ארזת לבד?

אי אפשר להתעלם מתקופה חורשת בשורות זו, הידועה גם בשם ראש השנה. מתבקש לכתוב על כך מצד אחד, אך מצד שני הכול די נדוש ורבים הלכו בדרך זו לפני.

אחרי לא מעט לבטים ומחקר מעמיק הגעתי למסקנה שלא בא לי להיות קלישאתי ולתת לכם טיפים כיצד להשתפר לקראת השנה החדשה. אני לא רוצה להיות יומרני ולומר לכם איך להיות טובים יותר, מסיבה פשוטה אחת: אין לי תשובות.

אני לא באמת יודע האם הפסקת העישון שלי תחזיק מעמד עוד כמה שנים ואפילו להפסיק לכסוס ציפורניים אני לא מצליח. אני בכלל חושב שכל כתבות הטיפים לחיים טובים יותר הם קונספירציה של כלי תקשורת המנסים למלא חלל ריק.

בעודי שובר ומנסה להפעיל את הקופסא שאני קורא לה ראש, פתאום הבנתי בין השורות שכמו שאין שום ביסוס לרשימה אמורפית של טיפים לחיים טובים יותר. אלא שיש ביסוס לרשימה על משהו שבאמת מציק לנו: המתנות לחג. וליתר דיוק, המתנות שאנחנו מקבלים מבני זוגנו ומבני המשפחה שאימצה אותנו, קרי חמותנו וכל השאר.

ככותב החוקר שאני, לא הסתפקתי בסיפורי שלי (ותאמינו לי, יש לי מספיק) וכמו כל מפיק סרטים דוקומנטריים יצאתי לשטח ובחנתי את קהל היעד. תוך שיחה מאירת עיניים עם חברה יקרה (שאני חושב שאך במקרה לא מאושפזת בימים אלו ממש), גיליתי שהמין האנושי הרבה יותר פסיכי ממה שהוא נראה.

ובכל זאת, הנה כמה דרכי התמודדות למתנות לא רצויות:

הממחזרים. קרן (שם בדוי): "חצי שנה אחרי שהתחלתי לצאת עם מי שעתיד היה להיות בעלי, הפציע הכוכב עם תיק ירקרק-חמאס וגופיה תואמת-קלנסוואה. מאמי שלי די הפליא אותי כשלא שאל איך קרה שהגופייה המהוללת נקרעה לגזרים במכונת הכביסה עוד לפני שהספקתי ללבוש אותה ולו פעם אחת ואיך קרה ששאר הכביסה יצאה ללא פגע? עם התיק היה לי קשה יותר. שש שנים חוויתי מלחמה פנימית קשה עד שבסוף החלטתי להפסיק עם ההכחשה ולתרום אותו בשקט בשקט לויצ"ו, ללא ידיעתו".

קרן לא לבד. מקרים אלו שכיחים ביותר, כאשר גם תרמת לסביבה וגם יצאת נשמה טובה. נתקלתי במקרה אקזוטי יותר כשחברה אחרת התוודתה כי שרשרת הפנינים שקבלה מהאקס האובססיבי נקלטה מיד בעיני סבתהּ שזיהתה את הפוטנציאל בתכשיט רב הערך.

היעד הסופי. חפצים רבים מוצאים עצמם מחליפים ידיים ללא סוף עד שהם מגיעים לאדם המוצא בהם ערך, גם אם זה הבן של השכנה של בת הדודה שבדיוק עבר לדירה חדשה. נשמע מוכר?. עובדה מעניינת מאוד היא שמשרדים רבים מורכבים מריהוט פנים וחוץ שמקורו במבצעים של "המשביר".

כן, זהו היעד הסופי. בית הקברות של הרכישות הלא מוצלחות. וזה מניסיון, שכן בוקר בהיר אחד (אחרי חג) נוכחתי לדעת כי סט הכוסות המגעיל שיש לי במשרד הגיע בעצם מחמותה של העובדת שלי וכי הסכו"ם הוא מתנה מהשכן שלה, ובעודי לועס שוקולד שאת תאריך התפוגה לקחתי כהמלצה, אותו הביא לי לקוח לחג אחר, קלטתי שעל מגבות המטבח רקום שמו של האקס של המזכירה. ואשתו.

ביטוח צד ג'. הכי קל זה להפיל את האשמה על מישהו, כי למה לשאת את האחריות, כשאפשר שלא? "שמתי את זה בערימת כלי המטבח, זו לא אשמתי שהמוביל חשב שזה מיועד לאשפה...", מתוודה ד', "את הסרביס הזה אין סיכוי שהייתי מוכנה לאכלס בדירה החדשה".

בעודה מתפתלת מספרת ד' איך היא נפתרה מהמתנה שקיבלה באמצעות תירוץ עלוב הקשור בטעות של מובילים. אין להתעלם מהעובדה שמעבר דירה היא הזדמנות פז אחת מיני רבות בהן ניתן להטיל את האשמה על כל מי שתבחר תוך שימוש בכאוס השורר כסיפור כיסוי. "אני פשוט נותן את זה לכלבה שלי, שהיא תחליט מה לעשות עם מתנת החג", מספר חבר קרוב.

לי זה שווה יותר. זהירות! עדות מזעזעת, מסמך אנושי קשה! "שלושה חודשים לאחר שהתחלנו לצאת", מספרת שירה (שם בדוי), "הוא כבר הבין שאני בעייתית בנושא המתנות. אז אמרתי לו 'אל תסתבך, תביא כסף' והוא הביא לי 900 שקל שמאוד נגעו לליבי".

שירה לא מתביישת לספר על צמיד שקבלה מאותו בחור שנה לאחר מכן, ממותג בשם שמתחרז עם מוצ'י, אותו מסרה להתכה למען בצע כסף (שאיתו, שימו לב, מימנה לעצמה ולבחור איתו עזבה את הקודם חופשה במלדיבים).

מסקנה: קנו תווים, באמא שלכם. קנו תלושי מתנה. קנו לי שטח על הירח, או לפחות תשתדלו לא לקנות לאנשים גרביים לחג. וגם אם כן, צרפו פתק החלפה.

אני מניח שמה שאני מנסה לומר הוא שיש חן במתנות והמחשבה שהשקעתם אף נוגעת ללב. ברגע שנפנים כי הסבתא והאחיין בן ה-13 לא חולקים את אותו הסטייט-אוף-מיינד, נוכל לגשר על הפערים. הפתרון יגיע ברגע שנחשוב מה הצד השני רוצה לקבל ולא מה אנו רוצים לתת.

אשתי יקירתי, הגובלינים ששרדו יישון בן שנתיים באחוריו הפוקעים של הרכב, מצאו מנוחת עולמים בפח צפרדע ירקרק סמוך לחוף הוילג' באילת. ואני מצטער שככה את צריכה לגלות את זה.

שנה טובה!