדינית, אך מדובר בבחורה נאה פלוס, בהחלט נעימה למראה, שמציגה - עובדה שולית לגמרי, אנחנו יודעים - גם טניס איכותי ומלהיב ואפילו יש לה צלחת שמוכיחה את זה. האם "פרדוקס הכיעור", כפי שכינה את התופעה עיתון הגארדיאן בכתבה מ-2008, הפך להיות מכוער מתמיד?
"זה מאוד מקומם, זה מאוד מאוד מקומם", אומרת מגישת חדשות הספורט ואחת מנשות הספורט המובילות בישראל, מירי נבו. "זאת אומרת, בואו לא ניתמם, גם דיוויד בקהאם לא היה מגיע למקום שהוא הגיע אם הוא לא היה גבר יפה, אבל משום מה אף פעם לא שמעתי מישהו מדבר על המראה של מסי או ניימאר, שגם הוא לא אל רומי. אבל כשזה מגיע לספורטאיות זה נושא שאו שהוא עולה במישרין או שהוא עולה מאחורי הגב, אבל הוא תמיד עולה".
עולה כן, אבל השאלה היא האם הגענו למצב שקריירה של ספורטאית שאינה "בלונדינית וחלמה להיות דוגמנית", אם להשתמש במילותיה של ברטולי עצמה, עלולה להיפגע מהמראה החיצוני שלה?
"אין ספק שיופי מסייע לספורטאי להרוויח יותר כסף", אומר עורך מדור הספורט של "כלכליסט", אוריאל דסקל. "אם אנחנו מסתכלים על רשימת הספורטאיות העשירות ביותר, אז אין ספק שהיופי עוזר להן להגיע לרשימה הזו. מריה שראפובה, שהיא טניסאית בכירה אבל אינה אחת מהגדולות בכל הזמנים, היא הספורטאית המרוויחה ביותר בכל הזמנים וזה בעיקר בגלל שהיא פשוט מאוד יפה וגם יודעת לשווק את עצמה כמותג עם הרבה קלאסה. היא מרוויחה כ-25 מיליון דולר בשנה, ו-20 מיליון מהסכום הזה מגיע רק מחסויות".
אין ספק בכלל שחסויות וחוזי פרסום הם חלק ענק מהמשחק (רוב הספורטאים הבכירים מרוויחים פי ארבע וחמש מחוזי פרסום מאשר מהמשכורת שלהם), אבל עולה השאלה האם אנחנו מתקרבים לעידן שבו, לפחות בספורט הנשי, היופי הוא כל המשחק? אם שראפובה וברטולי ישחקו בשני מגרשים שונים באותה השעה, את מי ערוצי הטלוויזיה יעדיפו לשדר? את הטניסאית המוכשרת יותר, או הטניסאית היפה ביותר?
"קשה להגיד אם היופי משפיע על אחוזי צפייה", מסביר דסקל. "אין מספרים שמוכיחים זאת, אבל נראה שלפחות ערוצי הטלוויזיה חושבים ככה. גם אם אין מספרים רשמיים, העובדה שהיא שהשימוש בדמות של שראפובה הרבה יותר נפוץ בפרומואים מאשר הדמות של האחיות וויליאמס".
לא יפה? לכי לצד
מקרה ברטולי, גם אם מסמל רמה חדשה של גסות רוח ציבורית, הוא ממש לא הראשון. זכורה לנו הפרשה המסעירה והמקוממת מווימבלדון 2009, אז נשלחה סרינה וויליאמס - אחת משתי הטניסאיות הטובות בעולם בתקופה ההיא - אל המגרש האחורי כדי לפנות מקום לנשים כמו מריה קירילנקו (אז מדורגת 59 בעולם) וסורנה סירסטה הרומניה (28 בעולם דאז). גם המדורגת מספר 1 בתחרות, דינארה סאפינה הרוסיה, נשלחה אחר כבוד אל המגרשים האחוריים. כשנשאלו ראשי ווימבלדון איך מצאו את עצמן הטניסאיות הטובות בעולם במגרשים האחוריים, ענה בלי בושה הדובר ג'וני פרקינס: "מראה טוב הוא בהחלט פקטור משמעותי בהחלטות שלנו".
התופעה הזו, אגב, ממש לא שמורה רק לטניס, לצערנו. לכולנו זכורה פרשת האנדרוגינוס של האצנית קאסטר סמניה, אבל גם ספורטאיות אחרות, כמו השחיינית הענקית רבקה אדלינגטון (שתי מדליות זהב באולימפיאדת 2008 ושבירת שיא בן 19 שנה בשחייה ל-800 מטר, שתי מדליות ארד באולימפיאדת 2012) סבלה וסובלת לא מעט. בכיסוי האולימפי של הבי.בי.סי (כן, שוב הם) אמר הקומיקאי פרנקי בויל בהתייחסו לאדלינגטון: "היא נראית כמו מישהי שמסתכלת על ההשתקפות של עצמה דרך כפית. ראיתי את החבר שלה, הוא נראה מצויין. מזה אני מסיק שהיא חייבת להיות ממש מוצלחת במיטה".
גם בהתעמלות המצב דומה, כאשר קשה לשכוח את פרשת המתעמלת בת' טווידל (זוכת מדלית ארד, אלופת עולם שלוש פעמים) שציוצים על המראה שלה תפסו ותופסים כל פינה אפשרית. היא סובלת מהצקות גם בזמן התחרויות עצמן, ומככבת תדיר ברשימות איומות כמו "המתעמלות המכוערות ביותר בכל הזמנים". למעשה, חיפוש קצר עליה בגוגל מעלה יותר תוצאות על המראה שלה מאשר על היכולות האולימפיות המוכחות שלה. ונראה לנו שזה אומר הכל.
באותה נשימה גם נזכיר את מרימת המשקולות הולי מנגולד (שאת המקרה שלה סיקרנו בהרחבה), שלמרות סיפורה המופלא והמרגש חטפה סדרת עקיצות מקונאן אובראיין על משקלה ועל המראה שלה. כשרון? זה לאנשים יפים, כידוע.
הדוגמאות, לצערנו, רק הולכות ומתרבות, אבל גם הנתונים הולכים ונהיים מדאיגים יותר. מחקר שפורסם בירחון הבינלאומי להפרעות אכילה בשנת 2008 גילה שאתלטיות בגילאי האוניברסיטה (18-21 בעולם) נוטות לפתח הפרעות אכילה באחוזים גבוהים הרבה יותר מאשר נשים "רגילות" העוסקות בפעילות ספורטיבית. גם חוסר בטחון עצמי וחוסר בטחון בגוף הן בעיות נפוצות אצל אתלטיות שונות, בניסיון להשיג "גוף אידיאלי", אם יש בכלל אחד כזה.
ברטולי, אגב, לא נמנעה מלהגיב על כל הפרשה העגומה הזו, ואמרה בחן שאין שני לו: "זה לא אכפת לי, האמת. אני לא בלונדינית, זה נכון וזו עובדה. האם חלמתי אי פעם לקבל חוזה דוגמנות? לא. אני מצטערת. אבל האם חלמתי אי פעם לזכות בווימבלדון? הו, כן. בהחלט כן. ואת זה עשיתי".
"בשורה התחתונה", מסכמת נבו, "אנשים שהם מוכשרים במה שהם עושים ומביאים הישגים מבטלים את ההתעסקות בתפל הזה. אבל זה לא הוגן שהן צריכות לעבור הייסורים האלו בדרך ואת האי נעימות הזאת. אנחנו עדיין רחוקים שנות אור מהמקום שהספורט הנשי צריך להיות בו, וכואב לי שגם ב-2013 ספורטאיות שאינן דוגמניות צריכות לעבוד קשה יותר רק כדי להוכיח שהן מוכשרות".
