לכולנו יש התנגדויות. חלקנו לא רוצים להירשם לאתרי היכרויות, חלקנו אלרגיים לבליינד דייטים, חלקנו לא מוכנים שההורים ישדכו לנו, ואחרים לא מוכנים בכלל שיכירו להם. הם רוצים "לפגוש מישהו באופן טבעי". זה בסדר, אבל לפעמים דווקא כשמסירים את ההתעקשויות האלה, משהו טוב קורה. לא מאמינים? הנה, תסתכלו על קטי ומשה, שהכירו בנסיבות שלא היו מדמיינים גם בעוד מיליון שנה.
>> יש לכם סיפור אהבה מיוחד ומרגש? כתבו למערכת יחסים
היא:
קטי פורת, 27, לומדת לתואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך
הוא:
משה פורת, 27, עורך דין לפשיטות רגל
>> רוצים עוד סיפורי אהבה? כנסו לעמוד המיוחד של הפרוייקט "מאה סיפורי אהבה "
לפני:
"זו היתה תקופה כיפית וחסרת מועקות", משחזרת קטי. "הייתי בדיוק אחרי טיול ארוך במזרח, ואמא שלי יצאה עם מישהו כמה חודשים. הוא כל הזמן היה חופר לי שיש לו מישהו להכיר לי, ואני סירבתי, כי לא אהבתי שמכירים לי. לא יודעת בדיוק למה, אבל זה לא הסתדר לי בראש. יום אחד אמא שלי ראתה במי מדובר ואישרה אותו, ואז גם היא החליטה, כמו פולניה טובה, ללחוץ עלי. נכנעתי. וככה הכרתי את משה".
הפגישה:
"יום אחד פשוט החלטתי שאין לי מה להפסיד, ונפגשתי איתו", נזכרת קטי. "היופי בפגישה היה שהיא היתה ללא סיבוכים. אני הייתי פנויה, חופשיה בלב וגם בין עבודות, וגם הוא היה פנוי וללא משקעים. באותה תקופה משה גר בירושלים, שם הוא עשה את ההתמחות שלו, ובחצי השנה הראשונה היינו נפגשים בסופי שבוע, לפעמים שם ולפעמים כאן בקריות. הדייט הראשון שלנו היה בפאב בצפון, וזרם הכי נינוח שיש. ישבנו, שתינו משהו ודיברנו מלא. היו לנו הרבה חוויות משותפות מהמזרח והמון נושאים משותפים חוץ מזה, ככה שהשיחה לא נפסקה לרגע. לא נתקענו, לא היינו נבוכים. פשוט נהנינו, נדמה לי שהתנשקנו בסוף הדייט".
עוברים לגור ביחד:
קטי ומשה נפגשו בעיקר בסופי שבוע, עד שמשה סיים את ההתמחות. חצי שנה לאחר מכן הוא חזר לקריות למבחני הלשכה. עברו לגור ביחד בנובמבר, שנה וחודשיים אחרי שהתחילו לצאת. "נורא חשוב לי להבהיר שזה לא כי למישהו מאיתנו הייתה בעית מחוייבות", צוחקת קטי, "אלא כי לקח לנו קצת זמן למצוא דירה טובה. אף אחד מאיתנו לא היה בעייתי, וזה משהו שתמיד היה במערכת היחסים בינינו: זרימה ממש טובה, כמעט בלי ריבים, ואם כן אז רק אי הסכמות לא עקרוניות כאלה, שום דבר גדול מדי. אנחנו פשוט מסתדרים מעולה, וזה מה ששנינו כל כך אוהבים ביחסים האלה".
הצעת הנישואין:
אחרי שנה וחצי יחד קטי הציעה למשה שיסעו יחד לצימר. "לא רמזתי לו כלום, בחיי", מבטיחה קטי. "למרות שבנות בדרך כלל רומזות שהן מצפות להצעה, אבל בחיי שלא התכוונתי לזה. אני מודה שאחרי שסגרנו את הצימר זה כבר התחיל לעבור לי בראש, אבל הרגעתי את עצמי והוצאתי את המחשבות האלה מהראש כדי שלא אתאכזב. הגענו לצימר ביום חמישי והיה גשם. בכלל, היה נורא רומנטי. נכנסנו לג'קוזי, ופתאום הוא אמר לי שהוא צריך להביא משהו מהאוטו. זה היה מוזר, אבל לא חשדתי בכלום מרוב שעשיתי עבודה כל כך טובה על עצמי. הוא הלך לאוטו בגשם, כי כנראה שזה היה רגע רומנטי מכדי לפספס אותו או משהו. ואז הוא חזר, כרע ברך, ומשום מה באותו רגע היה לי בלק אאוט: לא ממש הבנתי מה אני רואה, וכשהבנתי התחלתי משום מה לגמגם כמו איזו מטומטמת, וכמובן שישר כשחזרה אלי יכולת הדיבור אמרתי כן".
תוכניות לעתיד:
שנה מיום ההצעה התחתנו קטי ומשה. הם עדיין בקרית אתא, באותו הבית ששכרו ומתכננים להביא ילד בקרוב. "ההבנה הגדולה שלי מהיחסים עם משה", מסכמת קטי, "והמון בזכותו, היא שכנראה עשיתי איזושהי דרך אם הצלחתי למגנט אלי את הבן אדם הזה. אני רוצה להגיד לנשים אחרות ולאנשים בכלל לא לוותר ולהמשיך לחפש את האהבה הטובה, ולא להתפשר על פחות מזה. אני חשבתי שאולי אין כזה דבר, או שלא יכול להיות לי כזה דבר, אבל יש, וכל אחד יכול למצוא אותה, גם אם היא מגיעה בדרך מוזרה. אני יודעת את זה, כי אני מצאתי".
>> אוהבים? מתחתנים? כנסו ל"מתחתניםzap "
