פלסר צנחנים מסייע בארגון סידור וחלוקת המצרכים (צילום: האתר של גלית נמרודי)
אני מניחה שגם אתם כמוני נתקלתם במתרימים בסופר וודאי גם אתם תורמים לקראת ראש השנה מוצר מזון אחד. זה עולה לנו 10 שקלים ובערך דקה מזמננו. גלית נמרודי, לעומת זאת, אוספת ומחלקת מזון למשפחות שחיות בעוני ולנזקקים מדי שבוע, כל השנה. תכפילו את הדקה שתרמנו קודם ב-365 ימים בשנה וכ-10 שעות בשבוע ותקבלו פרספקטיבה על המפעל האנושי הקטן שהקימה.
זה התחיל ברצון להתנדב והחיפוש היכן להתנדב, דרך תרומת ארוחת שישי למשפחה אחת, והמשיכו באיסוף מזון וגם בגדים, מצעים, צעצועים וכלי מטבח ל-81 משפחות עניות. כך חייה נמלאו בעזרה לנזקקים וכיום היא עוזרת לנזקקים במשרה מלאה. התשלום? לא כסף, אלא זכות, גאווה והאושר שבנתינה.
נמרודי מעידה שיש גם קשיים, אבל הוצאות טלפון גדולות, רכב מלא ארגזים, הוצאות דלק ובית שהופך לחמ"ל, לא יעצרו אותה. נכון שנמרודי לא לבד. "לא הייתי יכולה לעשות זאת ללא הפרגון של בעלי והילדים", היא מעידה. מלבד משפחה ישנם חברים, שכנים, מוסדות ציבוריים וקהילה שלמה שעומדת מאחוריה, מחזקת אותה ועוזרת לה לגייס את שאר הנוער ואנשי הקהילה למען נזקקים ויחד הם אוסים ומחלקים מזון למשפחות שחיות בעוני.
בגובה העיניים
בשיחה עימה אני מגלה אישה חזקה, צנועה ונטולת אגו. את הקרדיטים היא מחלקת למי שעוזר. נמרודי לא רואה עצמה כנדבנית גדולה וכשם שהמרחק הגיאוגרפי בין השכונות אינו רב, גם המרחק הסוציואקונומי בינה לבין המשפחות הנזקקות אינו מתבטא בפועל. שיחות מתנהלות בגובה העיניים וונראה כי נמרודי מתקנת את הביטוי "אדם לאדם זאב" ל"אדם לאדם אדם".
במחשבותיה מובן, ברור והגיוני שמי שיש לו מה לתת צריך לתת. בדרך עקיפה היא אף מתקנת את הסטיגמה שתושבי צפון תל אביב דואגים רק לעצמם, למרות שזו לא מטרתה.
למרות שהפסיקה לעסוק בחינוך באופן פורמלי לפני 8 שנים, נראה כי מצאה דרך אחרת לחנך -- היא מלמדת את הנוער של צפון תל אביב שיעור שלא לומדים בבית הספר ויוצרת דור עתיד של מתנדבים: "בנות מצווה שהצטרפו אלי ליום התנדבות אספו מוצרים ונסעו איתי להגיש את החבילה. הן היו כל כך נרגשות והמומות איך שוקולד גורם לכזה אושר".
צופי שבט הנשיא אוספים מוצרים במרכולים (צילום: האתר של גלית נמרודי)
גם אני מאמינה שילדים ונוער שראו את האושר בעיניי המשפחות העניות וחוו נתינה מה היא, יגדלו להיות דור אקטיביסטי ואוהב. איסוף המזון לנזקקים של נמרודי מרגש אותי ככל שאני שומעת עליו יותר.
איך זה התחיל?
"דרך ועדי השכונה, הנהלת בית הספר ועוד מוסדות וגם מפה לאוזן: משפחה מביאה משפחה, ששמעה שמצבה הכלכלי התדרדר; עובד סוציאלי מהאיזור שמע על איסוף המזון ושאל אם אוכל גם לעזור בשכונת נווה שרת. הגעתי לשם, שכונה לא רחוקה ממקום מגוריי (נאות אפקה), אך מעולם לא ביקרתי בה ונתקפתי 'הלם תרבות'. התקשרתי למשפחה שתרד לקחת ממני את ארגז המזון ותוך דקה המכונית שלי הוקפה באנשים. הם חשבו שאני מהרווחה ורצו לקבל חבילות מזון".
נמרודי ממשיכה לספר כשעיניה מלאות חמלה: "המשפחות, רובן דור שני, שלישי ואולי אף יותר, לעוני. הן במצב של ייאוש ולא רואים את האור בקצה המנהרה ואני משתדלת להאיר להם ולו קצת את היום. יש משפחות שנמצאות במצב דכאוני עמוק שלא מסוגלות לעזור לעצמן. מדובר במשפחות חד הוריות, זקנים, רוסים, אתיופים, משפחות מרובות ילדים, דתיים, חילונים. אני שומרת על קשר גם עם משפחות שעזבו את השכונות הקרובות ועברו לפריפריה הרחוקה. לאלה אני דואגת שיגיע אחת לכמה חודשים ארגז מוצרים גדול".
מסייעת לנזקקים במשרה מלאה. גלית נמרודי
מה באופי שלך מאפשר עבודה עם נזקקים?
"למרות שרבים מכירים את העשייה שלי, אני משתדלת לפעול כמה שיותר בדיסקרטיות. אנשים מרגישים איתי מאד פתוחים, לרובם יש גם את מספר הטלפון שלי. אני מכירה את כל בני המשפחה. לעיתים אני יושבת לדבר איתם. הם מזמינים אותי לאירועים המשפחתיים שלהם.
"אם מדובר במשפחה שבה הילדים לומדים באותו בית הספר שבו לומדים הילדים המחלקים איתי את המזון, אני ניגשת לבית לבד. גם הילדים לומדים להיות דיסקרטיים. דרך חלוקת המזון הם קולטים מה קורה כמה מאות מטרים מבתיהם ולכן רבים מהילדים ממשיכים לבוא ולעזור גם אם אינם מחויבים.
"לתת הרבה יותר נעים מאשר לקבל. מעולם לא חשבתי שבעצם זה שאני נותנת להם אני מעליהם, ההיפך הוא הנכון: אני מודה להם שהם מוכנים לקבל ממני ובכך לגרום לי לעשות מצוות, הם מרגישים את זה".
"הפעילות הזו ממזמן כבר לא רק שלי. אני רק הקמתי אותה", מסבירה נמרודי, שענוותה מאפשרת לה להנהיג את מלאכת הנתינה הזו. "כיום כל ילדי השכונה, גדולים וקטנים שותפים בעשייה. הורים שהכרתי בצופים עוברים בין בתי הספר ואוספים את המוצרים. בנות כיתה ו' מביה"ס "מגן" הצטרפו השנה לעשייה. בכיתה י' במסגרת מחויבות אישית מצטרפים אלי עוד נערים לעזרה והפרויקט הולך וגדל".
האם הנתינה ממכרת?
"אני בהחלט מרגישה מחויבת כלפי המשפחות. השאלתי מחסן על מנת לאחסן את המוצרים שנאספו רק לכמה חודשים...זה היה לפני 10 שנים. אני מרגישה גאווה גדולה מאוד להיות חלק מקהילה שתורמת. אומרים שפה(בצפון תל אביב) האנשים לא רגישים לחלש, אבל לדעתי צריך להפעיל אותם וכל אחד תורם בדרך שלו".
לדבריה, "לראות את הבחורים שהשתחררו מהצבא ממשיכים לתת מעצמם, באים עם מכוניות לעזור בחלוקה. לראות את הילדים הקטנטנים ממלאים ארגזים של אורז, את הילדים ממחויבות אישית אחראים על המחסן, ואת המבוגרים מסביב שרק מבקשים להתגייס ולגייס -כל זה גורם לי אושר".
שומרת על אופטימיות
קצת לפני שמסיימים נמרודי אומרת "אני חושבת שלא הבהרתי מספיק כמה אני מודה לכל האנשים שאיתי". אני צוחקת, כי נדמה שהיא מאוד מודעת לעזרה של אחרים סביבה, רק לא לתרומה העצומה שלה. היא מתייחסת אליהם כ"מלאכים ומלאכיות" כשהיא בעיניי מקור ההשראה והכוהנת הגדולה של הנתינה. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לגלית נמרודי. תודה שלימדת אותי שנתינה היא גם לתת לאחרים לתת, בהשראתך.
אנחנו מאחלות אחת לשנייה שנה של נתינה והיא מספרת שלפני החגים היא חוששת, שהפעם לא תקבל מספיק מוצרי מזון לחלק, אך מסיימת בנימה אופטימית: "לשמחתי אני אף פעם לא מתאכזבת".
בעיקר בתקופה זו שלפני החגים גלית נמרודי זקוקה לתרומתכם:
המחסנים ריקים וראש השנה בפתח.
לתרומת מזון אנא פנו אליה:
- טלפון: 052-3351135
- מייל: galit.nim@gmail.com
לאט לאט המדפים מתמלאים (צילום: האתר של גלית נמרודי)
