וולטר, בין הכלבים המצולמים ביותר בהיסטוריה הטלוויזיונית בישראל, הוא כלב הנחייה של איתם, בחור שהתעוור לפני מספר שנים ואחד המשתתפים בניסוי החברתי עתיר הרייטינג "האח הגדול". מדובר בלברדור זהוב שבא לחבק בכל רגע נתון. הגחתו של וולטר לתודעה הציבורית היא הזדמנות מצוינת להתבונן בפלא הזה שנקרא כלבי נחייה. בישראל חיים כ-20 אלף עיוורים, ולמרות שבערך 4,500 מתוכם יכולים לשפר את איכות חייהם בעזרת אימוץ כלב נחייה, רק כ-200 (פחות מ-5%!) אכן מסתובבים עם כזה.
ד"ר ארז בנאי הוא אחד מהם. מאז נפצע ממוקש בלבנון ב-1984, איבד בנאי את ראייתו באופן הדרגתי. "איבדתי 90%, אבל נשארו לי שרידי ראייה. לא יכולתי לזהות פרצופים ולקרוא לבד, אולם הצלחתי ללכת חופשי בלי כלב ובלי מקל ואפילו לרכב על אופניים", הוא משיב כשאני שואלת על תהליך איבוד הראיה ומוסיף שמ-1995 החלה הידרדרות מסיבית ומאז 2003 הוא כבר לא רואה כלל. "רק קצת אור וצל לעיתים".
כרוניקה של עיוורון ידוע מראש
לפני כתשע שנים קיבל את חץ, כלב הנחייה הראשון שלו. "אחרי שנפצעתי התחלתי לשחות בבית הלוחם, מרכז שיקום לנכי צה"ל, שם פגשתי עיוורים נוספים בגילי, שחלקם נעזרו בכלבי נחייה. ידעתי מה זה כלב נחייה והיה לי ברור שיום אחד, כשהמצב יתדרדר, אני אצטרך כלב. השאלה היתה מתי" .
כלבי הנחייה הנפוצים בארץ הם בעיקר לברדורים. לדברי בנאי, הם לא הכי חכמים, אבל הטובים מבין האפשרויות הקיימות. בעבר נעזרו בכלבי זאב, שהיו מובילים ומוליכים טוב יותר, אבל האגן שלהם נוטה להישחק מהר יחסית ולכן הם היו פחות יעילים. בנוסף, הם פחות חברותיים. "לברדור הוא כלב בריא יחסית", מעיד בנאי. "וגם ממושמע וחברותי. אין לו שיגעונות כמו לכלבים אחרים".
כלב שמיועד לנחייה גדל בשנה וחצי הראשונות לחייו אצל משפחה שמכשירה אותו ולאחר מכן עובר לאילוף. בין היתר, מלמדים אותו שם לעצור בכביש. השלב הבא הוא קורס יחד עם העיוור המיועד לו.
מתי החלטת שהגיע הזמן להיעזר בכלב נחייה?
"כשהכול הפך איטי מאוד, בעיקר להגיע ממקום למקום, הבנתי שהגיע הרגע ויצרתי קשר עם עמותת 'עיניים מנחות לעיוור',
שדואגת להכשיר כלבי נחייה ולחבר אותם לעיוורים ולכבדי ראייה. יוני לנקרי, מנהל ההדרכה, איש מקצוע ואדם מדהים, הגיע לפגוש אותי בתל אביב. הוא יצא אתי לסיור בחוץ כדי להבין את מצב הראייה שלי ובישר לי שכלב יכול לעזור לי מאוד במצבי. קבענו תאריך ויצאתי לקורס מטעמם בקיבוץ סאסא ועוד אחד בנהריה".
כשאני תוהה על פשר הקורס, האם יש מבחן בסוף ואת מי מלמדים: אותו או את הכלב, בנאי מספר שבקורס הקצר הכלב והעיוור לומדים להכיר ומתרגלים אחד לשני. לאחר מכן מקבלים את הכלב הביתה וממשיכים בקורס בליווי המדריך בסביבה הביתית למשך שבועיים נוספים. "לקחתי את חץ אתי לתל אביב, הוא ישן אתי ולמדתי לעבוד אתו. מתחילה להיווצר כימיה". כלב נחייה מותאם לאדם מסוים ואי אפשר פשוט "לשאול" כלב נחייה של חבר.
מה הכי חשוב אצל כלב נחייה?
"הכי חשוב שיוליך טוב, שתוכל לסמוך עליו. זה יחסית פשוט לכלב, משום שרוב העיוורים הולכים במסלול קבוע ובתחילה מלמדים את הכלב ומתקנים אותו כשהוא סוטה מהמסלול".
בנוסף, כמובן חשוב שהכלב יהיה שקט, שיוכל להעסיק את עצמו ולשכב יום שלם גם כשהבעלים שלו לא פנוי אליו. לכן המאלפים מלכתחילה מחפשים את הלברדורים השקטים יותר. כלומר, לא די בכישורי הובלה, אלא חשוב שלא יהיו אקטיביים מדי ולא יזדקקו להרבה תשומת לב או השגחה. הכלב השני של בנאי, כספר, שהצטרף למשפחה לפני שנה וחצי לאחר שחץ עבר תאונה (וממשיך לחיות בשמחה עם המשפחה, רק משוחרר מתפקידו), חברותי מדי ובנאי מתלונן שהוא עוצר מדי פעם לרחרח או לתקשר עם אנשים או כלבים אחרים. ובכלל, "רוב הבעיות עם הכלבים שאני מכיר לא קשורות ליכולת ההולכה, אלא למופרעויות וחברותיות יתר".
אימוני הכשרה של כלב נחייה. דבלין הכלבלב ומאמנו קולבי.
מיד סמכת על חץ?
"סמכתי עליו ישר. אז עוד ראיתי קצת וזה היה יותר פשוט. אחרי שבועיים משותפים בקורס באנו הביתה והמדריך התלווה אלינו בזמן שלימדנו אותו מסלולים. כלב יכול לזכור הרבה מאוד מסלולים. בתחילה לא נכנסתי אתו לצמתים מרכזיים ועם הזמן כמובן שסמכתי עליו יותר".
החוויות של ארז במרחב הציבורי משקפות גם מציאות פחות נעימה, שרובנו כלל לא מודעים לקיומה.
איך אתה מסתדר במקומות ציבוריים?
"יש הרבה בורוּת בקרב עסקים, שלא מוכנים להכניס כלבי נחייה, גם כשהם יודעים שמדובר בכלבי נחייה. הרבה נהגי מוניות לא מוכנים להעלות אותם לרכב, בקניונים השומרים לא מודעים לחוק ונוצרים מצבים מביכים, שבהם אני נאלץ לחכות לאחראי רק כדי שהוא יאשר לי להיכנס".
מקצועיות ושליחות, עבודה לכל דבר
מתנה לחיים – האישיים והמקצועיים
"את חץ קיבלתי אחרי סיום הלימודים והדוקטורט. הוא מקל עלי מאוד להגיע ממקום למקום ולהסתדר. בתוך הקליניקה שבה אני מקבל מטופלים זה פחות משמעותי, אבל אני גם מרצה בחוג לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב והוא עוזר לי להגיע לכיתות. הוא מושך הרבה תשומת לב והכי חשוב, כשאני עצוב אני יכול לחבק אותו. הוא עוד חבר".
בנאי מרגש אותי כשהוא מספר לי את הסיפור הבא: "הייתי פעם עם חץ בכנס פסיכולוגים בגינוסר והוא לקח אותי שם ממקום למקום וממש עזר לי. אחרי שנתיים הגעתי שוב לכנס וביקשתי את אותו החדר מאז. הלכתי עם חץ לכיוון של החדר והוא ידע בדיוק לאן ללכת. נעצר ממש מול הדלת".
בנוסף להקלה המשמעותית שכספר (וקודם חץ) מספק לו בכל הנוגע לקשיי ניידות ולחום, הוא מרכך את הפגישות עם המטופלים.
איך הוא משפיע על המטופלים?
"רובם מגיבים יפה, אוהבים אותו. הוא לא מפריע ואפילו מועיל. למשל, כשהוא יושב ליד מטופל עצוב ומאפשר לו ללטף אותו. המגע ותשומת הלב הם סוג של נחמה".
כמי שביקרה בקליניקה אני יכולה להעיד שכספר אכן קם לקראת כל מטופל שנכנס לקליניקה, מקבל את פניו בכשכוש ומעלה חיוך אוטומטי.
אתה יכול לתאר רגע שבו הבנת כמה הוא משמעותי בחייך?
"כשחץ נפצע היה לי נורא קשה. גם קודם, כל פעם שהוא היה בורח היה לא פשוט נפשית, אבל התאונה שלו היתה טראומתית. הוא לא היה איתי כשנפצע, אבל האמת היא שאני מאוד שמח אתו. מרגע שהגיע אני מחבק אותו וקשור אליו. היו ועדיין יש רגעים של שמחה, שבהם הוא בא ונשכב לידי, מלקק. היום אני קם בבוקר ומחכים לי שני כלבים שמחים. זה כיף".
