סוף סוף הוא כאן: גמר ליגת האלופות. עבורנו, חובבי הכדורגל, זה יום החג הכי גדול בשנה ובעצם מסיבת הסיום הגדולה של העונה. עבורכם, האנשים שלא מבינים בכדורגל, זה סוף סוף היום הזה שבו בן או בת הזוג שלכם יפסיקו לזרוק מונחים לא ברורים לאוויר וישתקו קצת, לפחות עד אוגוסט. ובינינו, רק בשביל זה שווה לבוא.
אז כמה חוקי בסיס, קודם כל. נתחיל מהקל אל הכבד: את ברצלונה מכנים "בארסה" (כמו באסה, רק עם ר' באמצע). למנצ'סטר יונייטד אתם יכולים לבחור את הכינוי בעצמכם. המהדרין הולכים על "יונייטד", השמרנים הולכים על "מנצ'סטר" והשרופים מתעקשים על "מאן-יו". בניגוד להרבה מקומות אחרים כאן אנחנו דווקא ממליצים לכם ללכת עם המהדרין. "יונייטד" זה מספיק טוב בשבילכם.
הלאה. בארסה בצבעי כחול-סגול, יונייטד באדום-לבן. השוערים זה אלה עם החולצות הורדות והצהובות הזרחניות שנראים כאילו אין להם שום טעם בלבוש. הם גם היחידים שמותר להם לגעת בידיים עם הכדור, אז תעשו טובה לכולנו ואל תצעקו "יד!" בכל פעם שהם נוגעים בו.
מטרת המשחק, כידוע, היא להבקיע גול. להבקיע. לא לקלוע, לא לזרוק. להבקיע גול. מי שמבקיעה יותר גולים - מנצחת. במקרה של תיקו (0:0, 1:1, או כל תוצאה אחרת שבה לכל קבוצה יש אותו מספר שערים) אחרי תשעים דקות, הולכים להארכה של חצי שעה. אם גם שם נשמר התיקו, כל קבוצה מקבלת חמש בעיטות עונשין מ-11 מטר, ואתם בדרך ללילה ארוך מאוד.
כשתשמעו צעקות "פאול" בסלון, דעו שזו בעצם המילה הלועזית לעבירה, ובניגוד לכדורסל, כאן זה הרבה יותר פשוט להבנה: בכל פעם שנדמה לכם שאתם רואים מהלך מהיאבקות ולא מכדורגל, זה פאול. בעיטות, דחיפות, נגיחות, בכדורגל הכל הולך. אם העבירה חמורה ישלוף השופט כרטיס צהוב (העובדה שזה לשיקול דעתו של השופט לא אומרת שכל אחד מיושבי הסלון לא יחשוב אחרת). אם השחקן ביצע עוד עבירה חמורה ישלוף השופט עוד כרטיס צהוב, מה שיגרור אוטומטית הרחקה בכרטיס אדום. אם העבירה חמורה במיוחד יכול השופט לשלוף כרטיס אדום ולהרחיק את השחקן באופן מיידי בלי כל הטקס הזה של הצהובים, אבל הרחקה ישירה היא עניין נדיר בגמר.
היינו מסבירים לכם גם מה זה נבדל, אבל אנחנו חוששים מקריסת מערכות אצלכם.
בקיצור, כפי שהבנתם, זה אולי לא מדע טילים, אבל אם זה המשחק הראשון בחייכם אין סיכוי שתתפסו את הכל בערב אחד. רוצים בכל זאת להרשים את בן הזוג? נו, איזה מזל שאנחנו כאן. קבלו כמה משפטים שיוציאו אתכם מביני עניין יותר מכל יושבי הסלון גם יחד. או, לפחות, לא יוציאו אתכם קלולסים לגמרי.
צ'אבי? האבי
המשפט: "דברו על צ'אבי ואינייסטה ורוני כמה שאתם רוצים, אבל בעיני המשחק הזה יקום וייפול על בוסקטס וצ'יצ'ריטו"
ייאמר אחרי: השיחה המקדימה לפני שריקת הפתיחה, בה יתקוטטו אוהדי שתי הקבוצות מי מהכוכבים שלהם יותר טוב. במקרה שאתם נמצאים בבית שבו יש רק אוהדים של קבוצה אחת, חכו לרגע שבו מישהו יעלה את אחד מהשמות האלה ויהלל אותו, ואז הכו בהם בתדהמה.
תגובת הנוכחים בחדר: קצת בהלם מזה שדווקא אתם מכירים את השמות האלה, ומבטים מעריכים לעבר בן או בת הזוג שהביא אתכם, כרוצים לומר: "שמע, יש לנו פה מבין עניין"
אז רגע, מה בעצם אמרתי: קודם כל, כדי שהקסם יצא מושלם, בואו נתרגל את השמות: צ'אבי עם ב' רפה, איני-יס-טה עם קמץ בט' ורוני עם שורוק, ממש כמו הצליל שאמורים להשמיע כשהוגים דאבל או באנגלית. כוכבי המשפט שלכם הם סרג'י בוסקטס (בוס כמו בוסה, קטס כמו המחזמר) וחאבייר (האבי) הרננדז המכונה צ'יצ'ריטו (צ'י-צ'א-רי-טו). הבנו? יופי.
בעוד שצ'אבי ואינייסטה הם הכוכבים הגדולים של ברצלונה (חוץ מהכוכב הבלתי מעורער, ליונל מסי, וגם אליו עוד נגיע) ו-ווין רוני הוא האיש של מנצ'סטר יונייטד, המשחק יקום וייפול על בוסקטס וצ'יצ'ריטו. בוסקטס הוא הקשר האחורי של ברצלונה, ולמעשה האיש שמחבר בין ההגנה להתקפה. היות שברצלונה מבוססת על התקפות מהירות ויעילות, בוסקטס הוא האיש שצריך להוציא אותן לפועל. כאילו שזה לא מספיק הוא גם צריך להיות האיש שיעצור את הקישור של מנצ'סטר יונייטד, ובקיצור, אנחנו מבינים שכבר הבנתם שאם הוא מגיע לא מפוקס אפשר לסגור את הבאסטה.
צ'יצ'ריטו הוא איש המפתח של מנצ'סטר. לא הרבה מעיזים להגיד את זה בקול רם, אבל מאז הגביע העולמי בשנה שעברה ווין רוני כבר לא נמצא באותו כושר משחק. לכן, ההתקפה תיפול על הכתפיים הצנומות של הצעיר המקסיקני, שהראה כושר הבקעה יוצא מהכלל העונה. הוא חד, הוא מהיר והוא יעשה המון צרות להגנה של ברצלונה. למעשה, השאלה כמה צרות בדיוק צ'צ'ריטו יכול לעשות היא זו שתכריע את גורל המשחק.
סאר למרותו
המשפט: "תשמעו, עם כל הכבוד למשחק, אני פה קודם כל בשביל אבידל ו-ואן דר סאר"
ייאמר אחרי: קצת אחרי שריקת הפתיחה, כשהנוכחים בסלון יתחילו לנתח מי מהשחקנים בכושר ומי פשוט לא הופיע למשק.
תגובת הנוכחים בחדר: יראת כבוד על הידע והאנושיות שהפגנתם במשפט אחד.
אז רגע, מה בעצם אמרתי: הפגנתם הרבה חמלה, שתדעו לכם. אם זה לא היינו אנחנו שלוחשים לכם באוזן מה להגיד, עוד היינו ממש גאים בכם. אריק אבידל (אריק כמו אריק ובנץ, לא כמו אריק ברמן, א-בי-דאל עם ב' דגושה) הוא המגן השמאלי של ברצלונה ואחד השחקנים האהובים בקבוצה. לפני כמה חודשים התגלה לו גידול ממאיר בכבד, והוא נאלץ להפסיק לשחק וללכת לניתוח בהול, שאחריו החלמה קשה. לא הרבה האמינו שזה יקרה, אבל אבידל חזר לשחק עוד העונה לקול תשואות האוהדים וגם השחקנים. מעבר לעובדה שהוא שחקן חשוב לקבוצה מדובר בסיפור אנושי יוצא מהכלל, וההופעה שלו בגמר, טובה או לא, היא מרגשת.
אדווין ואן דר סאר הוא השוער של מנצ'סטר יונייטד, שאחרי המשחק הזה יתלה את הנעליים, יוריד את הכפפות ויפרוש ממשחק פעיל עקב גילו. מדובר בשוער ענק עם אינסטינקים יוצאים מהכלל, שיוזכר בנשימה אחת עם הגדול מכולם במנצ'סטר, פיטר שמייכל הדני. לואן דר סאר הייתה קריירה מפוארת באיאקס ההולנדית וביונייטד, ותהיו בטוחים ששאר חבריו לקבוצה יעשו הכל כדי לעזור לו לפרוש בצורה הכי גדולה שאפשר. אתם, לעומת זאת, תחזו בהופעה האחרונה של פנומן ענק ואחד הגדולים ששהו בין הקורות, אז תדאגו להיות גם אלה שנותנים לו את הריספקט בסלון, אה?
ניפגש ב(מ)סיבוב
המשפט: "תגידו, נראה לכם שמסי יגיע למשחק הזה? כי לי נראה שפרגוסון ימצא דרך להעלים אותו"
ייאמר אחרי: כמה דקות אל תוך פתיחת המשחק (חשוב להגיד עד הדקה השמינית), כשמישהו מהנוכחים יתעצבן על פעולה של מסי שלא תלך כמו שצריך.
תגובת הנוכחים בחדר: פתחתם דיון סוער, אתם יכולים לשבת, להירגע ולא להוציא אפילו הגה אחד. את שלכם עשיתם.
אז רגע, מה בעצם אמרתי: ובכן, לחצתם על היבלת הכואבת ביותר של אוהדי ברצלונה: מסי ומשחקים גדולים באמת. זה לא שהוא לא הוכיח את כל מה שהוא היה צריך להוכיח בשנתיים האחרונות, אבל התדמית שלו, של שחקן שמככב רק במשחקים הלא חשובים, נשארה. השאלה הזו הייתה בוערת הרבה יותר לפני שנתיים, עת נפגשו הקבוצות בגמר, אבל מסי הוריד מעצמו הרבה לחץ כשכבש שער והוכיח, ובכן, שום דבר, יען כי כולנו יודעים שמדובר בשחקן ענק.
ובכל זאת, ההופעה הפושרת בגביע העולם בקיץ שעבר עדיין יושבת באחורי המוח של אוהדי ברצלונה, שתוהים בינם לבין עצמם האם הקוסם הארגנטינאי יואיל בטובו להפציע במלוא היכולת שלו, או ששוב נקבל ממנו משחק בינוני כשהקבוצה שלו באמת צריכה אותו.
מי שידאג שמסי לא ייתן הופעה יהיה סר אלכס פרגוסון (פ' רפה), המאמן האגדי של מנצ'סטר יונייטד ואולי המאמן הגדול ביותר בכל הזמנים. המדובר בשועל טקטי יוצא דופן, אשר מסוגל לגרום לקבוצתו לעשות כמעט כל דבר. אם יש פתרון לעצור את המסי, ובמיוחד אחרי הגמר ההוא ב-2009, היו סמוכים ובטוחים שפרגי (הכינוי של פרגסון) כבר מצא אותו.
הגנה עצמית
המשפט: "המשחק הזה יקום וייפול רק על דבר אחד: ההגנה של מנצ'סטר יונייטד"
ייאמר אחרי: ניסיון גישוש לא מוצלח של ברצלונה ליד השער, איפשהו באזור הדקה הרביעית-חמישית.
תגובת הנוכחים בחדר: הלם מעורב בהערכה. הם ידרשו מכם הסבר, כמובן, ואיזה מזל שזה בדיוק מה שיש לכם.
אז רגע, מה בעצם אמרתי: ברצלונה, איך נאמר, לוקחת בהליכה את הליגה שלה. למעט משחקים מול האוייבת המרה ריאל מדריד, בארסה מסיימת את רוב המשחקים שלה ברביעיות, חמישיות ושישיות שמובקעות לשער היריב.
זה לא יהיה המקרה עם מנצ'סטר יונייטד.
כקבוצה אנגלית טיפוסית, מורכבת מנ'צסטר משחקנים גבוהים ובעיקר - חסונים. בעוד שהליגה הספרדית מושתת על להטוטני כדור ומהירות, הליגה האנגלית מבוססת בעיקר על פיזיות. וההבדל הזה, לצערם של אוהדי ברצלונה, יכול להיות האקס פקטור במשחק הזה.
אם פרגוסון (זוכרים?) יצליח לעצור את אלבס (ב' רפה), לתסכל את דוד וייה ולבלום את צ'אבי ואינייסטה הגאונים אך הצנומים, יש לו סיכוי לא רע בכלל לנצח. לכם, לעומת זאת, יש סיכוי לכבוש את כל יושבי הסלון עם משפט אחד.
