לפני 75 שנים קרה דבר נפלא: סופר עלום שם כתב ואייר ספר בשם "רחוב תות סיפור לא פשוט" על ילד בעל דמיון פורה, שמגלה שבעולם המאוכלס באנשים שמחשבתם מקובעת, לא תמיד פשוט לחלוק את הנסים והנפלאות שפורחים בראשו הקודח. הסופר עבר בין 27 הוצאות לאור וכולן דחו את הספר וגם אותו. אפשר רק לנחש שהילד מהספר "רחוב תות סיפור לא פשוט", היה הסופר עצמו. אנחנו מכירים אותו בתור "דוקטור סוס" ונהנים עד עצם היום הזה מהדמיון חסר הגבולות שבו הוא התברך.
למרבה המזל, לד"ר סוס, היה חבר שהתמנה באותם ימים לעורך ספרי ילדים בהוצאה גדולה. הוא התאהב בילד מרחוב תות והספר יצא לאור. בהמשך זכינו להכיר את "המלך צב-צב", את "הפיל הורטון", את "הלורקס", את "חתול תעלול" ורבים אחרים.
זויס (Seuss) היה שמו האמצעי של תאודור גייזל, שכלל לא היה דוקטור. הוא הוסיף את התואר לשם הספרותי שלו כמחווה לאביו שחלם שבנו יהיה מלומד. התרגומים הראשונים של ספריו לעברית נעשו בידי לאה גולדברג, אך הייתה זאת המתרגמת לאה נאור שקראה לו סוס. למה סוס? כי המילה דומה לדרך שבה מבטאים את השם באנגלית, התוצאה משעשעת וככה הדוקטור-לא-דוקטור בטח היה רוצה.
מחווה לד"ר סוס בפסטיבל ברנינג-מן בנוואדה:
הימנון לילדות הניצחית
מה הפך את הסוס לסופר ילדים כה כובש לבבות – גם של קטנים וגם של גדולים? אולי ההומור, השנינות, הדמיון החופשי באמת, האיורים והדמויות הלא קלישאתיות ובעיקר, לפחות בעיניי, העובדה שהוא מתייחס לילדים בכבוד ומדבר איתם בגובה העיניים. לגייזל עצמו לא היו ילדים משלו – מרעייתו הראשונה הוא התאלמן ולרעייתו השנייה היו שני ילדים שהוא גידל באהבה. אבל הוא היה הילד של עצמו. סוס מעולם לא איבד את הניצוץ הילדותי, הסקרן, השמח, זה שלא מתבייש להמציא, לחלום ולחשוב מחוץ לקופסה פשוט כי אין קופסה.
אל תתנו להומור הסוסי ולרוח השטות שמרחפת בין הדפים להטעות אתכם. מבעד לנונסנס ומאחורי איורי הדמויות העגלגלות-מדובללות עומד יוצר רציני. הוא התייחס בכובד ראש לספרי הילדים שיצאו תחת ידיו והקדיש תקופות ארוכות לכתיבתו של כל אחד מהם. בין היתר הקפיד על מקצב שירה נוקשה שעשה חיים לא קלים למתרגמיו לעברית, שחוץ מנאור נמנות עליהם אבירמה גולן, לאה גולדברג (אצלה עדיין נקרא דוקטור זויס) ואחרים.
שאלתי את לאה נאור, שתרגמה את מרבית ספריו לעברית, מה סוד הקסם של דוקטור סוס? "את סוד הקסם של דוקטור סוס אני מנסה לפענח כבר הרבה זמן," היא עונה. "וזה נשאר סוד. אולי בכך טמון הקסם."
נאור כותבת באתר שלה על האתגר שבתרגום ספריו של סוס: "איך מעבירים משפה לשפה ומתרבות לתרבות את המילים ביחד עם המוסיקה, לא מוותרים על אף קריצה שובבה שברקע, על אף טיפה מן ההומור החכם המתחבא מאחורי כל שורה בסיפור? מה עושים עם החיות שנבחרו רק בגלל קלות החריזה של שמותיהן באנגלית? איך מבצעים את הריקוד הווירטואוזי הזה ברגליים קשורות?" חתול תעלול לדוגמה, הוא במקור cat in the hat.
אהבת אדם באשר הוא אדם
גם כאדם אימץ הדוקטור לא-דוקטור את הערכים להם הטיף בספריו. כשהתחיל את דרכו כסופר ילדים לפני 75 שנים הגזענות הרימה ראש ומלחמת העולם השנייה עמדה בפתח. הוא התנגד לנאציזם, לפשיזם ולגזענות כלפי יהודים ושחורים בארצות הברית והתגאה בעמדותיו הליברליות והדמוקרטיות. גייזל לא הסתיר את דעותיו ולא הניח לשיקולים פופולריים או מסחריים להנחות את כתיבתו.
דוקטור סוס הזכיר לעיתים קרובות לקוראיו שאי אפשר לכופף את האמת הפנימית של אף אחד. בספר "500 הכובעים של ברתולומאו קאבינס", שלא תורגם לעברית, היתום ברתולומאו מסיר פעם אחר פעם את כובעו בפני המלך העריץ כי כך מחייב החוק, אך בכל פעם מחדש צומח תחת הכובע שהוסר כובע חדש ופלאי. את המלך צב-צב, האכול שיכרון כוח והאדרה עצמית, כולנו מכירים:
"זה שלי," הוא קרא.
"אני מלך גיבור ומולך על פרה, על עז וחמור,
כן, שלי כל דבר שאראנו ממול
אני מלך הבית, מלך גן וחתול!
אני צב-צב המלך, אני רם ונישא
מלכותי משתרעת כמעט על פרסה!"
כך ישב מן הבוקר עד שעת צהריים
ואמר: "אני מלך החוף והמים,
אני מלך גדול!" אך מלב הברכה
לפתע עלתה אל אוזניו אנחה.
"מי זה שם?" והמלך השפיל עיניו
וירא צב קטן מחלקי המושב...
(תרגום: לאה גולדברג)
את המלך צב-צב הפיל בסופו של דבר ממרום מושבו גרעפץ של צב, אותו צב קטן שלא התרשם משיגעון הגדלות והכוחניות של הרודן.
"המלחמה האיומה על החמאה", אחד מספריו המוערכים ביותר של סוס, נחשב ליצירה המבקרת את מירוץ החימוש, אך למעשה מלגלגת על שנאת חינם ומראה עד כמה מגוחך להשקיע כל כך הרבה מאמצים, משאבים וכוחות במלחמות שהן תוצר של שנאה על לא כלום. היוקים והפוקים עוינים זה את זה פשוט כי אלה מורחים את החמאה על צידו העליון של הלחם, ואילו אלה מורחים אותה על צידו התחתון:
וסבא אמר:
"אתה לא תאמין!
הפוקים עושים שם דברים איומים
בכל עיר וכל בית, תאר לך מה,
מתחת ללחם מורחים הם חמאה.
אך אצלנו, היוקים, בכל ארוחה
למעלה תמיד הפרוסה מרוחה.
כך צריך: רק למרוח למעלה, שמעת?
אל תבטח בשום פּוּק שמורח למטה!
בכל פוק תפקפק...."
(תרגום: לאה נאור)
הסיפור על הסניצ'ים, מתוך "סניצ'ים וסיפורים אחרים", הוא סיפור אנטי גזעני, שנכתב ב-1961 ומתיישב עם גישתו ההומנית של גייזל, שגם הוא מלגלג על שנאת חינם:
בארץ הסניצ'ים,
על החוף הרחב,
היו סניץ' עם כוכב
וּסניץ' בלי כוכב.
כוכב לא גדול ונראה די עלוב,
נדמה שכוכב זה בכלל לא חשוב.
אבל בגלל כוכב קטן, הסניצ'ים עם הכוכבים
התפארו שהם הרבה יותר טובים וחשובים.
הם הרימו את האף ואמרו: "זה המצב!
אין לנו בכלל שום קשר עם הסניצ'ים בלי כוכב.
(תרגום: לאה נאור).
"הלורקס", הספר האהוב ביותר על סוס (וגם עלי) הוא ספר סביבתני שנכתב ב-1972, זמן רב לפני שהשיח הירוק הפך נפוץ כל כך. במהלך העלילה רואים כיצד תאוות הבצע של המספר הזיקה כל כך למקום שאותו בזז מאוצרות הטבע שהיו בו, עד שאפילו לו עצמו לא נשאר דבר.
צא החוצה - העולם נפלא!
סוס הצליח לקחת רעיונות פשוטים ובגאונות יצרתית עטף אותם בהילה של השראה. למשל, "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים", ספרו האחרון של דוקטור סוס, פשוט קורא לנו לא לפחד, לסמוך על עצמנו ולגלות את העולם: "עם רגליים בנעליים, עם שכל בראש – תמצא את הדרך שלך, אל תחשוש. אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן, ואתה הוא זה שיחליט לאן" (תרגום: לאה נאור). הספר אינו מבטיח שכל מה שיקרה על הדרך יהיה ורוד, מתוק ומצייץ. הוא מדבר על בדידות, פחד והסתבכות בצרות, אבל דווקא אלה הם מה הסיבה לצאת למסע ולגדול בו בלי להיאחז בהבטחה שהכול יהיה בסדר תמיד:
תצליח? נכון?
תצליח! נכון!
(תשעים ותשעה אחוז ביטחון)
ילד, אתה עוד תזיז הרים.
למי שצמא לעוד, נאור מגלה שבקרוב עומד לראות אור ספר נוסף שלו בתרגומה: "זרע הביפולו ועוד סיפורים אבודים" זהו אוסף סיפוריו הישנים, עם הציורים המקוריים, שפורסמו בעיתונים בארצות הברית ועדיין לא נאספו בספרים. אני כבר מחכה – לו ולעוד כעשרה נוספים שטרם תורגמו.
למכורים מומלץ גם לבקר בעולמו של דוקטור סוס באתר הוצאת רנדום האוס
צידה לדרך:
בדבר אחד אין לי שמץ של ספק: איש אינו יכול לכתוב ספר שילדים יאהבו, אם אינו כותב אותו קודם כל לעצמו.
(- א. א. מילן)
לאתר מהות החיים
