דייט ג'וב

אני בת 34, ואף פעם לא הייתי בדייט. זאת אומרת, יצאתי עם בחורים, כמובן, אבל דייט אמיתי? מעולם לא.

בדמיוני, דייט אמיתי הוא כזה המתנהל על פי מוסכמויות מסוימות, או סט של כללי התנהגות בסדר כרונולוגי. משהו בסגנון: בחור יוצר קשר עם בחורה (או ההפך), בחור מתקשר לבחורה (או ההפך) בדרכי התקשרות הנעים בין שיחת טלפון, הודעה דרך אתר, צ'ט, או יונת דואר תועה. הבחור והבחורה נפגשים לכוס קפה, ארוחה או שתיית שיכר לחימום האווירה. הבחורה שולפת את הארנק בתום הפגישה למרות שאין לה כוונה כלשהי לשלם. הבחור משלם על הבחורה.

ומה קורה אחר כך? (לא, כי אם הוא לא שילם אפשר לסגור את הבאסטה וללכת הביתה. למען הסר ספק: כל אחד להביתה שלו) לקראת סיום הדייט יש מערך נוסף של כללי התנהגות, הקובעים מתי ראוי להתנשק ומתי לא, מתי מקובל חברתית לשכב, וכמה זמן תמתין הבחורה ליד הסלולארי ותהיה בטוחה שאין לה קליטה (לעיתים באמת אין לה, אבל לאו דווקא מדובר בקליטה סלולארית).

אם נוסיף חטא על פשע, לא רק שלא יצאתי לדייטים, אלא שמעולם לא נרשמתי לאתר הכרויות, מעולם לא קראתי טור על יחסים, דייטים וזוגיות, ובכל זאת, תמיד הייתי בזוגיות. עד לפני חצי שנה, כלומר. ואז כל הבלגן בחיי התחיל.

סחיטה אמנותית

עד לפני חצי שנה השתייכתי לסוג הבחורות שאנחנו אוהבות לשנוא, קרי הבחורה שתמיד נמצאת בזוגיות. כן, אל תיתממי, גם לך יש בובת וודו קטנה בדמותי לשעבר ובה את נועצת סיכות לפני השינה ושואלת את עצמך "למה היא? למה לא אני?".

אם נקפוץ רגע ישר לסוף, אשלוף סיכה מהכתף ואספר לכם שקארמה היא חתיכת כלבה נקמנית. אחרי 15 שנים של מערכות יחסים אינטנסיביות, גם אני מצאתי את עצמי יושבת כתף אל כתף עם חברותי הרווקות המרירות, בעודנו חולטות מרווה ולואיזה, בוזקות פנימה וודקה לשיפור המרגש וחולקות חוויות מהחיים בתור סינגלס ותסכולים לרוב. אחרי שש מערכות יחסים שאורכן נע בין שנה לארבע שנים, ואחרי אהבה ענקית אחת שהובילה אותי ללונה פארק רגשי ולגירושין שערורייתיים וכואבים, מצאתי את עצמי רווקה (בעצם, גרושה) בפעם הראשונה בחיי.

אולי אני לא אמורה להתלונן על כך שליבי נשבר בפעם הראשונה בגיל מאוחר, או על כך שמעולם לא הייתי בדייט כי זוגיות זה משהו ש"קרה" לי. סימנתי בחור שרציתי, ומאותו רגע היינו בזוגיות של שנים. אבל מותר לי להתלונן על כך שמעולם לא למדתי לקיים מערכת יחסים עם האדם החשוב ביותר: אני עצמי. ויתרה מכך: מעולם לא רכשתי כלים שיכינו אותי לעולם הדייטינג, שהוא – כך למדתי מאז על בשרי - מהנה כמו שחיה לילית בבריכה שורצת דגי פיראנה.

אז מי את ביאץ', ומה את בכלל יודעת על דייטינג ובחורים? ובכן, אני יודעת הכל, אבל לא יודעת דבר. כל מה שראיתי כאקסיומה מוחלטת בנושאי זוגיות התנפץ לי בפנים. אז הנני, סוג של ילדה בבגד ים שלם, שזרקו אותה למים העמוקים ללא מצופים. "שחי", קוראות לעברי החברות, ספק בעידוד, ספק בשמחה לאיד. ואני נאבקת, משפריצה מים לכל עבר, ולומדת אט אט לשחות בפעם הראשונה. את מה שאתן כבר שכחתן על דייטינג אני רק עתה לומדת, ומוכנה לעבור את המקצה האולימפי כולו כדי לספר לכן עליו בתמימות של בת 4, ופיכחון של בת 34.

בחצי שנה של רווקות הספקתי לעשות אינספור טעויות, לצאת עם הבחורים הלא נכונים, להגיד את הדברים שלא אמורים להגיד, להיפגע אבל גם לפגוע, לבכות אבל בעיקר לצחוק. המשימה שהטלתי על עצמי היא להבין את עולם הדייטינג, וכבחורה יסודית לקחתי אותה במלוא הרצינות, בפול גז ומבלי לקחת שבויים בדרך, אם כי יתכן שקשרתי מספר בחורים בדרך, ונקשרתי לחלקם. היום אני מפוכחת יותר, חכמה יותר, ובקיאה יותר בנבכי עולם הרווקות. אגב, בדיוק קיבלתי סמס "ערה". לענות?