עומר: פעם היו לנו אתרי היכרויות. היום יש לנו פייסבוק. זאת אומרת, היום יש לנו פייסבוק ולך תנסה להתחיל עם מישהי, כי ישר יגידו עליך שאתה קריפ. בקיצור, להרגשתי הפסדנו מכל הכיוונים. גם אתרי ההיכרויות - שהיו מקום מצויין למצוא אהבה אמיתית בעיני - איבדו את הרלוונטיות שלהם, וגם בסוף, בעודך מנסה לעשות לייק למישהי, ישר תופסים אותך כסוטה מין.
קארין: ההבדל בין פייסבוק לאתרי היכרויות - שאני בהחלט מסכימה שהפכו להיות הדור הבא שלהם - הוא ששם זה היה לגיטימי לפנות לכל אחת, ויותר חשוב, לגיטימי לסרב לכל אחד. בפייסבוק יש איזו עירבוביה. חלק מהאנשים נמצאים שם כדי להעלות תמונות של הילדים, חלקם כדי לשחק ברידג' וחלק כדי לצוד ולהיות ניצודים. רובם, אגב, עושים הכל ביחד.
עומר: ברידג' תמיד עשה לי את זה. אבל איך יודעים?
קארין: טוב, השיטה הכי ברורה זה להיכנס לאינפו.
עומר: ואם כתוב לה סינגל בסטטוס עם נצנצים מסביב ואורות מהבהבים, תרגיש חופשי לשלוח הודעה? לא, כי יש כאלו בנות. בנים דווקא לא כל כך.
קארין: מניסיוני, גם מהקומפליקייטד יכולים לצאת דברים טובים לפעמים.
עומר: מה עושים כשהוא או היא לא סימנו מה הסטטוס שלהם?
קארין: לא מסומנים אומר, לדעתי, שזו לא הסיבה לפרופיל הפייסבוק שלך, אבל אתה פתוח להצעות. חלק מהזמן שהייתי במערכת יחסים לא הייתי מסומנת.
עומר: אבל היית במערכת יחסים.
קארין: אבל קלולקלת. בוא נגיד את זה ככה: ידעתי למה אני לא משנה.
קארין: אבל האינפו הוא כלום, הוא שום דבר. יותר מדי אנשים מגיעים למסקנות ממנו בלבד, וזו טעות. לכן אני מגיעה לעצה השנייה שלי: תעשו תחקיר לפני שאתם פונים.
עומר: כל פעם שאנחנו מדברים אני מתחיל לקבל את ההרגשה שפעם היה הרבה יותר פשוט להיות רווק. תעשו תחקיר, גם כן.
קארין: אתה צודק. פעם זה באמת היה הרבה יותר פשוט.
עומר: אז מה זה אומר לעשות תחקיר?
קארין: אפשר לפי הפוסטים של הבן אדם לדעת אם הוא נמצא בזוגיות או לא. תקראו קצת, תסתכלו באלבומים, תבינו מי הבן אדם. השורה באינפו לא אומרת שום דבר.
עומר: אחלה. בואי נגיד שהפעלנו צוות חוקרים חשאי, ואכן מדובר ברווק או ברווקה. האם זה בכלל לגיטימי לפנות אליהם ולשאול "היי, ראיתי אותך, בואי נעשה קפה?". כי אני חייב להגיד שחשבתי על זה פעם או פעמיים, אבל איכשהו אתה מפחד שהיא תחשוב "אויש נו, עוד קריפ".
קארין: בניגוד לאקלים השיוויוני שאנחנו רוצים ליצור פה, שבנות מתחילות עם בנים כמו שבנים מתחילים עם בנות, בפייסבוק, שהוא כאילו העולם החדש, התקבע איזה סדר מאוד ישן. לכן, ולמרות שאתה לא קריפ, כל הבנות בפייסבוק מופצצות בפניות. אז לשאלתך, זה טריקי. וכן, יש בנות שימצאו את זה כדבר מאוד חצוף.
עומר: האמת היא שאיתי התחילו כמה פעמים בפייסבוק, וזה היה מאוד מחמיא. אני מאוד בעד הודעות כאלה. אבל את לא הראשונה שפגשתי שחושבת שזה חצוף. נדמה לי שיש הבדלים בין בנים לבנות כשזה מגיע לפייסבוק.
קארין: כן, כי הצרה האמיתית היא שרוב הבנים ניגשים להודעה כזו בתודעת ה"אין לי מה להפסיד", ושולחים את אותה הודעה ל-200 בנות. רובם שולחים הודעות תפוצה ומצמצמים נזקים. לא לימדו אותך לחזר אחרי בחורה? ככה? בלי שתגיב לי לאיזה סטטוס לפחות? אתה חתיכת חרא, אין ספק.
עומר: מדברייך משתמע שיש דרך מועדפת וסודית להתחיל עם בנות.
קארין: נכון. יש דרך שהיא עדיפה עלי להתחיל עם בחורות בפייסבוק. לא שאני מתחילה עם בחורות בפייסבוק, כאילו. אבל אם הייתי מתחילה איתן, הייתי מגיעה לאנשהו.
עומר: חבל שאת לא מתחילה איתן. הייתה מחשבה נעימה לרגע.
קארין: גם לי, תאמין לי.
עומר: רגע לפני שאנחנו חושפים את שיטת קארין להתחלה עם בנות, יש דברים שהם נכונים לשני המינים. חוק ראשון: בלי הודעות סתומות. דוגמה להודעה סתומה: "מה המצב?".
קארין: או "מה קורהההההה!!!", או "יפיופהההההה!!!". בכלל, הימנעו מחזרות פונטיות. זו העצה הכי טובה שתקבלו בעשור הקרוב, תסמכו עלי.
עומר: אני בעד ישירות. כשמישהי שולחת לי הודעה נוסח "מה המצב?", אני לא יודע מה אני אמור לענות. "לא מכיר אותך, אבל בסדר?". כבר פנית אלי, אז בואי תגידי מה את רוצה. עם זאת, אני חייב להגיד שבעיני הפייסבוק גורם לאנשים להיות קצת יותר מדי ישירים. קיבלתי פעם הודעה שהנושא שלה היה "היי חמוד, רוצה מציצה?".
קארין: ו...
עומר: לא יודע. לא עשה לי חשק.
קארין: אה, לא? טוב.
עומר: לא, כשאת שולחת לי כאלה זה בסדר. אני מתכוון שזה לא עושה לי חשק מבנות שאינני מכיר.
קארין: אה, אוקיי. וגם: ברור שזה לא עשה לך את זה, אתה לא פרוצה. אם כי אני חייבת להודות, מהיכרותי עם בנים, שכל גבר נורמלי היה חושב שזה יום המזל שלו.
עומר: אני אתעלם מהערתך על הגברים הנורמליים ואגיד ככה: פייסבוק הוא כמו החיים האמיתיים. אם לא היית מעזה להציע לי מציצה באמצע פאב, אל תציעי לי אותה גם בפייסבוק. אם לא הייתם אומרים את זה לבחור או בחורה בחיים האמיתיים, אל תעשו את זה גם כאן.
קארין: אני לא ממש מסכימה איתך.
עומר: זה מפתיע אותי נורא, שתדעי לך.
קארין: שתוק ותקשיב. מצד אחד צריך להיות זהיר בפייסבוק כאילו מדובר באינטרקציה פנים אל פנים.
עומר: תרגום: "מותק, אהבתי את הציצים שלך באלבום תאילנד" אינם שורת פתיחה לגיטימית.
קארין: מצד שני, צריך לקחת הכל בערבון מוגבל. כאילו, אתה יודע, זה קשור בעיקר לעובדה שאתם לא נמצאים פנים אל פנים. אין שפת גוף, אין ריח, אין בושה. אז אני לא מציעה להציע מציצות, אבל אפשר לספר כל סיפור ולמכור כל קשקוש. זה יתרון עצום לתקשורת ראשונית. הרבה יותר לאנשים שמתביישים לתקשר בטקסטים, וזה מביא אותם הרבה יותר רחוק מאשר מפגש פנים מול פנים. לגיקים זה עשה רק טוב. והם בדרך כלל גם בחורים איכותיים, כך שזה עשה גם לנו טוב.
עומר: תזכירי לי להגיד לך את זה בפעם הבאה שאת מתחרפנת מול המחשב מבחור ששלח לך הודעה נוסח "רוצה זיון?".
קארין: הצרה היא, כמובן, שלא רק גיקים יש בפייסבוק.
עומר: נדמה לי ששאלת השאלות בפייסבוק היא השאלה שאתה לעולם לא יודע את התשובה עליה, והיא לא "מה צריך לעשות" אלא "האם זה בכלל לגיטימי".
קארין: תסביר.
עומר: עד כמה זה לגיטימי לראות מישהי או מישהו באלבום של אחד החברים הלא קרובים שלך ולפנות אליהם? כגבר ממוצע - בניגוד לאבחנה של קארין - אני יכול להגיד שאם עושים את זה בדרך חמודה ואפילו מקורית זה לא עושה שום דבר חוץ מלהחמיא לי בטירוף.
קארין: פה ההבדל הגדול. כי אותך אולי זה לא מעליב, אבל בוא נדבר רגע על כמה זה מעליב שבחור ראה תמונה של בחורה ורק על סמך זה פנה אליה. כמה רציני בחור כזה יכול להיות?
עומר: סליחה?! למה, כשמישהו רואה אותך בפאב הוא מתקשר למשרד הפנים ואומר להם "אני צריך את כל הפרטים על הבחורה הזאת, דחוף!". על סמך מה, בדיוק, נראה לך שמתחילים איתך?
קארין: בסדר, אבל אפילו לא טרח לקרוא איזה קומנט? סטטוס? משהו? כאילו, הפרופיל שלי כבר שם. ולשאלתך, אין הרבה הבדל בין זה לבין פאב. גם בפאב זה מגעיל. ובכל זאת, בפאב גם רואים ושומעים דברים. רואים שפת גוף, מדברים קצת לפני. יש תהליך התקרבות מסויים שבפייסבוק הוא פשוט לא קיים. אלא אם כן - וכאן אני מגיעה לשיטה שלי - יוצרים קשר.
עומר: מה זאת אומרת?
קארין: תיצור רושם ראשוני. תחזר קצת. לא ישר להציע קפה. תקשקש קצת, תציע חברות, תגיב לסטטוסים, תעשה איזה לייק או שניים. תבדוק אותה, תוודא שהיא שמה לב אליך. תחמיא לה על משהו מלבד התחת היפה שלה.
עומר: חייב להגיד שאותי, כגבר, זה היה מעצבן. מה את עושה לי לייק? או מציעה לי חברות? אנחנו מכירים? מה את רוצה? אם אני לא מכיר אותך, תגידי גלויות למה את פה. אחרת אני עוד אחשוד שבאת למכור לי משהו, והדרך לבלוק משם היא קצרה מאוד.
קארין: אני מבינה את הגישה שלך. הודעה נחמדה זה, ובכן, נחמד וגם תכל'ס זה הכי נכון, כי במילא אם תעשו קפה תיפגשו ותראו הכל ותדברו. אבל הפייסבוק אינו עולם אידיאלי, ובחורה תגיב טוב יותר לחיזור מושקע יותר. זה גם מראה שלא שלחת את אותה הודעה ברשימת תפוצה, אלא שאתה באמת בעניין.
עומר: הה. נקודה מעניינת. ולייק זה חיזור מושקע, כאילו?
קארין: אי אפשר באמת לעשות חיזור מושקע בפייסבוק, אבל תראה משהו. זה שיש לך גישה לתמונות ואופציה להציע ישר קפה לא אומר שחייבים לנצל אותה. בחורות הן עדיין בחורות. והן עדיין ישמחו לקבל תשומת לב טיפה מקיפה יותר. תתאים את סוג החיזור לפלטפורמה הזאת.
עומר: אז מה לעשות? לקרוא את הסטטוסים שלה ואז לשלוח הודעה? האם התייחסות תוכנית עדיפה מהתייחסות למראה?
קארין: לא. זה אותו דבר כמו את נראית חמודה. עדיין לא לקחת חלק בחיים הוירטואליים שלה. עדיין לא נפגשתם מעל דפי הפרופיל.
עומר: ג'יזס. ואחר כך אתן יושבות בבית ותוהות למה אתן לבד.
עומר: נו, אז מה אני צריך לעשות, להזמין אותה לשש-בש וירטואלי? לקחת אותה לטיול רומנטי בסים-פארם?
קארין: וואטאבר. כל אינטרקציה טובה יותר מכלום. גם לקנות ממנה ברווז בחווה זה חמוד. אולי אנחנו נואשות, אבל אנחנו עדיין רוצות שישקיעו בנו.
עומר: מוזר. עם בנים זה ממש הפוך. אם מישהי הייתה קונה ממני ברווז הייתי שואל את עצמי "מה הקטע שלה, זאתי?". הרי אנחנו לא מכירים. אז בואי תגידי מה את רוצה ונגמור עם זה.
קארין: זו, למשל, אינטרקציה לא מוצלחת אם היית מתחיל איתי.
עומר: נה, אני כבר שביתי את ליבך מזמן. אנחנו הדבר הכי קרוב שיש לזוג נשוי.
קארין: זה נכון. רק חשבון משותף חסר לנו. אם, כאילו, למישהו מאיתנו היה משהו בחשבון. אבל אני אגיד לך למה אני מתכוונת בלקחת חלק. אם תקרא את הפרופיל שלי, למשל, תגלה שיש לי חיות. אז אם, נניח, אתה אלרגי לחתולים, אל תפנה אלי. אתה מבין? אתה לא חייב לקנות ברווז - למרות שזו מחווה חמודה - רק לדעת עם מי אתה מדבר.
עומר: השאלה היא איפה עובר הגבול. כמה צריך לפלרטט עד שמותר לפנות?
קארין: זו שאלה טובה. אסור לדבר יותר מדי לפני שקובעים לצאת, כי אז קורים שני דברים: הראשון הוא שאתה הופך לסחבק. השני הוא שהדמיון מתחיל להשתולל ואז, ובכן, בום. הפגישה מתרסקת.
עומר: זה נכון גם לבנים. למרות שכאילו יש לנו את האשליה שהנה ראינו תמונות והכל, דייט מפייסבוק הוא עדיין, בסופו של דבר, בליינדייט.
קארין: אכן בליינדייט ואפילו טריקי יותר. כי בבליינדייט אתה יודע שאתה לא יודע כלום. כאן נדמה לך שאתה יודע איך היא נראית או שאת יודעת איך הוא נשמע או מתנסח ואתם לא. תזכרו שכמה שנדמה לכם שאתם יודעים, זו עדיין הפתעה.
עומר: עם כל זה, בשורה התחתונה אני חושב שפייסבוק זה אחד המקומות הטובים, אם לא הכי טוב, להתחיל עם אנשים. אני באמת ובתמים סבור שזו הדרך הכי הגיונית למצוא אהבה היום. ואם לא תתחילו הודעות ב"רוצה מציצה", יש מצב טוב שזה גם יקרה.
קארין: זו דרך לא פחות הגיונית מכל דרך אחרת, אני מסכימה.רק מה, תתנהגו כמו בני אדם. כי ההתייחסות של גברים לפייסבוק היא של סופר מלא בשרמוטות. וזה לא עובדת. כל הסוד הוא בגישה. אם הגישה מכובדת ויש לכם באמת רצון להכיר - פייסבוק הוא אולי המקום היחיד ששום דבר רע לא יכול לצאת מזה.
