כלכלה של נתינה

באיזה עולם תוכל לקום מסעדה שבה מישהו זר משלם על המנה שאתה אכלת? מסתבר שכלכלה המבוססת על נתינה ונדיבות לב היא לא יציר הדמיון, כי אם חלק ממארג חווית המציאות שלנו. על מעשים קטנים של נתינה שיכולים לשנות את העולם

מהות החיים פורסם: 12.03.12 13:10

תגיות:

שלומי וגנר

יש מספיק בשביל הצורך של כולם, אבל אין מספיק בשביל החמדנות של כולם. גנדי (צילום: Dreamstime)

אם לפרוש את הקלפים על השולחן בצורה הפשוטה ביותר, ניתן לומר שהעיקרון שמניע את הכלכלה בעולמנו הוא אחד ויחיד; לא מדובר באיזו תורה אנתרופולוגית פתלתלה ומורכבת כי אם בעיקרון האומר, שהאדם בבסיסו הוא יצור אנוכי. יותר מכך, האדם האנוכי מונע על ידי צורך בודד: למקסם רווחים ולצבור כמה שיותר כסף. עולם שכזה הוא במת התיאטרון, שהיא חיינו ואנחנו מכירים אותו כל כך טוב, עד כי אנו בטוחים שכך היה מאז ומעולם, שכך היו הדברים, שאין אמת אחרת, זהו טבעו של העולם וכך ימשיך להיות.

עוד במהות החיים:

____________________________________________________

>>> רדיו מהות החיים משיק אפליקציה חדשה לאייפון ולאנדרואיד, להורדה חינם לאייפון לחצו כאן. להורדה חינם לאנדרואיד לחצו כאן

אז איך פתאום קם אדם ומחליט להפוך את הקערה על פיה? איזה מקום יש בעולם שכזה למסעדה שבה הלקוח שהגיע לפניך שילם על הארוחה שלך? מה ערכו של משחק מעשים טובים של נתינה אנונימית וחלוקת מתנות? והאם ייתכן מקרה, בו אדם שנשדד בלילה קר מציע לשודד לקחת גם את המעיל שלו?

מחקרים שנעשו החל מראשית המאה ה20 מלמדים, שבתרבויות עתיקות בהן סברו שהתקיים סחר-חליפין, פעל למעשה עיקרון אחר; הכלכלה העתיקה בשבטים ברחבי העולם היתה מבוססת על עקרון ה"מתניות" (מלשון המילה מתנה או באנגלית "גיפטיביזם"). מסתבר שבעולם בו בני האדם העניקו זה לזה מתנות לא היתה כלכלה של צבירת חובות או של מחסור, כי אם חברה שבה קשרים בין אנשים הערבים זה לזה ובה כל אחד נותן ובכך יודע שהוא גם יקבל. בשבטים אלה דחו בני האדם את האינטרס הכלכלי העצמי לטובת הסכמים והסדרים, שבהם כל אדם חש תמיד מחויב לאחר.

נשמע הזוי ומנותק מן המציאות, נכון? – נכון. העולם שלנו כה רחוק מקיום של חברה כזו, שקשה להאמין אם זה בכלל אפשרי בעולמנו, במאה ה-21, בחברה בה הכסף הוא ערך עליון וחזות הכל.

קארמה, שרשרת של מעשים טובים

למרבה המזל, יש אנשים שמסוגלים להביט בעולם, לדמיין דרכים נוספות לחווית החיים המשותפת שלנו ולפעול על מנת להפוך אותם למציאות. כזה הוא ניפון מהטה, יזם אמריקאי, שהחליט לנסות ולהחיות את עיקרון הגיפטיביזם במארג היומיומי של עולמנו. את הרעיון הוא הציג לאחרונה בכנס TED, שהתקיים בברקלי שבקליפורניה בחודש פברואר האחרון. שאלת המפתח שכיוונה אותו היתה איזה עולם יקום ויתפתח אם נניח שאנשים רוצים להתנהג באופן לא אנוכי? איזה חברה, כלכלה ומוסדות יתפתחו בצורה הזו?

מה שהתחיל כמעשה טוב בודד בשנת 1999, עורר הדים בסביבתו של מהטה והפך למערכת אקולוגית שלמה בשם "סרביס ספייס". מניהול אתר שלא למטרות רווח הם החלו לשאול מה קורה אם מנהלים מסעדה תחת ערכי הנדיבות? או ריקשה בהודו בצורה זו? או מגזין אמנות?

"כשמעשים קטנים של נתינה -- של 'גיפטיביזם' מתחברים יחדיו, מוצתת מחדש כלכלה של נתינה", מספר מהטה. בכלכה זו של מתנות שרשרת המעשים הטובים, שמעצימה ומחייה את החברה, הרעיון הוא שתקבל משהו ותמשיך את הנתינה הלאה למישהו אחר, לא צבירה של כוח או רווחים. לשם מעבר לחברה של נתינה, של "גיפטיביזם", מציג מהטה ארבע תמורות שעלינו לבצע בתפיסה שלנו אודות חברה וכלכלה:

1. מעבר מצריכה לתרומה: אמריקאי ממוצע נחשף ל-3,500 מודעות ביום, לרוב באופן לא מודע. מודעות אלה אומרות לנו שאנחנו לא שלמים כפי שאנחנו ואנו צריכים מוצר כזה או אחר. מה אם נהפוך את זה ונשאל מה אני יכול לתת ולא מה אני יכול לקחת ממישהו אחר?
2. מעבר מעיסקה לאמון: "אי אפשר באמת ללחוץ ידיים עם כף יד קפוצה", מסביר מהטה וכדי לנסות את הערך הזה הוא הקים את מסעדת "קארמה קיצ'ן". ככל המסעדות היא מארחת סועדים אך בסיום הארוחה הם מקבלים חשבון שסכומו אפס. "למה? כי מישהו לפניך שילם על הארוחה ואתה משלם תמורת האנשים שיבואו אחריך".
3. מעבר מבודדים לקהילה: "אם מביטים על חלקיק יהלום וחלקיק גרפיט, מגלים ששניהם מורכבים מאותם החומרים – פחמן. מהות ההבדל ביניהם טמונה באופן בו החלקיקים מחוברים אחד לשני". אפשר לרקום קשרים יציבים ומשמעותיים בין הפרטים לכדי קהילה בעזרת התנדבות ועזרה לזולת. כשמעניקים למישהו דבר מה בחינם, מתוך תרגול של נדיבות, כל החומות נעלמות ונוצרים קשרים עמוקים.
4. מעבר ממחסור לשפע: זה שינוי מחשבתי במהותו. האם באמת יש מספיק לכולם? גנדי סיכם את זה במשפט בודד: "יש מספיק בשביל הצורך של כולם, אבל אין מספיק בשביל החמדנות של כולם". אם נתחיל לחלוק את המתנות שלנו נגלה צורות חדשות על ערך.

הרצאתו המלאה של ניפון מהטה בכנס TED בברקלי, פברואר 2012. מעשים קטנים של נדיבות לשינוי העולם.

הם החלו לערוך ניסויים כדי לבדוק את האופן בו ניתן להקים כלכלה חדשה, כלכלה של נתינה. "בניסוי התחלנו עם משחק ה'סמייל קארד'", מספר מהטה. אלו הם כרטיסים שנושאים בכיס ומשאירים לאדם שעושים עבורו מעשה טוב אנונימי. הכרטיס מספר לנמען שהוא אמנם לא יודע מי עשה עבורו את המחווה הטובה, אבל הוא מוזמן להמשיך ולעשות את זה לאחרים ובסיום להשאיר להם את ה"סמיילי קארד". כך אנו לומדים להעריך בצורה ייחודית את מה שאנחנו מקבלים ומעבירים את זה הלאה.

איך זה יוכל להיות, אתם שואלים? איך אפשר לסמוך כך על אנשים? ומי מבטיח שבמסעדה ישלמו עבור מנה של מישהו אחר? "גם אנחנו לא ידענו כמה זמן זה יחזיק, התחלנו זאת כניסוי ורצינו לראות כמה זמן שרשרת הנתינה והנדיבות תחזיק מעמד", מספר מהטה. "מאז עברו ארבע שנים והוגשו 26,000 מנות. המסעדה התרחבה לוושינגטון ושיקגו וכעת לכל העולם". המסקנה אליה הגיע מהטה היא שצריך לסמוך על אנשים שיהיו נדיבים. כשסומכים עליהם קורים דברים מדהימים.

זה למעשה רעיון ה"גיפטיביזם" -- תרגול פעולות רדיקליות של נדיבות שמשנות את העולם. העניין, מדגיש מהטה, אינו שמור רק לגנדים או האמהות תרזה שבינינו, כי אם לכל אחד ואחד מאיתנו. לנדיבות הזו יש יכולת לשנות והיא יכולה לפתוח לנו מגוון רחב של אפשרויות. אם נתחיל בשינוי עצמי -- נשנה את העולם. אם נעשה את עבודת השינוי הפנימי, השינוי החיצוני כבר מובטח. אם נתן מעצמנו לאחר -- העולם יהפוך למקום טוב יותר.