בסיפורי אהבה אין חוקים.
הם יכולים להתחיל באופן מיידי וחלק, ויכולים להתחיל בעצלתיים רצופי אי וודאויות. אבל הסיפורים המעניינים ביותר, ללא ספק, הם אלו שלא היו ברורים מיד בהתחלה.
>> עוד סיפורי אהבה בערוץ יחסים :
>> סיפור אהבה #100: קסניה ביטלה חתונה כדי להתחתן עם דני
>> סיפור אהבה #99: גיל ולירון התאהבו, ואז התחילה המלחמה
הכי כיף בעולם זה לשמוע את בני הזוג מספרים אותו בדיעבד, עם כל התובנות של עכשיו ובלי המצוקה של אז, כשברור בדיוק למה הוא לא התקשר, למה היא נעלמה ומה שניהם חשבו תוך כדי. ועוד יותר כיף לגלות שוב ושוב שכמו בכל סיפור אהבה עם סוף טוב, הדבר היחיד שמעכב אהבה מלהתרחש הוא רק פחד, ועל פחד תמיד אפשר להתגבר.
היא:
שרה רוזנפלד (לו קוראים דמארי, אבל היא מתעצלת לעמוד בתור למשרד הפנים), בת 28. מתכנתת ג'אווה למערכות ביטוח בחברת sapiens, ומזל מאזניים.
הוא:
רן דמארי, סטודנט לכימיה באוניברסיטת תל אביב, בן 29, מזל בתולה.
הפגישה הראשונה:
כשנפגשו שרה גרה במושב בן שמן ביחידת דיור במשק של הוריה, עבדה בחברת קומברס וניהלה מערכת יחסים שלדבריה "לא הלכה לשום מקום".
התקופה התאפיינה באי וודאות ובתהיות כלליות לגבי הצעד הבא בחייה, והאם כדאי לעשות רילוקיישן לחו"ל. עד כדי כך שהלכה למגדת עתידות. המגדת "ראתה" שהיא נמצאת בזוגיות שאינה נכונה בשבילה ושדברים עומדים להשתנות, ואמרה לה שהיא רואה אותה עוד שנה חיה בחו"ל.
למזלם של בני הזוג, המגדת טעתה (כהרגלן של המגידות) בהכל, חוץ מאשר במה שאמרה על מערכת היחסים שהיתה בה, מה שכנראה היה נכון לגבי כל בחורה בת 24.
באותו זמן עבד רן דמארי כמאבטח בשדה התעופה, גר בהרצליה עם שני שותפים, ומבחינת מערכות יחסים אפשר להגיד שהיה סוג של Player שזז ממערכת יחסים אחת לאחרת מברר עם עצמו את מי הוא אוהב ואם בכלל, ולא יודע מה הוא רוצה.
הוא היה גם מאד עסוק באותה תקופה: הוא גם עבד, גם למד, וגם היה חבר פעיל מאד בשני הרכבים מוזיקליים (האחד בשם "השבלולים" והשני, בו הלחין, כתב וניגן גיטרה אקוסטית שהוא עדיין חבר בו ונקרא "תוצרת בית").
רצה הגורל ובאחת ההופעות של "תוצרת בית" הם נפגשו.
הפגישה
הוא:
"היינו קצת לפני ההופעה כשראיתי אותה. היא מיד מצאה חן בעיני. הייתי רגיל לנשים יפות, אבל היא היתה הרבה יותר יפה מהרגיל, פתאום לא היה לי אומץ. באותה תקופה כשדיברתי עם בחורות זה היה מעבר למסיכה של ה'רוק סטאר', למרות שלא הייתי רוק סטאר, סתם תפסתי מעצמי. אבל איתה לא הצלחתי לתפוס מעצמי, וזה פשוט הפריע לי לתפקד, אז ויתרתי מראש, גם כי הייתי בסוג של מערכת יחסים שכביכול היתה רצינית, ולא היה נראה לי מתאים להתחיל עם מישהי.
"אחרי חודשיים שבהם שרה ואני דיברנו בפייסבוק ממילא נפרדתי מהחברה ההיא, כי נדלקתי על שרה והבנתי שאם אני נדלק ככה על מישהי אחרת אני כנראה לא צריך להיות שם. הפרידה לא היתה בגלל שרה, כי מבחינתי היא בכלל לא היתה מעוניינת בי. בסך הכל דיברנו בפייסבוק והיא לא ממש עודדה אותי. רק הגיבה כשאני פניתי אליה, ואני באופן טבעי חסר ביטחון. המשכתי לדבר איתה גם כי היה לי כיף ורציתי לדבר איתה כי היא היתה מעניינת וגם, אמרתי לעצמי שעד שהיא תחליט להפסיק לדבר איתי, אני נשאר.
"רציתי להישאר בראש שלה, אז הערתי לה והגבתי לה, העברתי עליה ביקורת, ולמעשה חיכיתי שהיא תיתן איזה סימן. זה אולי נראה פאסיבי אבל זו היתה המתנה פעילה, כל הזמן ניסיתי לגרות אותה לפתח שיחה. מתישהו זה הצליח. אחרי שמונה חודשים, כשהיא פתחה איתי שיחה בפעם הבאה כבר הבנתי שאולי יש מצב, ואז ביקשתי את הטלפון. כבר בדייט הראשון הבנתי שיש בבחורה הזאת משהו שונה. היא היתה חכמה, וכחנית, לא הסכימה עם כל מה שאמרתי, ומאוד דעתנית. וכמובן שהיא היתה מדהימה חיצונית בעיני.
"כמו דפוק דחקתי את הדייט ההוא בין שתי חזרות, בשבת בצהריים. הלכנו לסרט, וכשחזרתי לחזרה השניה ושאלו אותי איך היה, אמרתי להם 'חבר'ה, זו תהיה אשתי מתישהו'".
היא:
"חברה שלי גררה אותי לאיזו הופעה במקום נידח באשדוד. כמעט לא הלכתי. זה 40 דקות נסיעה, כאילו, אבל החברה היתה ידידה טובה של הסולן. אז באתי. לפני ההופעה פגשנו את הידיד שלה, והנה ולידו עומד בחור חתיך וגבוה עם משקפי שמש. מיד נדלקתי עליו.
"אני מסתכלת עליו, הוא מסתכל עלי בחזרה, שנינו אוהבים את מה שאנחנו רואים. פתאום, משום מקום, הוא חייך אלי חיוך מתנשא ונכנס פנימה. גם ככה הוא עמד על מדרגה גבוהה, אז זה היה ממש מרגיז. היתה הופעה מאד כיפית, שבמהלכה המשכנו להסתכל אחד על השני. למחרת מצאתי אותו בפייסבוק וכתבתי לו הודעה. אמרתי לו שמאד נהניתי מההופעה, אבל השיחה לא כל כך זרמה, נראה לי כי אני פניתי אליו, וגברים לא ממש יודעים מה לעשות עם זה. בכל מקרה התעצבנתי ממש והחלטתי שאני לא מדברת איתו יותר מיוזמתי.
"אחרי כמה ימים הוא התחיל להגיב לי על כל מיני דברים בפייסבוק ולהזמין אותי להופעות שלהם, ואני רציתי לבוא אבל זה היה נראה כאילו הוא מזמין את כל הבנות בפייסבוק שלו, ויש לו ערימות, ואני רציתי שהוא יזמין אותי לדייט, לא להופעה. וככה משכנו שמונה חודשים. אני כבר נפרדתי מההוא שהייתי איתו, ועדיין דיברנו כל הזמן, וכלום. לא הזמין אותי לדייט. אחרי שמונה חודשים תפסה אותי החברה ההיא שלקחה אותי להופעה ושאלה אותי מה אני רוצה מרן, כי מסתבר שהוא שאל עלי, אז אמרתי לה האמת: שאני רוצה שהוא יזמין אותי לדייט.
"היא הציעה שאני אגיד לו את זה בפעם הבאה שנדבר, אבל לא רציתי. רציתי שזה יבוא ממנו. יזמתי איתו שיחה בפעם השניה מאז שנפגשנו, שזה היה הרבה, כי הרי נשבעתי שאני לא יוזמת אחרי הפעם הראשונה שלא הלכה טוב, ובסופה הוא שאל אותי מתי ניפגש. החלפנו טלפונים, ויצאנו לדייט צהריים, לסרט 'מלאכים ושדים'. הכי לא רומנטי שיש, כביכול. אבל היה מדהים. הוא הזמין את הכרטיסים לסרט מראש שזה היה נחמד ובגלל שאני לא אוכלת פופקורן, בהפסקה הוא הביא מלא חטיפים, מבחר שהיה מספיק לכל האולם. הוא טחן הכל לבד, אבל זו היתה מחווה מקסימה.
"בסוף הסרט התנשקנו, אחרי זה הלכנו לאכול, עוד המשכנו לדבר עד שהוא היה חייב ללכת. ביום ראשון שאחרי הדייט שלנו תפסו אותי על מהירות והייתי בטוחה שייקחו לי את הרישיון. לא יודעת איך הרגשתי נוח לעשות את זה בשלב הזה אבל התקשרתי אליו בשבע בבוקר בוכה והסטרית והוא אמר לי 'אל תדאגי, מקסימום אני אהיה הנהג שלך'. הפגישה הבאה היתה ביום חמישי, וכבר נשארנו לישון ביחד. ומאותו רגע לא נפרדנו לרגע".
הצעת הנישואין:
חודשים אחר כך רן עבר לגור אצלה, וארבעה חודשים אחר כך הוא היה במילואים, וכשהיא באה לבקר אותו הוא הציע לה נישואין. בלי טבעת אמנם, אבל לגמרי ברצינות. הוא גילה, לדבריו, שמימיו לא התגעגע ככה לאף אדם והוא "ממילא כבר יודע שזה זה", אבל בגלל שהיה חסר ביטחון הוא רצה לוודא שכשיציע, היא בטוח תגיד כן.
הצעת הנישואים הרשמית, עם הטבעת, לא איחרה להגיע כמה חודשים אחר כך, ושנה וחצי מתחילת הקשר הם התחתנו.
העתיד:
שרה ורן דמארי (היא הבטיחה שהיא משנה את השם מיד כשהם חוזרים מניו יורק אחרי החגים) נשואים כיום שנה וחצי, גרים במושב, מחכים שרן יסיים את התואר ("עוד איזה שנה") כדי שיוכלו להביא ילד לעולם, הם עדיין מתווכחים ומציקים אחד לשני, ולמרות שהדעתנות שלה כבר מעצבנת אותו לפעמים, הם מודים שהם אוהבים היום יותר מאי פעם.
>> מאוהבים? מתחתנים? כנסו ל"מתחתניםzap"
