לא מעט עבר על העולם מאז יוסדה תחרות היופי הראשונה בפירנצה שבאיטליה בשנת 1888. שתי מלחמות עולם, אינספור מלחמות אזרחים ומהפכה טכנולוגית אחת לא הצליחו לשנות את המסורת: אנחנו עדיין אוהבים לראות נשים יפות מתחרות זו בזו, אם כי לא בדיוק בדרכים שהתרגלנו לראות.

עושה רושם שהשעמום בהחלט פשה בעולמנו ובשנים האחרונות ניתן למצוא יותר ויותר מדינות שמארגנות תחרויות יופי אלטרנטיביות. לא עוד ביקיני ושלום עולמי אלא, ובכן, כל מה שיש כאן למטה. אה, ותעשו לנו טובה, אל תנסו את זה בבית.

מיס מוקש

הוי, מה כבר יש נו להגיד על התחרות הזו חוץ מאשר לצקצק. באנגולה, בזמן מלחמת האזרחים, הוטמנו מיליוני מוקשים שפצעו רבבות בני אדם, ובעיקר נשים שאיבדו את רגליהן. מפה אתם כבר יכולים לנחש לאן זה ממשיך.

מי שהרים את הכפפה הוא דווקא הנורווגי מורטן טראוויק, שבעת ביקור במדינה החליט להכריז על התחרות, בעיקר כדי להחזיר לנשים את הבטחון העצמי שאבד להן. וזה יפה, האמת, גם אם זה יצר תחרות ביזארית לחלוטין.

המנצחת בתחרות, שמתקיימת כבר שבע שנים ברציפות, זוכה בפרוטזה לרגל מתוצרת נורווגיה. נשבעים שזה אמיתי. לא נשבעים שהזוכה לא מעקמת פנים ושואלת "מה, אין איזה אוטו במקום".

מיס ערכים מוסריים

בתחרות הזו אין שלב ביקיני, אין שאלות על שלום עולמי וגם אין - והיי, יש אוכלוסיות שיסתכלו על זה כסוג של נחמה - את גיא זוארץ בתור מנחה. וגם זה משהו, בתור התחלה.

מיס ערכים מוסריים היא תחרות הנערכת בערב הסעודית (לא באמת חשבתם שנגיד קליפורניה, נכון?) וכל המתמודדות מכוסות בכל הגוף מלבד העיניים. המטרה היא למצוא "יופי פנימי", והמתמודדות נשלאות שאלות על המוסר שלהן, המשפחה והערכים הסוציאליים והחברתיים שלהן. אל תשאלו אותנו איך מכריעים מי זוכה, לנו באמת אין מושג.

הזוכה, אם נורא מעניין אתכם לדעת, זוכה בשעון יהלומים, חופשה במלזיה וגם בסכום העגול של 1333 דולרים במזומן. מעולם לא היה שווה יותר להיות מוסרי כמו בימים אלו.

מיס אטום

נו, שלא תגידו ששום דבר טוב לא יוצא מכל האטום הזה. הנה, כדי להעלות את קרנו במזרח אירופה (סיסמה שאפשר להשתמש בה: "לא רק קרינה וסרטן, אלא גם נשים יפות") הוחלט ב-2004 על תחרות "מיס אטום", ומאז המסורת נמשכת כבר שמונה שנים ברציפות.

רק למקרה שתהיתם לא מדובר בנפגעי אסון צ'רנוביל או משהו כזה, אלא בעובדות במפעלי האטום השונים ברוסיה, קזחסטן ואוקראינה המתחרות ביניהן על הזכות להיות היפה ביותר במפעלים. בשנה שעברה נרשמו לתחרות 340 מתמודדות מיותר מ-60 מפעלים, וההשתתפות מותרת לכל אחת, אבל רק בגילי 18-35.

התחרות, כמובן, נועדה להעלות את קרנם של מפעלי האטום באזורים הללו (אסון צ'רנוביל עשה להם קצת רע, בכל זאת) ונראה שזה עובד: בשנים האחרונות נרשמה עלייה של כ-17% במוסדות ובלימודים הקשורים למקצועות האטום.

וכן, אנחנו נורא רוצים להאמין שזה בגלל התחרות.

מיס אסירה

אנחנו לא יודעים כמה אנשים יקבלו בהבנה את המשפט "ואז, אחרי הרצח הכפול שלי, זכיתי בתואר מיס הכלא וחיי השתנו לנצח" אבל היי, זה לא מונע מהרבה נשים לנסות.

הקונספט, אם לא הבנתם, פשוט מאוד: את אסירה? את בפנים. התחרות הראשונה החלה בקולומביה, ומשם נדדה המסורת לריו דה ז'נרו, סאו פאולו, ניירובי ואפילו ליטא.

פרסים אין ממש - בכל זאת כלא - אם כי יש שמועות שהזוכה בסיביר מקבלת שחרור קצת יותר מוקדם. אין ספק, להיות יפה מעולם לא היה משתלם יותר כמו מאחורי הסורגים

מיס קלינגון

טוב, לא באמת חשבתם שלאסירים תהיה תחרות משלהם והגיקים ישארו בחוץ, נכון? נכון. אז קבלו - איך לא - את תחרות מיס קלינגון, ואל תגידו לנו שלא ראיתם את זה בא.

התחרות נערכה באטלנטה מדי שנה, וכל אחת בכל גיל יכולה להירשם כל עוד, היא כמובן, היא מגיעה מחופשת לאחת הקלינגוניות שהפציעו בסטאר טרק ומסרבים לעזוב אותנו גם ארבעים שנה אחרי.

המתמודדות נמדדות, כך על פי אתר התחרות, הן על האותנטיות והן על החן. כמו כן, כי אי אפשר בלי, יש שלב שאלות ותשובות המהווה "פקטור עיקרי בבחירת השופטים". המנצחת, כנראה, זוכה לא לחטוף מכות מהערסים שבחוץ.

מיס רגלי תרנגול הודו

לכאורה, אין שום דבר רע בחבורת בנות בבגדי ים. עם זאת, המארגנים של תחרות היופי "מיס רגלי תרנגול הודו" הנערכת מדי שנה בטקסס בחרו לבקש מהבנות לכסות את כל פלג גופן העליון, אולי כבר ניחשתם, בתמונה ענקית של תרנגול הודו.

את מי זה משרת? אנחנו לא יודעים. את מי זה מדליק? אנחנו לא יודעים. מי בא לצפות בתחרות כזו? אנחנו לא יודעים, אבל אם תעשו פליי תגלו שדווקא לא מעט אנשים.

אבל בטקסס מדובר במסורת, והבנות משקיעות אלפי דולרים על מנת לזכות בתואר הנכסף. למה? אנחנו לא ממש יודעים. אבל מדובר בטקסס, שם יש יותר כלי נשק מתחתונים, ככה שאין לנו שום כוונה לשאול.