קודם תחזירו לי את הדת

כדי לדבר על הדרת נשים באמת, צריך קודם כל להכיר את "עיקרון הצ'יוואווה".

צ'יוואווה הוא זן כלב פיצקל'ה קטן, אבל תוקפני. למה? כי הם קטנים נורא, והם חווים את עצמם כחלשים. תכל'ס, מסכנים. מסתובבים כל היום ומפחדים שידרכו עליהם. אז הם מרשים לעצמם לנבוח ולנשוך, כי מי שחווה עצמו חלש לא מאמין שהוא יכול לגרום נזק של ממש.

אם אתן לא רואות בזה מחמאה, סימן שלא קראתן נכון (צילום: מור יצחק)

אז אני מתנצלת שעד עכשיו לא התייחסתי ל"הדרת הנשים", אני פשוט תוהה: מה חדש? לא התרגלנו?

בואו נעמיד דברים על דיוקם. הדרת נשים זה לא חדש, וגם לא ייחודי לדתיים, למרות שממש קל לנו להאשים אותם. נכון, יש אצלם קיצוניים וחולי נפש. ואצל החילונים מה? שפויים? אינטיליגנטים? נשים מקבלות יחס שוויוני? הערכה? כבוד? בחייכם, נו.

הרי אם אישה רק מעזה להרים את הראש מיד חובטים בפדחתה בספר מתכונים.

הדרת נשים זה דבר שקורה כל יום, כמעט בכל אינטראקציה בין אישה לגבר, ואפילו בין אישה לאישה, מאז שאני זוכרת את עצמי, ונשיות היא כוח שמנסים להכניע אותו משחר הימים, בכל התרבויות.

הפחד מהכוח הזה שזור לכל אורך ההסטוריה, החל מיחסי הגבר-גיישה שהיו נהוגים בתאים משפחתיים משחר הימים, המשך בשריפת מכשפות, וכלה בקריעת פוסטרים, הפרדת נשים מגברים באוטובוסים ויריקות על ילדות בנות שמונה שלבושות "לא צנוע".

הנשיות היא כוח שמהווה איום על הממסד הפטריארכאלי מאז ומתמיד, והדרת נשים היא כל כך המאה ה-16 שזה לא ייאמן.

והקטע הכי מצחיק הוא שמכל המקומות, דווקא בטקסטים יהודיים יש סימוכין לכוח הזה.

גברים צריכים מצווה כדי לשטוף ידיים

למשל, כל דתי מלומד שתשאלו יגיד לכם שנשים ירדו לעולם הזה מתוקנות יותר מגברים, וזו הסיבה שמוטלות עליהן רק שלוש מצוות, ולא תרי"ג, כמו על גברים. לא סתם כל היום שלהם מרוצף מקיר לקיר ב"עשה" ו"אל תעשה".

אז הם אומרים "ברוך שלא עשני אישה". מה ברוך בזה כל כך? לא יכול להיות שהם כל כך נעלים אם הם צריכים מצווה שתגיד להם לשטוף ידיים אחרי שהם מחרבנים. ה"ברוך" הזה הוא פשוט המלצה עקרונית לא לקטר על שום דבר שאלוהים נותן.

כל הרעיון בדת הוא להגיד תודה לאלוהים ולסמוך עליו גם ברגעים הקשים והפחות מובנים. "ברוך שלא עשני אישה" = "תודה לך, אלוהים, על ההזדמנות שנתת לי לעבוד קשה ולהוכיח את מסירותי".

בנוסף, נשים מוגדרות כ"עזר כנגדו". מה זה אומר? שהסיבה שנשים נמצאות כאן היא כדי לעזור לגברים לעשות את התיקון שלהם. מאחר ונשים הן יצורים יחסית מתוקנים, להיות "עזר כנגדו" זו העבודה העיקרית שלהן בעולם. ומי עוזר למי? החלש לחזק? לא. החזק עוזר לחלש. תפקיד האישה על פי הדת הזה הוא לעזור לגבר שזיווגו לה, להיות לצידו, לתמוך בו, לתת לו קונטרה.

כשגבר מגיע לרב עם תלונה על אשתו, הרב יגיד לו דבר ראשון "שלום בית". קודם כל תעשה מה שאשתך רוצה, כי היא יודעת הכי טוב, ושלום בית זה הדבר הכי חשוב.

רק מי שמרגיש חלש, תוקף. בתמונה: צ'יוואווה, כן? (צילום: מור יצחק)

נשים דעתן גמישה, לא "קלה"

עוד משפט שתמיד משמש כ"הוכחה" לנחיתות האישה בדת (לאלה שמחפשים אותה) הוא "נשים, דעתן קלה". נהוג לחשוב שהמשמעות היא שנשים הן שטחיות, או שמוחן ההורמונלי לא מסוגל להחזיק מחשבה יותר מעשר שניות, לפני שהן חוזרות לדבר בכפייתיות על לקים וצבעי שיער.

משמעות המשפט פשוטה, והיא גם מתקשרת לעובדה שלגברים יש הרבה יותר חוקים. "דעתן קלה" אומר שבניגוד לגברים שהמוח שלהם עובד על חוקיות, על הקשרים לוגיים לינאריים, שכלתני יותר ורגשי פחות, דעתן של נשים "קלה" יותר, כלומר, גמישה יותר, מעגלית יותר, נוחה יותר להבנה של דברים שחוקי הטבע לא חלים עליהם, פתוחה יותר לספיגה של דברים חדשים וליישוב של סתירות לוגיות. זה הכל. עניין של הבדל, לא של נחיתות או עליונות.

זה לפחות מה שאני מבינה כשאני קוראת, ואני קוראת די הרבה. לא כי אני חייבת, אלא כי אני אוהבת. טקסטים של תפילות מרגיעים ומפייסים את הנפש, וככאלה, הדבר האחרון שאפשר להגיד עליהם הוא שיש בהם משהו כוחני או מפלה.

בכלל, אני חוששת שחלק גדול מהדתיים, בדיוק כמו חלק גדול מהחילוניים, פשוט לא מתעמקים בשום דבר מעבר לכותרות, ולכן חלקם הגדול לא מבין מה הוא קורא. להניח שאדם דתי הוא בהכרח גם אינטיליגנטי זו מן הסתם טעות. אחוז המטומטמים הוא אותו אחוז כמו בכל חתך אוכלוסיה.

משום מה אנחנו תמיד מופתעים נורא כשמישהו מהם עושה איזה מעשה טירוף, כאילו עצם העובדה שהוא לובש שחורים אמור להפוך אותו בהכרח לאדם מוסרי או טוב.

על ברכי הרב, באוטובוס, בחוטיני, בנידה

גם הסיפור שהתפרסם אצל נתן זהבי, בו טען מאזין אחד שראה מישהי עולה לאוטובוס, עם חוטיני, בנידה, ומתיישבת על כבוד הרב, כדי להחטיא אותו, לא גרם אצלי להפתעה עמוקה מדי.

מה שמעציב אותי במיוחד הוא שהאיש הזה וחבריו, האלפקות האנושיות, הופכים במחי לינק בפייסבוק למייצג של כל הציבור הדתי, ויותר גרוע, למייצג של היהדות, שהיא דבר מלא אהבת אדם ונטול פניות. אם מבינים אותה, כמובן.

ברוך שלא עשני אישה הוא משפט שגבר אומר בהכנעה מתוך השלמה עם חובותיו, ולא כי אישה זה משהו נחות או רע.

ההוכחה הניצחת נמצאת, אירונית, גם בטקסטים הדתיים, ואיפה אם לא במשפט הנגדי ל"ברוך שלא עשני אישה", באותה תפילה ובאותו מקום: "ברוך שעשני כרצונו". תגידו לי, "כרצונו" יכול להיות משהו נחות? רצונו- רצה, רוצה, מרוצה.

(כן טוקבקיסטים, אליכם אני מדברת)