אומרים שעידן המדיה החברתית הרג את הרומנטיקה. הכל פומבי, שיתופי, אינסטנט. אז אומרים. יש כאן זוג שיגיד לכם שזה שטויות, ותלוי איך עובדים עם זה. אחרת לא הייתה יוצאת להם כזו הצעת נישואין רומנטית ומושקעת, והכי גרוע: הוא לא היה יכול לשתף גם אותנו.
הוא:
מיכאל אסף, 29, עובד בחברת יעוץ אסטרטגי
היא:
עדי אורנשטיין, 29, יועצת ארגונית
לפני:
"כשהכרנו הייתי מ"פ בתותחנים בדרגת רב סרן", מגולל מיכאל את הסיפור. "הייתי רווק בן 26 והולל בעברי, כשהייתי סטודנט. כשחזרתי לצבא נרגעתי, וחייתי בידיעה שאני לא הולך למצוא זוגיות נורמלית כי יצאתי פעם בשבועיים הביתה. אבל אז פגשתי את עדי בהופעה של אסף אמדורסקי. אני רק רוצה להגיד שהייתי במוד ממש סקפטי ולא ציפיתי למצוא אהבה בכלל. הייתי ממש ממש אדיש".
הפגישה:
"לקחתי את הטלפון שלה והתחלנו לצאת, אבל הייתי חוזר כל שבועיים הביתה, אז מערכת היחסים לא הייתה ממש אופטימלית. היו הרבה מאד דיבורים בטלפון ופחות פגישות, וגם כשכבר יצאתי הביתה אז היא גרה בעמק חפר ואני גרתי בתל אביב. ככה זה נמשך שנתיים וחצי. לאורך הזמן למדתי להעריך את ההקרבה שהיא עשתה כשהיא יצאה עם מישהו שחוזר פעם בשבועיים הביתה וגם אז אין לו אף פעם זמן לכלום, הוא גמור מעייפות ובדרך כלל גם מסריח ולחוץ. לא ממש כיף. וככה החלטתי בשלב מסוים, למרות קריירה די מוצלחת, להשתחרר, כי רציתי לעשות עוד דברים חוץ מהצבא".
>> מעוניינים בעוד סיפורי אהבה מרגשים? כנסו אל עמוד הפרוייקט המיוחד שלנו, ''מאה סיפורי אהבה''
עוברים לגור יחד:
שנה לפני השחרור של אסף הוא ועדי עברו לדירה משותפת. "במהלך השנה הזאת בעצם הייתה לה דירה לבד, עם אורח כל שבועיים", הוא משחזר. "רק אחרי שנה הצטרפתי, ואז בעצם התחילה מערכת היחסים האמיתית והבוגרת בינינו. פתאום היה צריך להחזיק בית, לעשות דברים, ופתאום גם מצופים ממך דברים. אני לא יכול להגיד את זה במילים, אבל הקשר והאהבה רק התחזקו. אחרי הקיץ האחרון, כשהיא הייתה בניו יורק שלושה חודשים להתמחות, באמת הרגשתי מה זה להיות בנעליים שלה. וזה היה רק לכמה חודשים, כן? היא סבלה את זה יותר משנתיים".
הצעת הנישואין:
"עדי יודעת שאני לא ממניחי הוורדים כל ערב במיטה, וממש לא ציפתה להפקה", מתוודה מיכאל. "היא חשבה שאני אציע לה ביומולדת, או משהו כזה וככה נגמור עניין, אבל בפורים יש לנו מסיבה קבועה שאנחנו הולכים אליה, והחלטתי להלביש את כל הדבר הזה על ההצעה. כשקניתי את הטבעת, עלה לי הרעיון והכל הסתדר. גייסתי צוות של חברים ומשפחה ולכל אחד היה תפקיד. מהעיניים של עדי זה נראה ככה: יצאנו למסיבה מחופשים לנסיכה ואביר, כל היום היינו בטירוף של חיפוש תחפושות, חבר שלי נדנד לנו לא לאחר, נסענו מהר רק כדי להגיע לתל אביב ואז השכנה התקשרה להגיד שיש לנו הצפה בבית מהביוב ושכדאי שנחזור. עדי היתה עם פרצוף תשעה באב, לא האמינה שזה קורה לה, ושהיא צריכה להתלכלך עכשיו בתלבושת נסיכה שלה, ונכנסה לסרט שהבית כולו מוצף ושאנחנו עוברים לגור אצל ההורים שלי, ואז התקשרה לחבר שלי להודיע שנאחר. הוא עשה את עצמו כועס וניתק לה בפרצוף בגלל התירוץ הגרוע, היא התבאסה עוד יותר. ואני נוסע שמונים קמ"ש כדי לתת לחבר'ה זמן התארגנות אצלנו בבית. היא התעצבנה עלי מה אני נוסע שמונים קמ"ש כשכל החיים אני נוסע מהר. היא היתה עצבנית ועל סף דמעות. הגענו לבית, היא ראתה את השער פתוח, נלחצה גם מזה, נכנסה לזה עד הסוף. חנינו, וחבר שלי, זה שניתק לה בפרצוף, הגיע לבוש כמלצר, פתח את הדלת, ואמר לנו ערב טוב בגינוני מלצר. היה שטיח אדום, שנינו היינו לבושים בהתאם, והיה שלט בכניסה בהתאמה. הובילו אותנו לחצר המלוכה. מסכנה, היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה, חצי שעה לפני זה הבית היה נראה רגיל ועכשיו היא כמעט התחרפנה מעצבים, והנה כל הבית אורות, קישוטים, מלצר, נגן גיטרה רומנטי, ליצן מופע אש, בלגן שלם. היא התהפכה מקיצוניות לקיצוניות. אכלנו, היתה תוכנית אומנותית, וכחלק ממנה הנסיך (אני) הכין גם משהו, ואז הקרנתי לה סרטון פרטי שלנו שמסביר מה אני מרגיש, ואז הצעתי. בזמן הסרטון כל האנשים נעלמו, כי זה היה רגע שלנו, ואז כשהיא הסכימה קרמיט הצפרדע שחיכה ברקע על המסך צעק מזל טוב. הכל היה מתוזמן. ככה דברים צריכים לעבוד. את הסרטון הזה עשיתי כי מה שמוביל אותי בחיים זה עשיה, ובוודאי ובוודאי אירועים חד פעמיים כאלה. אני אומר שאם אתה עושה משהו תעשה אותו כמו שצריך ועד הסוף, ורצוי חדש ולא שגרתי, וזה לא משנה באיזה תחום. צריך לעשות חוויות וזכרונות- כי על מה תסתכל כשאתה בן שבעים? החיים זה לדעת לעשות וואו".
ומה עכשיו?
ההצעה, יש לציין, התרחשה רק ביום שבת האחרון, כך שעוד אין ממש תוכניות לעתיד. מיכאל מסיים תואר שני במנהל עסקים ובחגים הם מתכננים לטוס להודו לחודש. את החתונה הם מיעדים לסוף הקיץ, בעמק חפר, המושב של עדי. "אנחנו רוצים גם חתונה לא שגרתית", מגלה מיכאל. "בינתיים רצה לי בראש תוכנית שתהיה אינטרקטיבית לפחות כמו ההצעה, אבל עוד לא פיצחתי את זה עד הסוף. אני רוצה למשל שהאורחים יקבעו את המוזיקה בזמן אמיתי. אני רוצה לשלוח לאורחים תמונות של המנות שחשבנו עליהן ושהם יצביעו בפייסבוק מה הם רוצים לאכול. מה שחשוב זה שהחתונה לא תהיה עוד חתונה שבאים, שמים את הצ'ק והולכים. אני רוצה שהאורחים ירגישו חלק מזה. שזה לא ירגיש כמו קנס. אני רוצה שזה בילוי בשבילם בדיוק כמו שזה יהיה בשבילנו".
