לפני קצת יותר משבועיים התעוררה אמריקה למראהו של פרצוף די מוכר שאותו לא ראתה על שלטי חוצות כבר הרבה מאוד זמן. מבין הבניינים, הכבישים והשיחים חייך אליהם לא אחר מאשר פרצופו של טייגר וודס - שלא נראה על שלט פרסומת מאז 2010 - בפרסומת חדשה של חברת "נייק" עם הציטוט השנוי במחלוקת "נצחונות מסדרים את הכל".
הציטוט, יש לציין, הוא אחד המוכרים של טייגר וודס, שהפך ברבות הימים לאחד מסמליו. זהו משפט שאביו אמר לו כשהיה קטן, והוא חזר עליו כמעט לאחר כל נצחון, מה שאומר ששמענו אותו לפחות חמישים פעמים. ובכל זאת, מה לעשות, מאז התגלתה פרשת הבגידות שלו אי שם ב-2009 והיעלמותו מהנוף הציבורי, הציטוט הזה, איך נאמר, קיבל משמעות קצת שונה.
הפרסומת, כמובן, עשתה לא מעט רעש בארצות הברית
(כפי שנייק צפו וקיוו, סביר להניח) וטיעונים בעד ונגד (בעיקר נגד) עלו נגד השימוש בציטוט שבהחלט קיבל משמעות חדשה. נצחונות, טענו המבקרים, לא ישכיחו את הדו פרצופיות והשקרים שסיפר לנו טייגר וודס. נצחונות לא יגרמו לנו לאהוב מחדש את האיש שרימה אותנו, שהונה אותנו, שהוליך אותנו שולל, ששידר תדמית נקייה ובכל הזמן הזה בגד באשתו.
אז זהו, שהם יכולים לצעוק עד מחר. והציטוט הזה, סימבולי ככל שיהיה, מוכיח שגם נייק וגם טייגר וודס יודעים שהשיירה יכולה לנבוח. טייגר וודס שוב איתנו, והנצחונות, כך נדמה, אכן בדרך לסדר את הכל.
גם אם עקבתם וגם אם לא עקבתם אחרי הפרשה שבסופה התגרש מאשתו אלין נורדגרן, אתם בוודאי זוכרים את ההלם - ואז הכעס - של הציבור האמריקאי על וודס.
טייגר וודס, ראוי לציין, מעולם לא היה סתם שחקן. הוא היה סמל. הוא היה האמריקאי הטוב שכולם רוצים להיות. הספורטאי שעבד קשה, התאמן שעות וימים, הגיע לגדולה, גרף את הכסף ואת האישה היפה ועם קצת מאמץ, ילדים, גם אתם תצליחו להיות כאלה. ואז באה הכתבה ההיא בנשיונל אקווירר שחשפה שלוודס היה רומן עם אשת מועדוני הלילה רייצ'ל אוצ'יטל, התאונה המפורסמת ההיא, ועוד 13 נשים שבאו בעקבותיה וגילו עד כמה חוסר הנאמנות של וודס לאשתו היה לא רק אובססיבי, אלא בעיקר סיסטמטי.
אמריקה לקחה את הבגידה באופן אישי. מהספורטאי האהוב ביותר בשנת 2009 הוא צנח להיות הספורטאי השנוא ביותר בשנת 2010 ומהפרזנטור המועדף על חברות אמריקאיות הוא הודח כמעט מכל מקום אפשרי, כשבין היתר חברות הענק איי.טי.אנד.טי, ג'נרל מוטורס וג'ילט מדיחות אותו באופן חד צדדי מהפרסומות. אגב, מחקר שנערך באותה שנה בדק כמה נזק עשה הרומן של וודס לכל החברות המסחריות אותן פרסם, והגיע לסכום הבלתי יאומן של בין חמישה מיליארד ל-12 מיליארד דולר.
מיד לאחר מכן, כנראה באופן טבעי, הגיעה גם ההדרדרות המקצועית. וודס נראה כמו הצל של הצל של הצל של עצמו, ומהשחקן הכי גדול בתולדות הגולף (ויש שיטענו: הספורט בכלל) הפך וודס לשחקן בינוני מינוס, כשהשפל היה הדרדרות כואבת עד למקום ה-58 בעולם. אז נכון, הוא עדיין עשה הון עצמי של כמעט 800 מיליון דולר בשנים שבהן שיחק, וזה לא שממש היה צריך לדאוג לו, אבל טייגר וודס היה נראה גמור, דפוק וזרוק ובעיקר: חסר סיכוי לחזור.
ואז, נו, הוא חזר. ואם יש דבר אחד שאמריקה יותר אוהבת מצדקנות קולקטיבית, זה לעקוב באהדה ובהשתאות אחרי אדם שמנסה לצאת מהקבר שכרה לעצמו, וגם מצליח בזה בכלל לא רע.
זה ישמע קצת מוזר, אבל אם יש מישהו שטייגר וודס צריך ממש להודות לו, זהו לאנס ארמסטרונג. אחד הספורטאים הנערצים ביותר בעולם התגלה כרמאי ופושע ועל הדרך הפך את פשעיו של וודס נגד הציבור האמריקאי מכתם שחור בהיסטוריה שלו לכתם אפור בהיר מאוד. "אחרי הכל", כפי שכתבה לא מזמן הפרשנית המוערכת דיאנה פלזון מפוקס ניוז,
"זה לא שהוא עשה לנו לאנס ארמסטרונג". רוצה לומר: נכון, הוא בגד באשתו, אבל היי, אלו הם חייו הפרטיים. במישור הלאומי והספורטיבי, טייגר וודס לא שיקר לנו לרגע. ואמריקה, שעדיין מלקקת את פצעי פרשיית ארמסטרונג, צריכה כרגע יותר מהכל גיבורים שהספורטיביות שלהם אינה מוטלת בספק.
זה היה, כמובן, הרגע שוודס חיכה לו, אם כי ספק אם גם הוא האמין שבחלוף שנתיים בלבד יחשוב הציבור שהוא בעצם גיבור לאומי כי הוא "רק" בגד באשתו.
פתאום וודס שמע משהו שלא שמע הרבה זמן: קולות בעדו. ענף הגולף סובל ממחסור חמור ביחסי ציבור בלעדיו, אמריקה צריכה גיבור ספורטיבי ו-ווינר אמיתי ובאופן די מפתיע, אין יותר מדי כאלו בשוק האמריקאי. וודס הוזמן להשתתף בכל הטורנירים המרכזיים, ומתחילת 2013 הוא בהחלט נראה כמו הנמר ההוא מפעם, כשהספיק לזכות כבר בשלושה טורנירים מרכזריים ולגרוף לא פחות מ-4,139,600 דולרים, סכום שכמוהו לא גרף מאז 2009. ולהזכירכם, עוד לא עברה אפילו חצי שנה.
באפריל השנה הושלם המהפך, ו-וודס חזר למקום הראשון בעולם, והמהפך הושלם. אבל זה היה רק המהפך הספורטיבי. וטייגר, כך נראה, לא ינוח עד שיחזיר לעצמו את כל מה שאיבד.
גם אם קיבלו בחזרה את הגיבור הספורטיבי שלהם בכושר שמזכיר את ימיו הגדולים (לפחות מבחינת הנצחונות, רמת המשחק שלו עדין לא מזכירה את הימים שעברו),
ברור לוודס שהאוהדים לא יסלחו לו כל כך בקלות על הבגידות. ו-וודס, אדם שעבד קשה כל החיים, בהחלט לא מתעצל בניסיונות שלו לקבל מחילה.
זה התחיל כבר ב-2010, במסיבת עיתונאים שכינס ובה גילה שהלך לטיפול בן 45 ימים, והתנצל שוב על מעשיו. "חשבתי שלא משנה מה אני אעשה, יסלחו לי", אמר וודס. "הרגשתי שעבדתי קשה כל החיים ומגיע לי להנות מהפיתויים שמסביב לי. הרגשתי שהרווחתי את זה. הודות לכסף ולתהילה, לא הייתי צריך להרחיק כדי למצוא פיתויים. טעיתי, והייתי טיפש".
אבל יותר מאשר הראיון ההוא, שבהחלט היה תחילת הקאמבק שלו לחיק הנורמטיביות, את המהפך האחרון חייב וודס ללא אחרת מאשר חברתו הנוכחית לחיים (והראשונה מאז התגרש), אלופת הסקי לינדזי וון, עליה כתבנו בהרחבה לפני כמה חודשים.
וון, שם נרדף לנצחונות בענף שלה (אם כי לחיים רומנטיים מתוסבכים למדי), הודתה בעמוד הפייסבוק שלה שהיא ו-וודס אכן יוצאים ואף עשתה הופעה ציבורית במשחקו האחרון כאשר עודדה אותו מהקווים.
השניים, כך על פי הרכילות, מתכוונים לעבור לגור יחד באחוזתו של וודס, ואם אכן הדברים נכונים צפו לגל כתבות המחכה לפעמוני חתונה וישכיח כמעט לחלוטין את עברו הזוגי של וודס. מי שעוד תרמה לתדמית הציבורית שלו לאחרונה היא לא אחרת מאשר אמה של לינדזי, לינדה, שאמרה לתקשורת
"אנחנו ממש מאושרים שלינדזי וטייגר יחד. אנחנו ממש אוהבים אותו".
בקיצור, פרסומת חדשה, חברה חדשה, התחלה חדשה. ונכון, גם וודס יודע שלא קצרה הדרך עד שימחלו לו גם אוהדיו השרופים (וחשוב יותר מזה: החברות המסחריות) וישכחו לגמרי את הפרשייה המכוערת ההיא. אבל כן, גם הוא יודע את האמת: עוד כמה נצחונות כאלו השנה, והכל כבר יסתדר.
