פעם בכמה זמן (אוקיי, בערך פעמיים ביום) מתפרסם לו סקר בעולם שקובע שנשים לא יודעות לעשות משהו. אם אתם מנויים, כמוני, על כל עלון פסיכולוגיה אפשרי על הפלנטה (הדרך לדוקטורט בפסיכולוגיה עוברת דרך קריאה של דברים משמימים במיוחד) אתם בוודאי כבר יודעים שנשים לא יודעות לחנות, לשקר, לעשות מולטי -טאסקינג, לחסוך כסף, לבזבז כסף, ואלו רק מחקרים משלושת החודשים האחרונים.
ואם אתם חושבים שזה גרוע, אגב, כדאי שאפילו לא תקראו מה גברים לא יודעים לעשות. אתם תרגישו שזה נס רפואי שאתם נושמים בכוחות עצמכם, לא פחות.
אבל פעם בכמה זמן מגיע מחקר ששווה להעיף בו מבט נוסף. וגם אם הכותרת של הפוסט הזה קצת פרובוקטיבית, זה לא אומר שכולנו - ובכולנו אני מתכוון לכולנו - לא צריכים לעצור רגע ולחשוב אם יכול להיות שטעינו. כי על פי המחקר האחרון, שמיד נגיע אליו, יכול להיות שאנחנו חייבים לעשות הערכות מחדש. כן, גם לגבי הפמיניזם. למעשה, אם לנסות לסכם את המחקר הזה במשפט אחד: יש מצב שהפמיניזם חייב לכמה גברים התנצלות.
לא אמרו לי
רגע לפני שאתן סוקלות אותי (שוב!), הנה המחקר, שנערך על ידי המחלקה הפסיכולוגית של לשכת התעסוקה האמריקאית: נשים לא מרוויחות יותר כסף מגברים כי הן לא מבקשות. נכון, נשמע אלמנטרי (והפמיניסטיות מיד יקומו ויזעקו: אה-הה! שנים של דיכוי חברתי עושות את שלהן!), אבל זה ממש לא. בניגוד לגברים, שהמחקר קובע שרואים בכל הצעת משכורת כפתח למשא ומתן (וכפועל יוצא גם מרוויחים יותר), נשים לא מתווכחות, גם אם מי שיושבת מולה ומציעה לה את המשכורת היא אישה. למעשה, רק 9% מהנשים התווכחו על המשכורת הראשונית שהוצעה להן. לא ידוע כמה מהן הצליחו להעלות אותה.
אבל הנתונים, שימו לב, עוברים מהפך אסטרונומי ברגע שהבחור או הבחורה מכוח אדם אומרים שניתן לעשות משא ומתן על המשכורת. ברגע שהמשכורת שמוצגת לנשים היא פתוחה למו"מ המגמה מתהפכת, ולא פחות מ-64% (!) מהנשים קיימו משא ומתן על המשכורת שלהן, ובכך אפילו עקפו את הגברים, שרק 59% מהם נכנסו לסוג של דיון על גובה המשכורת.
אז מה המסקנה המתבקשת? לא, לא שמצבן של נשים בעולם השתפר ואין שובניזם ואין עוד הרבה מלחמות שהפמיניזם צריך לעשות. כולנו בעד שוויון, כולנו יודעים שעוד ארוכה הדרך. אבל אם יש משהו שכן אפשר ללמוד מהמחקר הזה הוא שעד עכשיו היו משוכנעות הפמינסטיות שמדובר בפער מגדרי. היום אפשר להגיד שמדובר בפער מחשבתי נטו. כלומר, את לא מרוויחה פחות רק כי את אישה, את מרוויחה פחות כי לא ידעת שאת יכולה להרוויח יותר.
וכן, מדובר בחתיכת הבדל. הבדל שיכול - וצריך. וחייב - לשנות את כל החשיבה הפמיניסטית המוכרת לנו.
אין באד גייז
עד היום, כמעט בכל הרצאה פמיניסטית שנכחתי בה (וכשאתה דוקטורט לפסיכולוגיה אתה נמצא בהרבה כאלו) החלוקה המגדרית הייתה ברורה: הנשים הן הטובות והמסכנות, הגברים הם החזקים והרעים. מציעים לנשים פרוטות, ואחר כך לוקחים את החברים הגברים שלהם למשחק פוקר ומחתימים אותם על חוזי עתק של מיליונים. כמובן שלקום ולהגיד בהרצאות האלה שאין שום הגיון בהלך מחשבה כזה, שהרי אם גבר מרוויח שקל לכל שעת עבודה ואפשר לקחת אישה ב-70 אגורות טמבל בעל העסק שלא יעשה את זה, אבל ההסבר נופל על אוזניים ערלות. גברים רעים, בנות טובות.
ועכשיו מסתבר שהעסק קצת יותר מורכב מזה.
כמו שאי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, כך גם אי ידיעה שאפשר להרוויח יותר אינה פוטרת אתכן. זאת אומרת, זו בוודאי אינה אשמתם של הארגונים שלא ביקשתן יותר כסף, נכון? אנחנו לא מצפים מהם (לצערנו, אגב, אבל זו המציאות) להגיד לנו "שמע, אני מוכן לשלם לך עוד 5,000 שקל אם רק תבקש יפה". הם אמורים להציע כמה שפחות, אנחנו אמורים להציע כמה שיותר, ושני הצדדים צריכים להיפגש אי שם באמצע. אבל אם האדם שיושב מול החוזה לא מבקש יותר, למה שיתנו לו?
עכשיו, שיהיה ברור: עדיין ישנם פערי שכר, אנחנו עדיין צריכים להתמודד איתם. אבל אם יש משהו שהמחקר הזה אומר בפה מלא ובוטח הוא שאנחנו מתמודדים איתו בדרך הלא נכונה. זאת אומרת, אם עד עכשיו התרכזו רוב המאמצים של הפמיניזם בניסיונות עקרים לחוקק חוקים שיוויוניים (חלקם נחוצים ביותר, חלקם סתם לא ישימים), הרי שעכשיו ברור איפה צריך לרכז את המאמץ המלחמתי: בחינוך. כי הנשים יכולות לפרוח ולהשתכר היטב. רק, כפרפראזה על המחקר, איש לא אמר להן שהן יכולות.
זוהי קפיצה מחשבתית שנשות העולם יהיו חייבות לעשות, והיות ויצא לי כבר להכיר כמה וכמה נשים צעירות ומוכשרות בחיי, אני משוכנע שהן יכולות. אבל עד אז, אין ספק שגם אם זה לא ממש פופולרי להגיד את זה, המשפט הבא הוא הנכון ביותר לתקופתנו: מרוויחה פחות מהעמיתים הגבריים שלך? תפסיקי להאשים אותם, ותתחילי להסתכל על עצמך.
