ליום המבדקים של קורס משקיות ת"ש הגעתי אחרי לילה ללא שינה. הצלחתי לדקלם את התשובות שניסוחן המדויק שויף שוב ושוב ונלמד בעל פה ואפילו הצלחתי להשחיל חיוך פה ושם, אחרי הכול, חלמתי על היום הזה שוב ושוב במשך שנתיים וחצי. בסיומו של ראיון עם סוללת בעלי דרגות שאל אותי אחד מהם אם יש משהו שאני רוצה לומר. שתקתי רגע. תהיתי איך אני מעבירה למילים את הרצון העז שלי בתפקיד.
"אני מאוד מאוד רוצה להתקבל", עניתי בקול סדוק.
"ומה יקרה אם לא תתקבלי?", בחן אותי המדורג.
"אם לא אתקבל אז לא אתקבל", עניתי בסתמיות, ואז יריתי אליו בחוצפה של עוד לא יודעת מה זה דיסטנס: "אבל אני אתקבל!".
באותו רגע ידענו, גם אני וגם הוא, שאני בפנים.
כמה חודשים אחר כך, רחוק וירוק מדי מהבית קיללתי את עצמי. למה הייתי צריכה את כל זה; המציאות התהפכה על הפנטזיה וצבעה אותי בצבעים מרים. מה בעצם רציתי להשיג? את התפקיד עצמו או רק את עצם העובדה שהתקבלתי?
מסתיר את השמש
רצונות הם דבר מתעתע. הרצון להרוויח הרבה כסף יכול להיות רק כיסוי לצורך עז בחופש אינסופי, הרצון לזוגיות יכול להיות מונע על ידי הפחד מלהישאר לבד, הרצון להריון בלתי מושג יכול להיות סיפור כיסוי לצורך לשלוט במה שלא ניתן לשליטה. להתקבל לקורס סימל עבורי משהו: הצלחה, כבוד סטטוס, זה היה בעיני בת ה-18 שהייתי סימן לכך שאני שווה משהו. כשהאגו הוא זה שמגדיר בתוכנו את הרצון ברור שרצון כזה הוא רק ענן שמסתיר את השמש. זה נראה כמו מקור האור, אבל השמש עצמה מסתתרת מאחוריו.
(צילום: dreamstime)
כדי לדעת מה אנחנו באמת רוצים כדאי להתבונן ולברר, לשאול שאלות ולזקק את ההבנה, עד שנוכל לבוא במגע עם הגרעין והמקור העמוק של מה ש"עושה לנו את זה". רצונות אמיתיים לא יכולים להיות קשורים לצורך להצליח, לזכות לכבוד או למעמד. הם חייבים להיות קשורים למהות העמוקה שלנו, לטבע היוצר האמיתי שאנחנו. כול עוד לא חשפנו את זה, אנחנו עלולים להתאמץ מאוד לקבל משהו רק בשביל להבין בסוף שזה לא ממש מה שרצינו.
פונטציאל גולמי
לאגו יש תפקיד חשוב: הוא מניע אותנו לבטא את עצמנו, דוחף את היצירה המיוחדת שלנו להיוולד אל העולם, אבל אם לא נברר לעצמנו מה בדיוק בדיוק אנחנו רוצים, וניגע בדבר הייחודי הזה שמצית את נשמתנו ומעורר בנו השתוקקות אמיתית , נזדהה עם תפקיד או חלום מסוים, ונראה בו את האפשרות היחידה למימוש עצמי שלנו.
בניגוד לאגו, מהות העמוקה יכולה להופיע כפוטנציאל גולמי וכללי מאוד: מישהו יכול לגלות שמה שמדליק אותו זה כל דבר שקשור לתהליכים, השני ליצירה, השלישי לעבודת ידיים, והרביעי לתקשורת עם בני אדם.
לכל אחד מהם יש אין סוף אפשרויות לממש את המהות העמוקה שפועמת בו. כשמודעים לזה, השאיפה או החלום הספציפיים הם לא מה שמגדיר אותנו ואם לא יתגשם החלום לא נשבר מאכזבה. אין שם תחושה קשה של אובדן כשהרצון לא מתממש, "אם לא אתקבל, לא אתקבל...".
לשנות כיוון
השאלה "מה אנחנו רוצים?" מפנה אותנו לחשוב על האפשרויות שאנחנו מכירים וזה יכול לבלבל, כי אנחנו לא מביאים בחשבון מה אנחנו רוצים, אלא את מה שיש. כשבודקים במקום זה מה עושה לנו את זה, מה מדליק אותנו, מה משותף לכל הדברים שמסעירים ומבעירים אותנו במפנים, אפשר לגעת באותה מהות עמוקה.
כדי להפוך את ה"רצון" למשהו ש"נוצר", צריך לשנות את הכיוון (ולא רק באותיות): במקום לחשוב על זה, לתכנן את זה או לדחוף את עצמנו לעבר היעדים. כשהופכים את הכיוון, פונים פנימה ומאפשרים למהות העמוקה שלנו לנבוע מתוכנו, להתגלות ולהיחשף, ולהביא איתה אלינו את שפע אפשרויות.
כשהמהות העמוקה עומדת לנגד עינינו, גלויה וחשופה, אנרגיית חיים מניעה אותנו מבפנים ושולחת אותנו בדיוק רב, בבהירות וללא מאמץ לא לעבר יעד מסוים, אלא אל הייעוד שלנו.
If it be your will של לאונרד כהן
נוגה מיבר היא מטפלת ומנחתהתמקדות (Focusing), מלווה תהליכי מודעות והתפתחות אישיים ובקבוצות.
פוסטים קודמים של נוגה מיבר:
