יש משפט ביידיש שאומר, יעדער גאון האט זיין שיגעון -- לכל גאון השיגעון שלו. האם תכונה שנחשבת חיובית בדרך כלל – יצירתיות – יכולה להיקשר למצבים בלתי רצויים בעליל כמו מחלות נפש, כלומר שיגעון?
הצייר ההולנדי ואן גוך, הסופר האמריקאי ג'ק קרואק והמתמטיקאי זוכה פרס נובל ג'ון נאש (על פי סיפור חייו נעשה הסרט "נפלאות התבונה"), היו כולם גאונים וסכיזופרנים. הסופר הרוסי גוגול והמלחין הגרמני רוברט שומאן סבלו ממה שהפסיכיאטרים מכנים "הפרעות מצב רוח". ארנסט המינגויי, סקוט פיצ'גרלד, ג'ורג' סימנון וסופרים רבים אחרים היו מכורים לאלכוהול. פיצ'גרלד אפילו אמר שהסיפורים שכתב כשהיה פיכח נראו לו מטופשים ושטחיים.
לרשימה אפשר להוסיף לא מעט מוזיקאים בני המאה ה-20: סיד בארט מהפינק פלויד, שחוץ מחיבה עזה לסמי הזיה גם סיים את חייו כחולה סכיזופרניה; ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס וג'ים מוריסון, שהיו מכורים לסמים וגם מתו בגיל צעיר מדי כתוצאה מהשימוש בהם. כל אלה הם חלק קטן מאוד מרשימה של אמנים מבריקים, שמתו או הפסיקו ליצור לאחר שהבלגן בנפש הכריע את הגוף ואת החיים.
המחקרים מחזקים את התדמית
ב-2007 חוקרים מהמכון הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש פירסמו מאמר, לפיו גן שזכה לכינוי DARPP-32 הוא החוליה המקשרת בין גאונות לסכיזופרניה. מצד אחד, הוא אחראי על שיפור עיבוד המידע באמצעות חיזוק האיזור בקליפת המוח שמתאם בין מחשבות למעשים; מצד שני, הגן הזה גם שולט על המעגלים העצביים שקשורים קשר הדוק לסכיזופרניה.
הממצא הזה מחזק את התדמית הרומנטית של האמן המטורף, היוצר המשוגע, שוטה הכפר שהוא בעצם גאון.
מחקרים רבים אחרים הצביעו על שיעור גבוה מהרגיל של הפרעות נפש והתמכרויות בקרב אמנים. אחד מהם הוא מחקרה של הפסיכיאטרית האמריקאית ננסי אנדרסן, שבמשך 25 שנה עקבה אחרי משתתפי סדנה מפורסמת וותיקה מאוד לכותבים-יוצרים, שפועלת באוניברסיטת איווה.
אנדרסן מצאה ש-80% מאותם יוצרים (סופרים, מחזאים ומשוררים) סבלו מהפרעות במצב הרוח, לעומת 30% מקבוצת הביקורת. גם האלכוהוליזם היה שכיח במיוחד אצל היוצרים: 30% לעומת 7% בקבוצת הביקורת.
גם שני פסיכיאטרים ישראלים, פרופסור אליעזר ויצטום ופרופסור ולדימיר לרנר, צללו לעומקו של הקשר בין יצירתיות לנפש מסוכסכת וחיברו את הספר "גאונות ושיגעון", שממנו שאבתי חלק מהמידע שמופיע בכתבה הזאת. הספר עוסק רק ביוצרים רוסים בני המאה ה-19 ועדיין מציג רשימה שמעוררת את התהייה איך זה עובד, לעזאזל?
הדיכאון משתק את היצירתיות
כל מי שניסה אי פעם להגיע למשהו בחיים יודע שפרצי יצירתיות הם רק חלק מהסיפור. אם רוצים להצליח באמת צריך לעבוד קשה, להתמיד, לפתח רעיונות, ליצור קשרים, להתמודד עם כישלונות. המשימות האלה לא ניתנות לביצוע כשברקע רוחשות מחלות נפש קשות, אישיות מופרעת והתמכרות לסמים או לאלכוהול. אז איך נסביר את צירוף הגאונות-שיגעון של כל היוצרים שהוזכרו כאן?
פניתי לוויצטום, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת באר שבע ופסיכיאטר בכיר במרכזים לבריאות הנפש בבאר שבע ובירושלים, בחיפוש אחר תשובה. אבל במקום תשובות, הוא סיפק לי עוד חומר למחשבה. לדבריו, לא רק אצל היוצרים יש שיעור גבוה יותר של הפרעות מצב רוח (הפרעה דו-קוטבית שמוכרת גם כ"מאניה-דיפרסיה), אלא גם אצל בני המשפחות שלהם.
שיעור גבוה של מה שויצטום מגדיר כאנשי סגולה ואנשים יצירתיים וגם קרוביהם מוצאים את עצמם מתמודדים עם הטלטלות העזות של ההפרעה – פעם הם למעלה, נישאים על גלים גבוהים של אנרגיה, יצירתיות ופעלתנות, ופעם הם למטה, מתרסקים לתקופות חשוכות של דיכאון והיעדר כוחות. האם היצירתיות גורמת להפרעה או להפך? ויצטום מדגיש שמדובר במתאם בלבד ושלכל אחת מהתכונות אחראים כמה גנים ותנאים סביבתיים.
הרבה פעמים, כשלא היה טיפול, המחלה גרמה לסיום הקריירה היצירתית. ויצטום מזכיר את גוגול, שהתאבד בכך שגרם לעצמו לחלות בדלקת ריאות: באחת מתקופותיו החשוכות הוא הסיר את החולצה, פתח חלון ועמד חשוף חזה מול החורף הרוסי הקפוא. הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן. במילים אחרות: מעבר לרמה מסוימת, הדיכאון משתק את היצירתיות.
רק אל תתנו לרומנטיקה של הדיכאון או השיגעון להטעות אתכם: ויצטום מזכיר שכדי להיות יוצר מצליח קודם כל צריך כישרון.
מחלה יצירתית
אני שואלת אותו האם ההפרעה מספקת חומרים ליצירה. התשובה החיובית פותרת חלק מהחידות. ויצטום מציין את המושג Creative Malady, מחלה יצירתית – "האדם מנסה לתת משמעות לסבל, הוא משתמש במחלה כדי לתת משמעות לחיים וכדי ליצור," הוא מסביר. "אתה יכול להיות יצירתי מתוך טראומה ואבל, כמו במקרה של פרידה קאלו, דוגמה טובה לטראומה ויצירתיות". הציירת המקסיקנית החלה ליצור רק אחרי תאונת דרכים קשה שהותירה אותה נכה, עקרה ומכורה למשככי כאבים.
אנשים נוספים שיוחסה להם Creative Malady הם זיגמונד פרויד, צ'רלס דארווין, מרסל פרוסט ופלורנס נייטננגייל. כל אחד מהם עשה היסטוריה בתחום שונה לחלוטין. המשותף להם הוא חולי, של הגוף או של הנפש.
ויצטום נתקל בצירוף המרתק של יצירתיות ושיגעון כפסיכיאטר מטפל ומספר שרבים באו אליו כי ידעו שהוא עוסק בנושא. ישנם מטופלים שחוששים שהשיפור בתסמיני הפרעת הנפש יפגע ביצירתיות שלהם. "זה לא קורה", ויצטום מרגיע ומוסיף כי "הכישרון לא נובע רק מהסבל. הסבל הרבה פעמים מחדד את הכישרון ואת החוויה של האדם. רבים יוצרים מתוך מצוקה, מתוך הדרייב לבטא ולהכיל את המצוקה בציור, במוזיקה, בכתיבה."
בקיצור, כשהמצב לא משהו, אפשר לנסות להשתמש ביצירה ככלי להתמודדות עם הברדק שבנפש. זה עדיף מלאמץ את הטירוף כדלק להזנת היצירתיות. ועזבו אתכם מרומנטיקה של גאונים מיוסרים.
פוסטים נוספים של שחר שילוח:
