בעוד כמה ימים נחגוג לנו את ולנטיינ'ז דיי, הוא יום האהבה הנוצרי. אלפי בנות ברחבי העולם יקבלו את אותו דובי, מוכרי ורדים יעשו קופה בשביל שנה שלמה וכל זוג דביק (וסתם זכרים שלא רוצים שיעשו להם פרצופים באמצע השבוע) יציין את היום הזה.
גילוי נאות, לפני שנמשיך: מעולם לא חגגתי ולנטיינ'ז. פחות בגלל שלא רציתי, יותר בגלל שמעולם לא הייתה לי חברה רצינית כשהיום הזה הגיע. בחיי, היו לי ארבע מערכות יחסים רציניות, כולן התחילו במרץ והסתיימו, ובכן, לפני הולנטיינ'ז.
ובכל זאת, למרות שגם השנה לא אחגוג, אני רוצה להגיד בקול רם וברור: אין לי שום דבר נגד החג הזה. כן, יש לי קצת טענות נגד המסחור שלו, אבל בגדול, אם לזוגות שכל כך עסוקים בחיי היום יום יש תירוץ לצאת לערב אחד מהשגרה ולהקדיש אותו לעצמם, מצידי יכולים לקרוא לזה באיזה שם שרוצים. לחגוג אהבה נראה לי הרבה יותר ראוי מאשר לחגוג נצחון מלחמה, נניח, או כל דבר שכזה, ואם כבר לחגוג, אז שיהיה את זה.
אלא שסקר אמריקאי ענק בהשתתפות יותר מ-5,000 משתמשי אתר ההכרויות "מטץ'" שבדק את הרגלי החיזור והאהבה של זוגות צעירים בימינו עשה לי קווץ' בלב, ולא מהסיבות הנכונות. כי כן, בעוד כמה ימים, יחגגו עשרות אלפי זוגות. הצרה היא שלפי הסקר כבר לא נשאר להם כל כך מה לחגוג. האהבה כבר מתה, זה רק ששכחו לספר לנו.אחת מכל שלוש מבטלת
הסקר, כמובן, בדק את כניסת הטכנולוגיה לחיינו, וכיצד השפיעה על האהבה שלנו. התוצאות, כפי שודאי יכולתם לנחש, הן "היה לנו יותר טוב לפני".
האצבע העיקרית, באופן לא מפתיע, מופנית לנשים. המין שמאוד רוצה רומנטיקה אבל משאיר לנו את המחוות הגדולות (לא מזמן פרסמנו ש-0% מהנשים מעוניינות להציע נישואין. הרי לכם מוסר כפול בהתגלמותו) הוא גם זה שרוצח אותה בדם קר: 48% מהנשים עושות תחקיר מעמיק בפייסבוק על הדייט שלהם, אבל הנה הנתון המדהים באמת: 38% מהנשים היו מבטלות דייט עם בחור רק בגלל שמצאו משהו שלא לרוחן בפייסבוק שלו.
בואו נפסיק לדבר באחוזים, ונתחיל לדבר במספרים יותר ריאליים: יותר מאחת מכל שלוש נשים מבטלת (אני חוזר שוב: מבטלת!) דייט בגלל שהיא ראתה משהו שלא לרוחה בפייסבוק. והרי לכם, בקיצור, הרומנטיקה של היום.
פעם לגברים עוד הייתה אפשרות להגיד משהו לא במקום, ולהתנצל. הייתה להם אפשרות ללבוש חולצה לא מחמיאה ולהגיד בחיוך "אוקיי, בפעם הבאה נלך לבחור יחד". מותר היה, רחמנא ליצלן, להיראות קצת פחות טוב מבראד פיט. היום, אם תעשה משהו מהדברים האלה בפייסבוק, אפילו לא תגיע לדייט. אנחנו, אם לא אכפת לכם, יוצאות רק עם גברים מושלמים שמגיעים עטופים בנייר צלופן. אין לנו כוח להתעסקות עם, ובכן, בני אדם.
אז תגיד, מי זאת?
אז מה הסיבות שגורמות לנשים לבטל? טוב ששאלתם. 48% מהנשים יבטלו איתך דייט כי כתבת על הקיר של מישהו אחר פוסט, ו-27% יבטלו איתך דייט רק כי ממעבר על רשימת החברים שלך. מה שנקרא: אמור לי מי חבריך, ואומר לך אם אתה יכול לצאת איתי. במחשבה שנייה, אתה יודע מה? עזוב, אל תגיד לי. אני כבר אחטט לבד. והגישה הזו, שאני יודעת הכי טוב ולכן עדיף שתסתום ותיתן לי לחטט היא מרגיזה כמעט כמו שהיא מקוממת, והיא מקוממת כמעט כמו שהיא מכעיסה.
אני יודע, אני יודע, אני כבר רואה אתכם קופצים וקופצות ואומרים "אבל מה אתה רוצה, זה פרופיל ציבורי". נכון מאוד. ועדיין, אם מישהו היה מחטט לי בפרופיל (וכן, זה בפירוש לחטט) זה היה מכעיס אותי. מאוד. בדיוק כמו שזה היה מכעיס אותי אם הייתי מאשר למישהי להיכנס אלי הביתה ומוצאת אותה נוברת לי באלבום תמונות או במחברות שלי. וזה עובד בדיוק על אותו פרנציפ.
אני לא לבד, אגב, בקטע הזה. אחד מכל שני גברים (49%) שנשאלו בסקר חושב שזה "לא מקובל" לחטט למישהו בפייסבוק לפני שיוצאים איתו לדייט ראשון. למה? כי זו כל המטרה של דייט ראשון. להכיר, לנסות לראות אם יש קליק, אם יש על מה לדבר, להתרגש מלפגוש בן אדם שאתם לא יודעים עליו כלום. וכל זה מת ברגע אם אנחנו מתיישבים לקפה והמשפט הראשון שאת מוציאה מהפה הוא: "אז, בוא נדבר על הבחורה שיש תמונה שלך מתנשק איתה מלפני ארבע שנים". זה לא יהיה דייט ראשון, זו תהיה חקירה ראשונה. ואני מבטיח לכם שהיא לא תהיה האחרונה.
ובכלל, למי בדיוק זה משאיר את השטח, חוץ מאשר גברים מלוקקים ומנוסחים היטב שכל מטרתם היא להפיל אותך ברשת? איזה סיכוי יש לבחור רגיל, שבאלף חמש מאות הסטטוסים שהוא פרסם - ובוודאי קראת את כולם - הצליח לא להגיד שום דבר שיעלה לך את הסעיף? איזה סיכוי יש לבחורים רגילים מול נוכלי רשת מקצועיים, שכל מה שהם רוצים זה להציג תדמית מזוייפת של גברים? כי כן, אלו הבחורים היחידים שיקבלו הזדמנות.
הבסיס של רומנטיקה - ושל אהבה בכלל - הוא קודם כל לתת הזדמנות. כמה נשים אתן מכירות שידעו בדיוק מי הטיפוס שאיתו הן רוצות להתחתן, ובסוף התחתנו עם ההיפך המוחלט? כמה נשים אתן מכירות שאמרו שאין סיכוי שהן יוצאות עם הבחור הזה בגלל איזו רכילות מרושעת, ועכשיו הם נשואים באושר? חוק ראשון בסיפור אהבה מוצלח הוא כשהבלתי אפשרי הופך לאפשרי, לא כשאת מגיעה לדייט ראשון ואומרת לו "איזה באסה, קיוויתי שתבוא עם החולצה הירוקה מהמסיבת סילבסטר".
רומנטיקה היא מסתורין. אהבה היא תעלומה. חיטוט (ושוב אני אומר: זה בפירוש חיטוט) בפייסבוק הוא ללא ספק ההרג של שניהם. בוא נגלה את מי אתה אוהב, מה אתה חושב ומי החברים שלך. בכלל, אם זה המצב, אז חבל על הדייט. בואי ישר נתחתן וגמרנו.
אין פה עניין בכתב אישום כולל. אני בטוח שיש לא מעט נשים בעולם הזה שמשוכנעות שחיטוט בפייסבוק הוא מיותר, ולא יקרה כלום אם נצא לדייט וניתן לבן אדם הזדמנות להקסים אותנו. אבל אחת מכל שתי נשים לא חושבת ככה. ואחר כך אתן תוהות למה אתן לבד, כן?
אז כשתחגגו השנה את ולנטיינ'ז, תחגגו אותו מכל הלב והנשמה. אם הרומנטיקה תמשיך להדרדר בקצב הזה, יש מצב לא רע שזו הפעם האחרונה שאנחנו חוגגים את "חג האהבה" ולא את חג ה"בחור שהכרתי באינטרנט ולא מצאתי שום דבר רע להגיד על הסטטוסים שלו".
