עומר: בעיני, בתי קפה הם הפאטה מורגנה של אנשים שמנסים להשיג לעצמם דייט. כולם יושבים, כולם מיופיפים, חלקם אפילו שותים בירות, אבל איש לא בא לשם להזדיין. או בכלל כדי שיתחילו איתו, לצורך העניין. למעשה, אין דבר רחוק יותר מאשר שתי בחורות היושבות בפאב משתי בחרות היושבות בבית קפה. שתי בחורות בפאב זה רמז ברור לבנים שאומר: "היי, אנחנו רווקות, בוא ותתחיל איתנו". שתי בחורות בבית קפה זה רמז ברור לבנים שאומר: "הלו, חבוב, אתה מסתיר לי את המקיאטו".
קארין: סלח לי שאני מפריעה לך בנאום הקטן שלך, אבל אתה רציני? אולי אני לא דוגמה, אבל מה שאתה אומר כאן בעצם זה שהליכה לפאב היא מכוונת חיפושי גבר באופן עקרוני, אבל הליכה לבית קפה היא הליכה לבית קפה. מה שאתה לא יודע - ורוב הגברים לא יודעים, האמת - הוא שבית הקפה הוא מפלטן של המיואשות. למעשה, בניגוד לפאב, בחורות שתתחיל איתן בבית קפה הכי יודו לך שאתה מתחיל איתן. תאמין לי, בית קפה עם חברה זה הכי יאוש.
עומר: די! אז את בעצם אומרת שבית קפה הוא מפלטן של אלה שכבר נואשו מפאבים?
קארין: חושבתני. מעל גיל מסויים בחורה לא רוצה לתפוס מישהו בבר. זה נראה לה מוגזם. בחורות מעדיפות שיתחילו איתן באור יום, כששומעים מה מדברים ויש לגמרי מצב שהתחלות בבתי קפה יניבו הרבה יותר תוצאות. בתי קפה זה הלהיט הלא מוכר של עולם היחסים, אני אומרת לך.
עומר: את יודעת, בערוב ימי, כשהייתי צעיר, פוחז, מסוקס, נועז וגברי להחריד...
קארין: אתה מודע לעובדה שמעולם לא היו ימים כאלה, כן?
עומר: כן, אבל תני לזרום עם הקטע. בקיצור, בימים ההם, בתי קפה היו בעיקר המקום שלי להתחלות,אבל לרוב זה נחל כשלון חרוץ.
קארין: לא בטוח שזה בגלל הלוקיישן, בובי.
עומר: כן, חשבתי שתרמזי את זה. אבל אני מסרב להאמין שאני הייתי הבעיה. בתי קפה זה פשוט מקום שמאוד קשה להתחיל בו.
קארין: אולי התאורה הייתה בעייתית. אתה יודע, יש אנשים שאפלה מחמיאה להם.
עומר: אני חושב שאני מסוג האנשים שאלכוהול מחמיא להם. אבל ברצינות, יש משהו בבית קפה שהוא בלי הגנות ויוצר חוסר בטחון טבעי. יש אור יום מלא, היא שותה נטול דאבל אספרסו, מה שאומר שהיא מקסימום יותר עירנית לחסרונות שלך. סיטואציה בעייתית.
קארין: אז מה אתה אומר? שאתה צריך שהיא תהיה מסוממת ועיוורת כדי להתחיל איתה?
עומר: תשמעי, כל אחד והסיכויים שלו. אבל ברצינות, עושה רושם שבחורות פשוט מגיבות פחות טוב כשמתחילים איתן בבתי קפה. אני טועה?
קארין: אני חושבת שאתה טועה. כשמישהו מתחיל איתי במסיבה או בר הוא בדרך כלל יחטוף מרפק. באור יום יש דיבור, זה הרבה פחות מלחיץ. הפלישה למרחב האישי, שזה כאילו הדבר שהכי מרתיע בנים, היא הרבה פחות חמורה כשיש שולחן ביניכם.
עומר: בבתי קפה הייתי נוהג לשלוח פתקים. לא, כאילו, שהייתי יושב על בסיס קבוע והיה לי פתק מוכן שרק הייתי צריך להשלים את השם, אבל אני חושב שזה עבד לי פעם אחת מתוך חמש או שש פעמים שאני דולה מהזכרון. היית כאילו מצפה שזה יעבוד, אבל זה לא עובד.
קארין: יש את הקטע הזה, של לשלוח משקה בפאבים. אני חושבת שזה אפשרי ואפילו חמוד יותר גם בבית קפה. לשלוח סלט קיסר, למשל, זה אחד הטובים. קרה לי פעם. אשכרה קיבלתי סלט עם פתק. אמנם הבחור היה מכוער אש וכשהסתכלתי עליו נתקע לי הקיסר בוושט אבל עדיין, מחווה חמודה.
עומר: זו באמת שיטה חמודה.
קארין: כן, זה גם מאוד פשוט ובלי הרבה דיבורים. יש שליח בתשלום, קוראים לה מלצרית - או בשמה השני, "סליחה" - נותנים לה להעביר וגמרנו. אבל הכי טוב שתשלח משהו. אם היא הזמינה משקה, תזמין לה עוד אחד. קינוח זה תמיד מקסים. מעט מאוד בנות יכולות לעמוד בפני זה.
עומר: אפרופו לשלוח משקה, יש לי תיאוריה בכל הנוגע למשקאות שם.
קארין: שוט. בשביל זה אנחנו כאן. זה נותן לנו את הפאוזה המדעית שהמדור הזה כל כך צריך.
עומר: אני מאוד בעד להסתכל מה היא הזמינה כי אין מה לעשות, יש הבדל בין בחורה שהזמינה לעצמה שייק פסיפלורה לבין בחורה שהזמינה לעצמה הפוך נטול על בסיס מים וחלב דל שומן.
קארין: אני לא יודעת על מה אתה מדבר. אבל אני גם תמיד מזמינה רק מים מינרליים.
עומר: זה מדד ה"כמה אני מרגישה שמנה היום", ואני מרשה לעצמי להיות כה גועלי ומכליל בגלל שאני נופל בדיוק באותו מדד.
קארין: טוב, אתה תמיד מרגישה שמנה היום.
עומר: אבל זה בדיוק זה. מיטב מכרי, כולל את, יכולים להעיד שאני שותה אמריקנו עם חלב דל שומן וסוכרזית, ולא בגלל שזה נורא נורא טעים לי, כן? לכן זה קריטי לדעת מה היא הזמינה בבית קפה, כי זה אומר כמה היא מרגישה סקסית היום. היחס הוא הפוך, כמובן. יש לך הרבה יותר סיכוי לקבל טלפון ממנהכשהיא עם הפוך דל מאשר כשהיא עם עוגת גבינה בפה.
קארין: לא יודעת. יש ימים שאני מרגישה הכי מחורבן ודווקא אז יש לי תחושה שאין לי מה להפסיד, אז אני מתחרעת.
עומר: בסדר, נוסיף סייג לתיאוריה הזאת: אם היא נכנסת לבית הקפה ואומרת למלצר "שמע, תביא לי את כל הצד הימני של התפריט" תדע שכנראה זה לא היום להתחיל איתה.
קארין: עוד דרך טובה להתחיל בבית קפה היא לתת לה את השולחן שלך אם היא מחכה לשולחן. בכלל, ג'נטלמניות כל כך עושה לנו את זה. מחוות כאלה של רוחב לב הכי מורידות לנו הגנות. ובכלל לא דיברנו על הגישה הבסיסית: לבוא ולהגיד לה "היי, את מוצאת חן בעיני, אני אשמח לקבל את הטלפון שלך ולהזמין אותך לארוחת ערב במסעדה אמיתית".
עומר: אני חושב שהכי חשוב זה לא לנעוץ מבטים. לבוא, לא משנה עם איזה משפט, ולהגיד אותו. כל הניסיונות האלה ליענו מבטים מפתים זה נורא בפאב, אבל זה נורא פי כמה לאור יום בבית קפה. זה ממש נראה כמו ניתוח בלי הרדמה.
קארין: זה גם לא עובד. ואלא אם כן אתה בא ומתוודה על ההתחלה "אני יודע שאני נועץ בך מבטים כמו איזה פודל מסכן כבר שעה, אז תדעי לך שאני לא חניבעל לקטר, אני רק ממש רוצה להתחיל איתך ולא יודע איך".
עומר: אני לא יודע. כשאני הייתי מנסה לעשות עיניים הייתי נראה כמו בחור שמסתכל עלייך כי הוא רוצה לרצוח לך את כל המשפחה ולטגן אותה במחבת רותחת.
קארין: אל תרגיש רע, כולם נראים ככה. זה פשוט החוסר בטחון הזה שגורם לך לשבת ולפזול שם שעות במקום להיות גבר ולעשות משהו. באור יום זה פשוט נורא ואיום. אנחנו אוהבות גבר שיודע לבוא ולעשות משהו.
עומר: עכשיו שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן...
קארין: לשאלתך: כן, אתה גייז.
עומר: סתמי. מה אם, נניח, ראיתי אותך בבית קפה אבל התחלתי איתך בפייסבוק. קריפי או חמוד?
קארין: כאילו, ראיתי אותך היום בבית קפה ואז עקבתי אחרייך ברחוב עד ששמעתי מישהו אומר את השם שלך, או כשהלכת לשירותים חיטטתי בתיק שלך ולקחתי ממנו תעודת זהות והנה אני שולח לך הודעה פחדנית בפייסבוק?
עומר: כשאת מציגה את זה ככה זה באמת קצת פחות חמוד.
קארין: אם כבר היית לידי ולא היה לך אומץ לבוא זה אומר עליך משהו. אלא אם כן בדיוק הלכתי ולא היתה ברירה, כי אז זה מגניב.
עומר: בקיצור, לא לסבך את העניינים יותר מדי. ראית בחורה חמודה - גש אליה.
קארין: ותפנה לה את השולחן. ותביא קינוח. לא כזה מסובך, כשחושבים על זה.
