מתחילים שוב - מהסוף
וודי אלן כתב שיכול היה להיות טוב יותר אם היה מתחיל את החיים כשהמוות כבר מאחוריו, מתעורר בבית זקנים ומרגיש טוב יותר מיום ליום, נעשה צעיר ובריא יותר כל ערב, עובד ארבעים שנה ואז מבלה במסיבות כל לילה, הולך לבית הספר, לגן, משחק כל היום, חוזר לרחם לתשעה חודשים ומסיים בעונג רב.
וודי אלן פוחד מהמוות ומבקש למצוא דרך שלא לפגוש בו. אלא שגם ברעיון הזה יש מוות, מצב שבו האדם לא קיים עוד. זאת אומרת שגם אם הופכים את קערת החיים על פיה, לא נפטרים מהמוות. ואם אי אפשר להשתחרר מהמוות, נשאר להתמקד בחיים. בחיים עצמם. פגשתי סטודנטית שלי, צעירה מבריקה, שסיפרה לי בעיניים בורקות מהתרגשות שעברה לגור עם החבר בדירה משותפת, ואחרי דקה בעיניים דומעות, סיפרה שאביה גוסס מסרטן בלבלב ושימיו ספורים. "קורה לי הדבר הכי משמח בחיים יחד עם הדבר הכי עצוב בחיים" – היא אמרה. "והבנת שאלו הם החיים?" – שאלתי אותה. "לא", היא ענתה, "אבל הבנתי שהחיים זה לא מה שרציתי שיהיו". איזה טעם זה משאיר בפה? מר-מתוק, הדבש והעוקץ. זהו על פי רוב טעם החיים וזה אמור להיות גם הטעם של משמעות חיים. מי שמציג את משמעות חייו בדבש: מהצלחה להצלחה, כמו גם מי שמציג את משמעות חייו במרירות העוקץ: מכשלון לכשלון – שניהם לא מציגים משמעות חיים מהימנה ומאוזנת. משמעות חיים לא יכולה להיות רק סיפור טוב או רק רע. החיים אינם כאלה ומשמעותם לא יכולה להיות כזו. כמה זמן לוקח להפנים את הבו זמניות של הרע והטוב בחיינו? אולי כל החיים... נכון שיש בחיים תקופות טובות יותר או פחות. אלא שהכל זמני. כך מסביר מורה הזן החכם לתלמידו שמתלונן על קושי, כשהוא מרגיע אותו שזה יעבור. וכשבא התלמיד בשמחה לבשר למורה שהמצב הסתדר ושהוא מרוצה, מבטיח לו המורה: גם זה יעבור.להתבונן בעבר במבט אל העתיד
ג'ון לנון שר "החיים זה מה שקורה לך כשאתה עסוק בתכנון תכניות אחרות". אולי יותר מדויק לומר שהחיים זה מה שקורה בזמן שאתה מצפה שיהיה יותר קל, או פחות קשה.
התחלה של שנה חדשה מזמינה חשבון נפש ותקווה לעתיד. שילוב זה של התבוננות ביקורתית בעבר ונשיאת המבט אל עבר מטרות ושאיפות הוא מהלך שעוסק במשמעות חיים. מבין כל הניסוחים וההגדרות של משמעות חיים אני הכי מחוברת לזו שגורסת שמשמעות חיים היא למידה. כלומר שהביטוי של משמעות חיים יהיה בהסבר של מה למדתי ואיך הגעתי להבנה, להפנמה ולשינוי? ההנאה של המשמעות תתמקד בלימוד, בהבנה הולכת וגדלה שבזיהוי בין מה שביכולתי לשנות ובין מה שעלי לקבל כנתון. היכולת האלוהית בבריאת העולם להתבונן במעשים ולראות "כי טוב", היא השראה ואתגר עבור בני אדם: להתבונן בלימוד ולהודות על השיעורים. הטעם המר-מתוק הוא זה שניתן לומר עליו "כי טוב".
החיים: הם מה שהם
ומה בדבר האפשרות להתחיל כשהמוות מאחור, להרגיש צעירים יותר עם כל יום שעובר? הסרט המיוחד: "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" מראה גם הוא שזו אך ורק בדיחה, לא יותר. למה? בגלל אופי הקיום, בגלל האובדנים, בגלל ההכרח להסתגל למצבים מורכבים, בגלל שינויים שנכפים עלינו, בגלל חוסר האונים. זו בדיחה, בגלל שהחיים הם מה שהם, ואנחנו אמורים להתאים את עצמנו אליהם ולא להיפך. לא שלא נחתור לשפר, להאריך תוחלת חיים, להלחם במחלות, לרדוף צדק. אך לכל פתרון שנביא יהיו מחירים, ובאופן עקרוני החיים ישארו מה שהם. שתהיה לכולנו שנה טובה, שנראה ברכה במעשינו ושנדע לומר עליהם "כי טוב".
ד"ר תמי אילת-יגורי, דיקאן הסטודנטים וראש המרכז ללימודים מתקדמים במכללה האקדמית לחברה ואמנויות, מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
צידה לדרך:
חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד.
(ויקטור פרנקל, מתוך הספר "האדם מחפש משמעות")
לאתר מהות החיים
