שיגרה או לא שיגרה? זאת השאלה
אפשר להאשים את החיים, בכך שהם שגורמים לשיגרה להשתנות ממצב מבורך למצב מקולל, שהם שמעלים בשיגרה הנעימה והריחנית עובש, שהופך אותה למסריחה ובלתי ניתנת לעיכול. אלא, שהאופי האנושי הוא שככל הנראה אחראי לדינמיקה הזו. האופי האנושי הוא שעובר מהתרגשות לשעמום, מסקרנות לפיהוק, מתשוקה ליותר לאמירת "די".כנראה זה מה שעומד מאחורי התלונה השגורה, ש"למרות שיש אהבה, הפרפרים בבטן נעלמו". זוג מנחים למציאת זוגיות כותבים על כך, ש"כשאנשים נמצאים בשלב החיפוש פעמים רבות הם דווקא מייחלים לשיגרה, הצופנת בחובה הבטחה לנעימות נינוחה: 'תני לי עכשיו את החיים המשעממים, שהחברות הנשואות שלי מקטרות עליהם: לחזור כל יום הביתה לכביסה, בישול וילדים. אני מבטיחה שלא אשכח אף פעם כמה רציתי להיות כבר בשלב הזה, מבטיחה שזה לא ישעמם לי לעולם'. אבל למרות ההבטחה, כשנמצאים כבר בזוגיות יציבה, לפעמים נאבקים לא למות משעמום בתוכה. השבוע מקבל צורה קבועה על ידי טקסים, נהלים ונורמות שמתקבעים לאט או אפילו מהר. ככל שעובר הזמן, כל אחד יכול עוד לפני שהיא התחילה לדבר, לדעת בדיוק מה בת הזוג תענה לו ואיך תגיב, עד שמרגישים שנעשה מיותר לשוחח" (יעל דורון וגילי בר)
לשבור שיגרה?
מה בדבר האפשרות "לשבור שיגרה?" כשהשיגרה הפכה לקללה, האופי האנושי מתמרד נגדה ומבקש לשבור שיגרה. ומה אז? הרי ברור לכל מי שעיניו בראשו, שאחרי שבירת השיגרה תבוא שיגרה חדשה. ומה אז, שוב לשבור שיגרה? ושוב? וחוזר חלילה? "סביר להניח שהשיגרה כירסמה כבר קודם", מספרת אישה בת 37, שיודעת לסמן את הרגע שבו הנישואים שלה נגמרו והובילו אותה לשבירת המסגרת המשפחתית. "הצורך שלי לפרוץ גבולות, לצאת, לעשן, להזדיין, שהיה מודחק הרבה שנים, הלך וגבר בזמן שרצתי מהעבודה לגן, לטיפת חלב, לג'ימבורי הקרוב, וניסיתי לנהל שיחות משמימות עם אמהות עייפות, שחלקן שכחו מזמן שפעם הן היו עצמן, לפני ששקעו לחלוטין באימהות." ("זוהרה אלפסיה").
מהי השיגרה המתאימה לי? (צילום: shutterstock)
חזרה לשיגרה
על מנת להתמודד עם שיגרה בחשיבה יצירתית, אפשר לא לבחור בכיוון של "לשבור שיגרה", אלא בביטוי: "חזרה לשיגרה" ולנסות להשיבה על כנה. כמו בחזרה לבית הספר אחרי החופש הגדול והחגים או חזרה להתנהלות רגילה אחרי מלחמה וחזרה לתפקוד אחרי תאונה, מחלה או מקרה של מוות במשפחה. חזרה לשיגרה היא נסיון להשיב את הגלגל לאחור, לקדמותו, למצב העניינים שלפני ההפרעה הגדולה בשיגרה, אם כי באופן הקשוב לנסיבות החיים החדשות.בבלוג "במסע שלי בדרך להחלמה", כותבת מי שמתמודדת עם מחלת הסרטן: "עונת החגים היתה כאן והלכה לה, ועכשיו זו תקופת הכניסה ל'שיגרה'...אני מוצאת את עצמי מתקשה להגדיר מהי השיגרה שלי. בתקופה האחרונה נראה, שאני יכולה לענות לשאלה 'מה שלומך' בצורה ברורה רק בהתייחסות לעכשיו המיידי ביותר. המצב משתנה כל יום, ולעיתים אפילו ברמת השעות. המשמעות של זה שקשה לקבוע דברים מראש והתוכניות שלי ליום עשויות להשתנות או להתבטל ברגע האחרון. בימים אחרים אני מוצאת את עצמי בבית עובדת מול המחשב למרות שאני מרגישה עם הרבה כוח ורצון לצאת החוצה ולנצל את זה. נדמה לי שאני צריכה להגדיר מחדש מהי שיגרה בשבילי ומה אני מעוניינת שיהיה בה; נדמה לי שאני צריכה להגדיר מחדש ציפיות לגבי מה אני יכולה ולא יכולה, וצריכה להמציא מחדש את שיטת ההתמודדות הטובה ביותר בשבילי". (רוני פרדו).
שיגרה: חיים לפי מידה
בוודאי שאין הכרח לחלות בסרטן, כדי ליישם בהצלחה את החוכמה שבהתמודדות עם שיגרה רעה. אלא שפעמים רבות אנו נדרשים למצבים קיצוניים כדי לחולל שינויים בחיינו. מציאות אזעקת "צבע אדום" שוברת שיגרה, מנערת את היום יום, מוציאה באחת משיגרת חיים. מציאות זו מעידה, שדווקא חזרה לשיגרה ולא שבירתה עשויה להתגלות ככיוון הנכון להתמודדות עם שיגרה. אין פה מהפכות גדולות, אלא רק שינוי במיקוד, בפוקוס. החשיבה על חזרה לשיגרה מתוך מצוקת השיגרה גורסת, שכשהשיגרה קשה, כדאי לבחור בשיגרה חדשה, לבחור לעצב את החיים מתוך הקיים ובהתחשב בו. החזרה לשיגרה מציעה תהליך בניה עדין, קשוב לנסיבות ולמצב העניינים. כעת נותר לשאול: מהי שיגרה בשבילי? כיצד אפתיע את עצמי ואחזור לשיגרה באופן יצירתי?
צידה לדרך:
"ומי אומר שהשיגרה היא רעה אם את נותנת לי כזאת אהבה מה שחשוב שאת איתי כאן עכשיו שיגרה"
(שיגרה/משה פרץ)
ד"ר תמי אילת-יגורי, דיקאן הסטודנטים וראש המרכז ללימודים מתקדמים במכללה האקדמית לחברה ואמנויות, מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
לאתר מהות החיים
