מאז שאני זוכרת את עצמי בטחון עצמי היה האישו שלי. כולם היו בטוחים שיש לי אותו בקילוגרמים עודפים ורק אני ידעתי שמדובר בהונאה ומאחורי הבחורה הבטוחה מסתתרת ילדה מבוהלת, שפוחדת מהצל של עצמה. בכל מקום שהייתי, בכל תחנה שעברתי, ליוותה אותי תמיד חרדה, שהעיבה על שמחתי, שעוד רגע יגלו את התרמית הגדולה.
כשנולד בני בכורי גמלה בליבי ובליבו של האיש שלצידי החלטה, שהילדים שלנו יגדלו בסביבה שתפתח את ביטחונם העצמי, שביחד נאפשר להם להסתובב בעולם מתוך ידיעה ברורה כמה הם שווים. זה לא שהיינו כאלה חכמים. מי שעזרה לנו לקבל את ההחלטה היתה הפסיכולוגית שלנו, שבאחת הפגישות הראשונות אמרה "אף אחד עוד לא הגיע אלי בגלל עודף באהבה ובמילה טובה".
כשני אנשים נחושים לקחנו על עצמנו משימה ובמשך שנים הקפדנו בכל הזדמנות שנקרתה להזכיר לגוזלינו הרכים כמה הם שנונים, כמה הם מוצלחים ובכלל, איזה כיף להם שהם כאלה חכמים והכל בא להם בקלות בלי שהם מתאמצים. עד שהגעתי להרצאה של ד"ר טל בן שחר, שדיבר על כישלון ועל היכולת שלנו להתמודד עמו ועל כך שחיזוק חיובי לילד הוא אכן חשוב וחיוני - רק שיש בעיה אחת קטנה: לעיתים חיזוק שאנו חושבים שהוא חיובי הוא בעצם, שלילי.
לעיתים חיזוק שאנו חושבים שהוא חיובי הוא בעצם, שלילי (צילום: shutterstock)
ענת קלו לברון בתוכנית אסימונים באולפן רדיו מהות החיים, יום שני ב-14:00 ושישי ב-11:00 (צילום: גדעון לוין)
עבדת כל כך קשה והשקעת מאמץ (צילום: shutterstock)
ענת קלו לברון בתוכנית אסימונים באולפן רדיו מהות החיים, יום שני ב-14:00 ושישי ב-11:00 (צילום: גדעון לוין)
עבדת כל כך קשה והשקעת מאמץ (צילום: shutterstock)