גיל אלון הוא איש רב פעלים: זמר, שחקן, במאי, זן מאסטר (תלמידו וממשיכו של המאסטר היפני גודו וואפו נישיג'ימה רושי), ולא פחות מאלה – נוסע מתמיד בעולם. בשבוע שבו דגלי הגאווה מקשטים את רחובות תל אביב, ביקשתי מאלון לשמוע כיצד הוא רואה את נושא המגדר מהזווית הבודהיסטית והאנתרופולוגית וגיליתי שגאים שרואים מכאן לא רואים משם. את תמצית הדברים קיבלתי מיד בתחילת השיחה, כששאלתי את אלון באיזו קטגוריה מגדרית הוא ממוקם.
"כל הקטגוריות שאנו רגילים לחלק לפיהן מתנפצות לרסיסים", הוא אומר. "חלוקה לגיי, סטרייט, בי וטראנס, שנראית לנו סופית וקבועה, היא קונספט שיצר המוח". כשאני בכל זאת מבקשת לדעת איך הוא מקוטלג, אלון נעתר, בדרכו: "אחרי שהיתה חלוקה ברורה לסטרייטס, גייז ובי, וגם הא-מיניים התחילו לבקש זכויות, הכניסו עוד קטגוריה: 'סקרן'. אני סקרן. את הקומבינות כולן חוויתי ולקחתי כל מה שמתאים מכל אחת ולא לקחתי מה שלא מתאים לי מכל אחת. בכל מגדר אני המיעוט".
אחד מעקרונות הליבה של הבודהיזם הוא אי-קביעות, ההבנה שהכול משתנה כל הזמן. אתה חושב שזהות מינית היא משהו שמתפתח, שיכול להשתנות?
"בתפיסה המערבית חשוב שהאדם יטפח את זהותו, כולל זהות מינית, שידע מהי זהותו המינית, הלאומית והמשפחתית. אלה נחשבים ערכים חשובים, שאנשים הורגים בשבילם. בתפיסה של הבודהיזם זה בדיוק ההיפך – הזהות היא שורש כל הצרות. בגלל הזהות אנו כל כך אומללים. בתפיסה של הבודהיזם הבסיסי אלה הדברים הלא חשובים שמביאים אסונות על כולנו".
לא רק בבודהיזם. אלון מספר שכשהעמיק בפילוסופיות של דתות אחרות וגילה בהן תפיסות פחות מוכרות, הוא נוכח שגם בהן אפשר למצוא את הרעיון ששייכות, זהות ואמונה הן בעייתיות. אנחנו חוזרים לנושא הזהות המינית ולשאלה האם היא דבר שמתפתח במקביל להתפתחות הרוחנית. "אין לי מושג", אלון אומר. "הדברים האלה הם בסך הכול דיסקט בראש ולא עובדה שאין להזיז אותה, אם כי לכל אחד יש ענייני טעם, דברים שמושכים ודברים שדוחים אותו. אם יש זהות כלשהי, אז היא שלי כאחד מהמין האנושי. הזהות היא עורבא פרח, המצאה של המוח האנושי המשווה, המחלק והמפריד, שלקח את הגיוון ועשה ממנו שונות".
במסעות שלך בעולם ובמפגשים עם תרבויות אחרות, פגשת תפיסות לא מוכרות של המיניות?
"בטח, המון. הכי קיצוני זה בסמואה. יש שם שני דברים מאוד מעניינים: אם במשפחה יש רק בנים, המשפחה מזהה את הבן הכי עדין ועושה ממנו בת. יש לזה בשפה מילה שמשמעותה 'כמו אישה', פאפאפינֶה. מלבישים את הבן בבגדי אישה, הוא עושה את עבודות הבית וכדומה. הדבר השני הוא, שאין בסמואה מושג של גייז. שם הגייז עושים את זה רק עם סטרייטים. כששאלתי אותם למה, הם ענו: 'מה, אני אשכב עם אחותי?'. זה נתפס כגילוי עריות. פאפאפינה יכול להיות טרנסג'נדר או גבר גברי, שמעדיף לשכב עם גברים. נגיד בא בחור סטרייט, שרירי וגברי מהעיר לכפר לעבוד ושואל גבר שני, 'מה אתה?'. אם השני אומר לו שהוא פאפאפינה, הסטרייט עושה סוויץ' בראש ושוכב עם הפאפאפינה".
האם גם בתרבויות לא-מערביות מתקיימת תרבות קווירית ששייכת-לא שייכת למיינסטרים המקומי?
"זה תמיד מאוד מורכב. נגיד בהודו. שם הומוסקסואליות היא מחוץ לחוק בגלל שחתונה זה משהו שנעשה מול האלוהות. למרות שיש כמה ערים שהפכו את היחסים ההומוסקסואליים לחוקיים, זה עדיין טאבו. זה לא אומר שדברים לא קורים. מצד שני, אסור לגעת בבחורה לפני החתונה. זה מצב מלחיץ ולכן התפתחה שפה גדולה של מגע בין גברים: לטיפות, סידור השיער, יד על הכתף, לתת ידיים. אצלנו זה ייתפס כמחוות של זוג רומנטי, שם - לא". לדבריו, "בהודו יש גם את הטרנסקסואליות, שהיא כת מיוחדת בין הכתות. הטרנסקסואלים מקבצים נדבות ויש אמונה שאסור לשמוע מהם קללה, כי היא מתקיימת, בעיקר בבית שיש בו תינוק. בגלל זה אנשים מעדיפים לתת להם כסף".
"בתאילנד ליידיבוי הוא ג'נדר בפני עצמו. זה לא שאבא תאילנדי מאושר שהבן שלו ליידיבוי, אבל שם זה הרבה יותר פתוח. לפעמים במופעים ובתחרויות אי אפשר להאמין שזה גבר. תאילנד היא גם מרכז עולמי של ניתוחים פלסטיים לשינוי מין. כל העניין הוא בתוך התרבות, אתה רואה בנאדם ברחוב ולא יודע להגיד אם זה בחור או בחורה. לפעמים רואים בטלוויזיה התאילנדית כתב מסתובב, מדבר עם אנשים ושואל: 'מה השם? בן או בת?', כמו פה ששואלים אם אתה מתל אביב או מחיפה".
מה התפיסות האלה מלמדות על התרבות שבה הן מתקיימות?
"מבחינתי זו הוכחה לכך שעניין הג'נדר, כמו עניינים רבים אחרים, הוא דיסקט שדוחפים אותו לראש התרבות, הדת או המדינה, הצגה שכזאת היא המציאות, שזו עובדה. וזה לא. אם אני חוזר למהות הספציפית של העבודה הבודהיסטית, אז איתה אפשר להגיע למקום עם עצמך שבו לא מעניין אותך מי אתה. אתה לא מתעסק עם זה יותר. אתה לא מפסיק את הפעילות המינית שלך, רק הזהות מפסיקה להיות אישיו. זה כבר לא מופיע באג'נדה. הרי העיסוק בזהות מעיד על פחד, לעשות גדר סביב מי שאתה.
מעניין לראות גם כתופעה חברתית איך כל מיעוט שנלחם על זכויותיו, כולל גייז, ברגע שהוא מקבל את הזכויות, הוא מתחיל לקחת את הזכויות של מיעוט אחר. רק אחרי שנראה נכוחה שזהות היא עניין מיותר לחלוטין, יהיה יותר טוב. זה שינוי תודעתי שייקח עוד שנים רבות".
כיצד האופן שבו אנו חווים את המציאות הג'נדרית שלנו משפיע עלינו? מה הוא אומר עלינו?
"השאלה מבחינת איך אנו חווים היא השאלה מה אנחנו עושים עם זה. נולדתי בישראל, אז מה? זה לא ביג דיל. אם אני מתחיל להתעסק עם זה אני פותח מעגל שאין לו מוצא. אותו הדבר עם העניין הגאה. אני זוכר שהגעתי לאוסטרליה כשהיו שם גיי גיימס (אולימפיאדת הגייז). העיר היתה מוצפת בגייז מכל העולם. ישבתי בבית קפה וצפיתי בהם. הרגשתי במפעל לשכפול – המראה המקובל, ניפוח השרירים המקובל, החולצה ההדוקה או מי ששמנמן, שעיר ודובי וגם זה במובן המקובל. אנשים היו שכפול אחד של השני. זה נמשך לזה וזה נמשך לזה. מה הביג דיל? זה אולי נשמע לא טוב, כי כל מי שמדכאים אותו צריך להשמיע קול, אבל ברגע שהזהות המינית, איפה שנולדתי, הדת, זה מה שמגדיר אותי - לפי הבודהיזם זה מעגל שאין לו מוצא".
לכן, כל זהות היא סוג של אשליה, והחיבור שלנו למהות עשוי להשיל קליפות, בדרך להיות קצת יותר פשוטים.
צידה לדרך
"עלינו להסתכל פנימה באופן עקבי ולבדוק האם אנו כנים או לא, ללא קשר למה אנשים אחרים חושבים. מבחינתנו עלינו להסתמך על שני הכוחות שבידינו (תודעה עצמית ומחשבה) ובעוד שעלינו להיזהר שלא ליצור סיבה לחרטה או מבוכה, עלינו להיות מנומסים ושקטים אם בבית או מחוץ. אם כך נתנהג האושר יהיה בהישג ידינו". (דאלי לאמה)
לאתר מהות החיים
