אם צפיתם באנג'לינה ג'ולי - טוב, אולי צפיתם זו לא ההגדרה הנכונה. בואו נלך על בהיתם והשתדלתם שלא לרייר על עצמכם - מכסחת רובוטים ושאר אויבים ב"טומב ריידר" או ב"מר וגברת סמית'" ואחר כך העפתם מבט אל עבר האשה שאתכם וחשתם מאוכזבים אתם לא לבד. דפוקים, אבל לא לבד.
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת קליפורניה חושף כי גברים הצופים בנשים יפות וסקסיות המככבות בסרטי פעולה אלימים דוגמת אנג'לינה ג'ולי או אומה תורמן עלולים ללקות בתסמונת "מודל הסופר-וומן", שמאפייניו הם לא רק לצפות מבת הזוג שלך להיות יפה, זוהרת, סקסית ומושכת אלא גם לצפות ממנה לתפוס פיקוד ולשלוט בצורה מושלמת בשלוש אומניות לחימה לפחות אם, במקרה, יתפרץ איזה רובוט בין גאלקטי ויפר את השלווה כשאתם צופים בשידור חוזר של לונדון וקירשנבאום.
"התוצאות ברורות כשמש", אומר עורך המחקר, הפרופסור לתקשורת לרמי טיילור. "לארה קרופט ב'טומב ריידר' הורגת רובוט, רוצחת אנשים וגונבת אוצרות ועדיין, בסוף הסרט, נראית כמו אנג'לינה ג'ולי עם איפור. זה נהדר כשזה קורה בסרט, אבל כשאנחנו צופים בזה הציפיות הללו, מסתבר, יוצאות איתנו גם מחוץ לאולם הקולנוע אל החיים האמיתיים".
המחקר נערך על 65 תלמידות' ו-57 תלמידי קולג', ובמסגרתו ראו המשתתפים ארבעה קטעים מתוך סרטים. בראשון מפצחת ג'ולי גולגלות ב"טומב ריידר", ואילו בקטע שבא אחריו הקרין הפרופסור קטע רומנטי של ג'ולי מתוך הסרט "משחקים מהלב". מיד אחר כך הוקרנו שני קטעים של קתי בייטס (אתם מכירים אותה מ"טיטאניק" ומ"הכל אודות שמידט"). הראשון היה קטע רומנטי שלה מתוך "עגבניות ירוקות מטוגנות", ומיד אחר כך קטע אקשן מתוך "צבעי השלטון". לאחר מכן נשאלו המשתתפים על הציפיות שלהם מבני הזוג השני.
התוצאות, כפי שאומר הפרופסור, אכן ברורות. אחוז ניכר מהגברים שצפו בלארה קרופט ענו שהם רוצים וחושקים בסופר-וומן כמו קרופט. אם תשאלו אותנו יכול להיות שיש לזה קשר דק לעובדה שהיא דומה שתי טיפות מים לאנג'לינה ג'ולי, אבל היי, אנחנו לא פרופסורים. אלו שצפו בקתי בייטס, אגב, ענו כי הם מעדיפים שאישה לא תחזיק אקדח לעולם.
"האפקט הוא זמני, כמובן", מסביר פרופ' טיילור, "אבל היות והמדיה מציגה לנו שוב ושוב נשים יפות ואסרטיביות בסצינות אקשן, הזמני יכול להפוך לקבוע. הדבר עלול להוביל להפרעות אכילה וכן ערך עצמי נמוך ובעיות בטחון אצל נשים רבות". אה, ברור. כי עד עכשיו ג'ולי פשוט גרמה להמון נשים להרגיש מאוד בטוחות בעצמן.
"אם אני יכול לתת עצה אחת", סיכם הפרופסור, "זה לצרוך תקשורת וסרטים עם מידה בריאה של אחיזה במציאות".
