לגלריה גרוס ולמפגש עם נעמי שלו לא הייתי מגיעה לולא בתי. מאז יום היוולדה נפגשה הילדה עם עדשת המצלמה פעמים רבות כל כך, עד שלעיתים נדמה לי שבארבע שנותיה צברה יותר תמונות מאשר יש לי כל חיי.
אך מה קורה כשהיוצרות מתחלפות? הנסיכה (והעדשה) החלה לדרוש את זכות הצילום לעצמה, היא זו שרוצה לצלם, לתעד ולהרגיש איך זה להיות זו שמחזיקה את המצלמה, ודרכה לתעד את העולם דרך נקודת מבטה. בהתחלה לא שחשבתי על מה שעומד מאחורי העניין, הקטנה פשוט התעקשה ולא ויתרה, הניסיונות להסיט את תשומת ליבה כשלו ונותר לי להסביר לה איך לאחוז את המצלמה על מנת להשאיר אותה שלמה וכיצד לתפעל אותה. בפעמים הראשונות היא צילמה כאחוזת אמוק וקצב הצילומים שלה לא היה מבייש אף מסיבת עיתונאים. היא עברה מדבר לדבר, תיעדה את הדברים הכי שגרתיים ויומיומיים - מפינה של שולחן עד רצפה, מנעליים עד המדף הכי גבוה בכוננית בסלון, תמונות של עיניים, חצי פנים, זנב של הכלב, אסופה של קטעים; עוד ועוד ועוד.
פתאום התחיל לסקרן אותי מה יוצא מהדבר הזה, כי עם הזמן, אחרי הפעם הראשונה שהיא לחצה על כפתור המצלמה, הבנתי שזו הזדמנות נפלאה לראות את העולם דרך נקודת מבטה הייחודית. כששיתפתי חבר בחוויה, הוא סיפר לי שיש גלריה בתל אביב שזה כל עיקרה ועיסוקה - צילומים של ילדים. מיד בדקתי על מי ומה מדובר ותוך זמן קצר יצאתי לפגוש את נעמי שלו מגלריה גרוס.
"כשישבתי וחשבתי איך להראות לאנשים שלא מכירים אותי את האישיות שלי באמצעות תמונות בלבד, שמתי לב שבאישיות שלי יש הרבה ניגודים, שבאים למעשה מהשוני באופי של הוריי, שהשפיעו מאוד על התכונות שלי", מספרת אחינעם רשף, המציגה בתערוכה. "בתצלום הזה רואים ילד קטן, שבוחן את הכלי החדש שהוא קיבל והוא מתחיל לנסוע בו. מאחוריו 4 זוגות רגליים ש'עוזבות' את הילד, ומתרחקות ממנו. התמונה מייצגת עבורי את 'היציאה לעצמאות', ההתרחקות מההורים. אך בשלב זה אני רק בוחנת את תחילת המסע הזה, מסע ההתבגרות והעצמאות, ומתחילה לנסוע".
המפגש הזה עם היצירות של הילדים ועם האוצרת של התערוכה חידד לי עד כמה לעיתים אנו מתרחקים מהמקום הכי ראשוני שלנו, ודרך הילדים ונקודת המבט שלהם אנחנו יכולים להתחבר אליו שוב. ובעיקר למדתי שיותר מכל דבר, הדרך שבה אנחנו מתבוננים על הדברים היא האמנות עצמה.
ילדים: אמנים עם תמימות
שלו היא טיפוס שכל קשר בינו לבין קונפורמיסטיות הוא מקרי בהחלט. היא אמנית שעושה מה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה. בפשטות וברצון רב לא ללכת בתלם ולהנגיש את האמנות בכל דרך אפשרית, היא אוצרת כמעט 18 שנה, ויכול להיות שנתקלתם בעבר במיצגים השונים שהיו לה ברחבי תל אביב. בדיזנגוף סנטר לדוגמה, היו לה תאי זכוכית בהם הציגה. אחד הדברים הבולטים אצלה זה הרצון להנגיש את האמנות לציבור, ולא לשייך אותה לאמנות גבוהה במוזיאונים וגלריות מפוארות. לכן, כשכבר החליטה להתביית ולפתוח גלריה משל עצמה, בחרה בדירת סטודנטים פשוטה בתל אביב, בה מותר להציג בכל מקום: במרפסת, בשירותים, במטבח ואפילו בחדר המדרגות. אני מנסה לברר עם שלו מה גרם לה לעשות הסבה לגלריה שמציגה צילומי ילדים, לא כאלה שלמדו צילום, לא בוגרי אקדמיה לאמנות - פשוט ילדים שאוהבים לצלם. "האמת היא שהיה מישהו שסיפר לי שהילד שלו בן 4 וחצי מצלם וזה היה נראה לו כל כך גאוני, שהוא הציע לי לפרסם את התמונות שלו בגלריה שלי. אמנם עם הילד הספציפי הזה זה לא קרה, אבל פתאום התחוור לי שאני רוצה להגשים חלום - גלריה של צילום בלבד ולא רק לצילום, אלא צילום של ילדים. יש לי אהבה גדולה לאמנות הצילום, וזה הלך והבשיל". מאז כבר הספיקה להעלות שלוש תערוכות קבוצתיות בנושאים שונים. מציגים ילדים החל מגיל שבע ואת הבשורה היא מפיצה בעיקר ברשת: "ילדים מגיעים אלי דרך פייסבוק, כך שישנה הזדמנות שווה לכולם. מגיעים אלי ילדים ממקומות שונים: מיסוד מעלה, דרך ירושלמים ועד צפאפאה". בימים אלה מוצגת התערוכה "הרחבת המושג דיוקן עצמי", בה מוצגים צילומים של אמנים וילדים באותו החלל, והרעיון הוא לשלב את נקודת מבטם של ילדים ושל אמנים בוגרים על הנושא. העבודות המוצגות בתערוכה כוללות דימויים ואובייקטים הנוגעים לזהות, להוויה ולתפיסת "האני". לדבריה של שלו, דרך התערוכות המשולבות הללו ניתן לבחון את הדיאלוג הבין דורי.בתור אחת שעובדת עם אמנים בוגרי האקדמיה כבר שנים, איך זה לעבוד עם ילדים?
"אני אספר לך סיפור: יש פה ילדה מדהימה וכשהיא באה להיפגש איתי בפעם הראשונה עם אמא שלה, הן הגיעו עם צילומים שלה כמובן, האמא היתה סקפטית, ריחרחה את השטח, הילדה באה עם כל הלב, בלי גרם של מחשבה, היא פשוט רצתה להציג את הצילומים שלה. הילדה יושבת עם ברק בעיניים ברווחה והאמא בחשדנות. נגמרה הפגישה, הילדה יורדת במדרגות ושרה לעצמה, היא היתה כל כך מאושרת שהיא הגיעה למקום הזה שהולך לקרות לה בו משהו - זה שבה אותי, זה תום מוחלט. אמנים שכבר שנים במקצוע עושים הרבה פעמים חישובים של כדאיות ופוליטיקה, עם ילדים זה אחרת".
מחבר את הצופה למקום הראשוני
צילום של אחינועם רשף. בדרך אל העצמאות (צילום: אחינעם רשף)
צידה לדרך
"כל ילד הוא אמן, הבעיה היא איך להישאר אמן גם כשהוא גדל" (פאבלו פיקאסו)התערוכה הרחבת המושג דיוקן עצמי, גלריה גרוס, בוגרשוב 86, תל אביב, עד ה-24.8
לאתר גלריה גרוס
